פרשת בראשית - המוסר של למך

מפתיע מאוד שתשעה דורות לאחר הבריאה ושמונה דורות לאחר הגירוש מגן עדן, בני האדם כבר מבקשים דרכים לעקוף גזירות שמים. מבקשים תחבולות לנהל את העולם בעצמם, ולהתייחס לעולם כאל מגרש פינג פונג משותף להם ולא-ל

חדשות כיפה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי 13/10/17 16:47 כג בתשרי התשעח

פרשת בראשית - המוסר של למך
הרבנית מיכל טיקוצינסקי, צילום: באדיבות המצלם

וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙
שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י
כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִ֖י:
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה:

למך מספר לנשותיו סיפור. הוא מבקש שהן תאזנה לו, חורז את דבריו ומספרם בלשון השירה, אולם תוכן הדברים חידתי ואינו מובן. לפניית למך לנשותיו המפרשים מציעים מספר כיוונים, אחד מהם הוא שהוא מתנה את צרותיו בעקבות הבחירה בנישואין עם שתי נשים.

אך האפיק הפרשני המרכזי הוא שהזכרת האפשרות שהרג איש ופצע והרג גם ילד היא העילה להתנהגות נשותיו. למך מבקש לשכנע את נשותיו לחזור לחיים משותפים ולחיי אישות איתו, שכן הן מסרבות לכך ומורדות בו. הנימוק להתנהגותן המרוחקת של נשות למך הוא הידיעה שכעונש על רצח קין על ידי למך כתוצאה מטעות בזיהוי, ומותו הטראגי בתאונה של תובל קין, יומתו בניהם שיוולדו להם, ועל כן אין הן רואות טעם להשקיע בבניית העתיד.

ויש פירוש נוסף בכיוון דומה: סרבנותן של נשות למך קשורה בהבנתן את מה שצופן העתיד, אבל לא מעשיו של למך הם הגורם לעתיד הבעייתי, אלא ידיעה מוקדמת שהיתה להן על המבול העתיד להתרחש, המבול ישמיד ויכלה את כל היקום ויחד איתו את צאצאיהם, על כן ביקשו להימנע מפריה ורביה:

תבען לתשמיש,
אמרו לו למחר המבול בא,
נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה ורביה?
ולהוליד תולדות שגורלם נגזר? (בראשית רבה בראשית, פר' כג)

הידיעה על העשוי להתרחש בעתיד הגיעה אליהן באמצעות אצטגנינים, ידע שהיה מפותח בזמנו. כפי שמבואר במדרשים וכפי שמתאר מאוחר יותר ר' יוסף בכור שור בפירושו:

ולי נראה כי בימים ההמה היו חוזים וחכמים שהיו יודעים שיבוא מבול בימי בני למך,
כי לא תמצא בבני למך תולדות,
כי טבעו הם במבול,
והיו שומעות נשי למך כך, והיו רוצות לפרוש הימנו,
כי אומרות למה נלד לרוח ולהבל ונסבול עצבון הריון ולידה וגידול – בנים

בדברי חז"ל והמפרשים נזכר לא פעם השימוש באיצטגנינות על מנת לתכנן את העתיד בדרך שתעקוף את הגורל או תנצל ותטה אותו. אברהם אבינו ידע על פי האיצטגנינים שלא יוליד, יעקב אבינו ידע שמבני יוסף- אפרים ומנשה- עתיד לצאת ירבעם בן נבט ורצה להימנע מלברכם. אשת פוטיפר פיתתה את יוסף כי ראתה באצטגנינות שעתידה להיבנות מיוסף ולא הבינה שיוסף עתיד לשאת את בתה אסנת. אצטגניניו של פרעה ידעו באיזה יום יוולד מושיעים של ישראל, וכן ידעו שהוא עתיד ללקות במים ומשום כך נגזרה גזירת ההשלכה ליאור. קורח חשב שיינצל מעונש כי ראה שמבניו ייצא שמואל ששקול כנגד משה. בלק באיצטגנינותו ראה שמבני ישראל עתיד לצאת מי שיילחם במואב ועל כן שכר את שירותי בלעם לקללם. שאול הציל את אגג כי ראה שמזרעו עתיד לצאת זרע כשר, ר' עקיבא ידע על פי האיצטגנינים שבתו תמות ביום חופתה ועוד.

האיצטגנינות מבוססת על קריאה מדויקת של מערכת הכוכבים והשפעותיהם על האדם. הרמב"ם שלל זאת אבל הרמב"ן ואחרים סברו שיש בכך ממש. גם לדעות אלו תפיסת האצטגנינות בעולם היהודי שונה מזו המקובלת בין אומות העולם. גם אם האיצטגנינות מבוססת מדעית, הרי שאין חשיבות לשאלה מה העתיד צופן, חשוב מה ה' רוצה שיקרה. אל לנו לשבש את תכניותיו של הקב"ה או להתחכם להן.

לאור זאת, השימוש באיצטגנינות באופן כללי מבטא התחכמות על פני הליכה בתלם והוא מפגין חוסר אמונה וחוסר יכולת להתמקד ברצון ה' בלבד.

מפתיע מאוד שתשעה דורות לאחר הבריאה ושמונה דורות לאחר הגירוש מגן עדן, בני האדם כבר מבקשים דרכים לעקוף גזירות שמים. מבקשים תחבולות לנהל את העולם בעצמם, ולהתייחס לעולם כאל מגרש פינג פונג משותף להם ולא-ל. נראה שמאז הגירוש מגן עדן, מחוזות הרעות של האדם עם ה', מערכת היחסים שבין האדם וה' השתנתה. קין והבל כבר מקריבים קרבנות, ביטוי לצורך בקירבה. לאחר רצח הבל איננו שומעים גם על הקרבה נוספת לה' ואיננו פוגשים את הקב"ה בשיח עם האדם. הנתק הזה הופך במרוצת הזמן למלחמה קרה וה' נעלם מדברי הימים. אובדן האימון הזה אולי מודגש על ידי עדה וצילה, הסיבה לכך עשויה להיות המוות הכפול של קין ותובל קין באותה תאונה מצערת. מוות שמדגיש את החידלון של האדם מול הבורא ואת הצורך להתמודד מולו כיריב. חוסר האימון גם נראה הדדי, עד נח איננו שומעים על התפעלות של הקב"ה מאדם כלשהוא ואהדתו לנח בולטת ומבליטה את יחסו אל בני הדורות שקדמו לו. המאבק הסמוי הזה על שליטה בחיי האדם הוא נושא שירו של למך.

שירו של למך הוא מסה הגותית על עצם העניין של ההתחכמות היתירה בה לוקה הדור והאדם בכלל. ככזה, איננו מתייחס למקרה ספציפי אלא מתאר את בעית הדור. למך קובע שתרבות שמרוכזת בעצמה ובגורלה היא תרבות שמחסלת את מורשת האבות "כי איש הרגתי לפצעי" ומוותרת על הוולדות "וילד לחבורתי".  הריגת ה'אב' ורצח ה'נער' אינם משיגים דבר, כי אם פצע וחבורה בלבד. האדם נועד להיות חולייה בשרשרת המסירה של הדורות מאב לבן שרשרת המוסרת ערכי אלוקים המבוססים על חשיבות הפריה והרביה ומילוי צו אלוקים. אדם הנלחם בה', הבוחר לו נתיב כוכבי משלו, הורג את אבותיו ואף את דור העתיד ומשועבד לעצמו, הוא אמנם מקריב את העבר והעתיד אבל אינו זוכה גם להווה (ראו: רש"ר הירש). 

תפקידנו בעולם לעשות את המוטל עלינו מבלי להכנס לחשבונות של שמים "בהדי דכבשי רחמנא למה לך?". אין לנו אלא לעשות, לפעול, לקדם ולהתפלל- ולזכור - שערי דמעות לא ננעלו.

 

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן