סגור
חדשות כיפה

מנחתו של קין

השאלה הזועקת מתוך הפסוקים בפרשת בראשית, היא מדוע הקב"ה לא קיבל את מנחתו של קין? הרב הלל מרצבך עם חמישה הסברים של הפרשנים

פרטי

פרטיצילום: פרטי

מובא בפרשתנו (פרק ד, ג-ה):

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ, וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

השאלה הזועקת מתוך הפסוקים היא מדוע ה' לא קיבל את מנחתו של קין?

ננסה להביא 5 הסברים מתוך הפרשנים לשאלה זו:

א. פגם בקורבן של קין

הרבה מהפרשנים הלכו לכיוון שה' לא קיבל את מנחתו משום שקורבנו לא היה מושלם.

כן כתב רש"י (ד, ג): "מפרי האדמה - מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה".

וכעין זה כתבו הספורנו, הדר זקנים ועוד פרשנים.

יש שפירשו (עיין בספר העיקרים מאמר ג פרק טו) שהחטא היה שהביא מפירות האדמה ולא מפירות העץ שהם משובחים יותר.

ב. פגם בכוונתו של קין

הרד"ק והאלשיך הקדוש ביארו שלא היה לקין פגם בעצם הקורבן עצמו, אלא הפגם היה באופן ההקרבה, שלא הקריב את עצמו, ולא כיוון למסור את נפשו כפי שעשה הבל. ודייקו זאת מהמילים "והבל הביא גם הוא", דהיינו הביא גם את עצמו.

לפירוש זה אולי ניתן להסביר את ההבדל בין שמותיהם של קין ושל הבל. קין מלשון "קנין", כפי שכתוב בפסוק "קניתי איש". לעומת זאת המילה "הבל" משמעותה משהו ריק וחסר תוכן, כדברי שלמה המלך בקהלת (פרק א, ב): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". דהיינו שקין חש בעל קניין ובעל ערך ולכן לא נתן את כולו, אך הבל שהחשיב את עצמו כהבל, בענווה ושפלות רצה להקריב את עצמו אל ה', וכך זכה שה' שעה אל מנחתו.

מתוך שני הפירושים הללו ניתן לראות שה' לא מחפש את המעשים שלנו, אלא את כוונתנו ורצוננו. הוא לא רוצה שנסמן V שהתפללנו אלא שנפנה אליו בכל כוחנו. כדברי הגמרא (סנהדרין קו ע"ב) "הקב"ה ליבא בעי".

ובכל זאת, יש לציין שאף שאולי ניתן לדייק מהפסוקים את העדפת קורבנו של הבל, אין בפשטי המקראות מקור מפורש לכך.

ג. פגם ביחס לבעלי החיים

לעומת הפירושים הללו, יש שפירשו שבין קין להבל היה מחלוקת רעיונית, פילוסופית.

ר' יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר ג פרק טו) ביאר שעיקר החטא היה שקין חשב שאין הבדל מהותי בין בני האדם לבעלי החיים, ואסור להרוג בעלי חיים שהם שווים לאדם, לכן הביא קורבן מן הצומח:

עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם לפי דעתו כי כמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו נזון מן הצמחים כבעלי חיים...

אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים וממשלה עליהם ויכול להרוג אותן לצורך גבוה... שעה השם אל הבל ואל מנחתו להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין, ולא שעה אל קין ולמנחתו להיותו רחוק מאד מהאמת.

לפי תפיסה זו היה בין קין להבל ויכוח על היחס לבעלי החיים, והבל צדק בדרכו המחשבתית.

ד. פגם שבכך שעבר את האדמה שקוללה

בעל התולדות יצחק[1] ביאר (בראשית ד, כ) ביאר שחטאו של הבל היה בכך שפנה לעבוד את האדמה אחר שהיא קוללה על יד ה' בחטאו של אדם: "ארורה האדמה בעבורך".

ולזה לא אמר "ולמנחת קין לא שעה", אלא "אל קין ואל מנחתו" ולפי שחטא קין בשלקח אומנות עבודת האדמה ולברך את אשר קלל ה'.

דהיינו שזה שקין לקח את עבודת האדמה אחר שהתקללה זו הייתה סיבת חוסר קבלת המנחה.

ה. החקלאי מול רועה הצאן

הרב שמשון רפאל הירש בפירושו (בראשית פרק ד, א-ב) ביאר שסיבת העדפת ה' את מנחתו של הבל, הייתה משום המקצוע שבחרו כל אחד לעצמו. הוא מבאר שהחקלאי יותר משועבד לאדמה שהתקללה אצל אדם אביהם, והאדם מחובר אליה, עד כדי עבודה זרה. בעוד שרועה הצאן עסוק בדבר חי, ומנותק מהשתרשות באדמה, ובכך פנוי יותר לקרבה אלוקית.

החקלאות דורשת את כל כוחותיו הגופניים של האדם. הגזירה האלהית - "בזיעת אפיך תאכל לחם" - מתגשמת בייחוד אצל החקלאי. עליו להקדיש את כל חייו לקיומו הגופני; המושג "קין", "קנה" - ההכרה העצמית וגאות הקניין - מתגלים ביותר אצל החקלאי... האמונה בה' ובמעלת האדם אבדה לראשונה אצל עמים חקלאיים; שם התפתחו לראשונה עבדות ואליליות.

כנגד זה, מעלה יתרה נודעת לחיי הרועה. עיקר עיסוקו ביצורים חיים; הטיפול בהם מעורר רגשות אנושיים והשתתפות בצער הבריות. קניינו הוא נייד; המקנה זקוק לטיפול הרועה, אך אין קיומו בידי אדם. כך יינצל הרועה מסכנת ההפרזה בערך עצמו ורכושו. משלוח ידו לא יעסיק את כל כוחותיו; אין הרוח נרתמת כל כך לעבודה, ועודנה פנויה לערכים אלהיים ואנושיים. משום כך היו אבותינו רועים, ומשה ודוד רעו את העדר.

ממשיך ומבאר הרש"ר הירש, שמצרים תיעבו את רועי הצאן, והשביחו את החקלאות, אליליות לאדמה, ושיעבוד האדם אליה:

וכנגד זה אנחנו מוצאים, כי תועבת מצרים כל רועי צאן. כל חסרונות החקלאות שנזכרו לעיל היו מצויים במצרים. תרבות מצרים היתה תלויה בחקלאות; היא התבטאה באליליות מחד - ובשעבוד האדם מאידך. העבודה היתה ייעוד האדם. לא היה שם ערך לאדם כשהוא לעצמו, לא היה לו כבוד ולא נותרה לו חירות. המצרי נולד כעבד למקצוע. האמונה בה', חירות האדם וצלם האלהים - נשתמרו רק בלב אבותינו הרועים.

זו הסיבה לדעתו שהרש"ר הירש שישנם כ"כ הרבה מצוות לחקלאי:

השבת והשמיטה מעידות לעד, כי לה' הארץ והאדם הוא עבדו. חוקי החקלאות - כדוגמת כלאים וערלה מחד ולקט, שכחה ופאה מאידך - מזכירים לאדם את מציאות ה' ומזהירים על אחוה וריעות. כך פותרת התורה את הבעיה הרוחנית של החקלאות; כך היא מקימה מדינה של חקלאים עובדי ה', שכולם חברים באחוה ושויון. אך מחוץ לתחום התורה נשקפת סכנה לאמונה בה' ולחירות ולשויון של כל בני האדם. ובכן, הבל היה רועה צאן; ואילו קין, "אוהב הקניין", היה עובד אדמה.

נמצאנו למדים ששורש ההבדל בין קין להבל, היה אהבת הקניין (החקלאי) מול אהבת החיים (רועי הצאן).

שלושה שלבים בהתפתחות האנושות

אולי ניתן לומר שאלו שלושה שלבים בילדיו של אדם הראשון:

קין - כנגד הצומח, האדמה, הקניין.

הבל - כנגד הדיבור, "הבל פיו", הדיבור כלפי בעלי החיים. דרגה שהיא גבוהה יותר.

ואחר כך נולד שת, שעליו לא נאמר במה הייתה פרנסתו, אלא דבר אחד מסופר עליו שהוא עסק בהולדה של אנוש (בראשית פרק ד, כו):

"וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ"

אנוש שהוא שורש האנושות. שורש המחשבה האנושית של בני האדם. שמו הגיעה מהמילה "איש". "אין איש אלא לשון חשיבות" (רש"י במדבר יג, ג).

התהליך שעברו בני אדם הראשון הם: צומח, חי, מדבר.

ומשם ניתן להגיע לדרגה הגבוהה, שזכה לה אנוש:

"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'"

הרי כבר קודם הקריבו קורבנות, גם קודם דברו עם ה', מה השתנה?

אך בנו של שת, אנוש, לימד שמטרת הבריאה היא הקריאה בשם ה'. זו הדרגה שמעל המדבר, עובד ה'.

שנזכה לנצל את חיינו לעסוק תמיד בעבודת ה', ולא להישאר בדרגת הצומח, החי או המדבר, אלא להפנים שעיקר עיסוקנו לקרוא בשם ה'. ובעזרת ה' נזכה אותנו לעובדו בלבב שלם.



[1] ר' יצחק ב"ר יוסף קארו נולד בטולידו בשנת רי"ח (1458). היה דודו של ר' יוסף קארו (מחבר השו"ע). היה גר בפורטוגל וגורש משם, עבר לקושטא. שם שימש כראש ישיבה, ובסוף ימיו עלה לירושלים.

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
13.10.2017

1. שאלה (סרגיי)

איך אתה אומר שלקרוא בשם ה' זה עבודת ה' כשרש''י אומר שהמשמעות היא לקרוא לפסלים בשם ה'...

דווח על תגובה לא ראויה
09.02.2018

2. מוזר. מה עוללה ההעדפה של אלוהים? (אבא של ירמיהו)

לא לחינם אומרת התורה "והבל הביא גם הוא", כלומר, כמו הקודם, מן הטוב והיפה שלמד מהדוגמה האישית של קין! . הביטוי "מפרי האדמה", מצביע על הטוב והיפה, ולא על הגרוע. מהפסוק "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא.." (ויקרא כז ל) לומד הירושלמי, שמדובר מן המשובח ! ולא מן הפסולת! אבל אלוהים, מסתבר העדיף את שופך הדם הראשון בעולם שהוא הבל. הבל הוא השוחט את הדם בפעם הראשונה, דם האיל "ממבחר הצאן" - ואין אחד שאומר - שיש נקודת זכות לקין- ובמידה שהבל לא ריחם על בעל החיים- מדד לו אלוהים כשלא סייע לו להימלט מגזר דינו של קין, ששפך את דמו של נוטל החיים הראשון בעולם- הלא הוא הבל.
קריאה חדשה ונכונה חייבת לראות שאחרי שואה כמו סכסוך שני האחים הראשונים- הקדוש ברוך הוא מאפשר לאדם לקרא תיגר על הבריאה שיצרה קנאה שנאה- שהצמצום והאינסוף ברוך הוא לא ניצל ממנה! שנטיעת קונפליקטים בתוך המשפחה- בהולדת יצחק וישמעאל לאותו אבא יצרה איבה משפחתית! שנטיעת יעקב ועשיו להורים תמימי דרך יצרה שבר עולמי. וכדומה.

דווח על תגובה לא ראויה
17.02.2018

3. דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ (palmoni777)


כתב הרמב"ם במורה:
"שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום - ולזה אי אפשר לפי טבע האדם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום. וכאשר שלח האלוה 'משה רבנו' לתתנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש"... והיה המנהג המפורסם בעולם כולו... להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם... לא גזרה חכמתו ית' ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם. כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל; והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת האלוה ויאמר האלוה צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה: ומפני זה השאיר ית' מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו".

והשיג עליו הרמב"ן:
"והנה הם דברי הבאי ירפאו שבר גדול וקושיא רבה. על נקלה, יעשו שולחן ה' מגואל, שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשי עולם... והנה נח בצאתו מן התיבה עם שלשת בניו. אין בעולם כשדי או מצרי הקריב קרבן וייטב בעיני ה'... וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל".

סתם כך, בא לי להתחיל עם דברי הרמב"ן.
האמת, קושיה חזקה היא זו של הרמב"ן על הרמב"ם מקרבנו של האהבל. "וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן" ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל! אז מה כן היה לעזאזל שם? איך "פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא..." צריך מה? אולי לשתות קפה על הבוקר. אבל מה להם ולדור ראשון של האנושות, ולקרבנות?

"וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה. הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת ה' אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַזָּה מְאֹד עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת ה' וְנִמְצָא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ חוֹלֶה חֳלִי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. יֶתֶר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת ה' בְּלֵב אוֹהֲבָיו שׁוֹגִים בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"

"בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה... וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה: וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה: שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. בַּחֲפִיצָה: כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב"

"עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃"

ניסיתי לנער את התנ"ך, בתקוה שמא יפול ארצה איזה פתקון בין דפיו, וכתובה בו מצוות האל של "הקרבת קרבנות" לאדם הראשון. ולא מצאתי כל מצוה שכזו. אלא ס"ה מצאתי א. מצוות פריה ורביה. ב. מצוות "מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃" ג. "וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃" ומהו "וַיַּנִּחֵ֣הוּ"? אם לא שעזבו לנפשו מבלי שיצטרך אלהים להיות בייביסיטר עבור שני הנודיסטים, ומסופקני אם היה להם סבלנות לאלהים. שהלוא אדה"ר נברא בתכונת "וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ" ולא בדביקות בבוראו. "שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד" כך, לא ידעתי מה עלה בדעתו של קין, להלעיט את אלהים בקרבנותיו?

התמיה על האהבל גדולה שבעתיים. מאחר "וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃" מי משני האחים קיים את יעודו? רק קין בלבד. שהלוא "וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃" ומה עם השליחות שנתן להם אלהים "לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה"? זו המלצה בלבד.

ואם נאמר: וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃ וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃" וחתם "וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד" שהלוא כולם כולל החיות הם צמחונים. שהלוא עד נוח לא הותר לאכול בשר, ואם על שחוטי חוץ נאמר: "דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃" אז על סמך מה ובאיזו זכות "וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן"? שאם הביא קרבן מדבר האסור עליו לאוכלו, הרי זה כאילו "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה־אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם־חֲזִיר". ואם אהרן הוזקק לשבעת ימי המילואים כדי להתבונן לשם התלמדות איך להקריב, אז מי לימד לעזאזל את האהבל?

חז"ל מספרים: "שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ" אז מי אמר שאין "חד קרנף"? משהו השתבש על האנושות. אילו היה מדובר על ערבי שיקבל איזו אלכסיס יד ראשונה. ואלהים יצוה אותו לפרות ולרבות, ולעבוד את האדמה. האם יהיה לו זמן לשטויות? סביר להניח שהוא ימלא את מצוות ה', ללא כל אילוץ. אז מה לעזאזל עבר על האנושות, "וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃" עזבו אותי ממצוות "פריה ורביה". וכי אין לטמבל יצרים? אז מה בכל אם ימלא את הארץ בילדים, כדי שיעזרו לו בעבודת האדמה, כדי שיהיה לו מה לאכול. בשביל זה לא צריך את אלהים!

עוד חז"ל מדהים. "נִתְבּוֹנֵן קַיִן מְהֵיכָן שָׁחַט אָבִיו אוֹתוֹ הַפָּר... וּמִשָּׁם הֲרָגוֹ, מִמְּקוֹם הַצַּוָּאר מְקוֹם הַסִּימָנִין". אין צורך להמצאות חז"ל. אך די בזאת שהאהבל חשב להתחרות עם אחיו, והקריב דבר איסור על המזבח, די בזאת כדי לעורר את קנאת אחיו, שיבצע בו כפי שלמד ממנו איך שוחטים.

חביבין עלי דברי הפני דוד. "מכאן תשובה למינים שכופרים בעה"ב דבמה שעה אליו? והרי נהרג מיד אלא על כרחך צ"ל שקבל קרבנו וזכהו לעה"ב" אין לי מושג איזה טריפ הוא לקח? ניערתי שוב את התנ"ך ומצאתי שמאז יום השישי אלהים הכריז על סכסוך עבודה במשק, ומאז הוא בשביתה. ולא הספיק לברוא אלא עולם אחד שבו אדה"ר היה אמור לחיות לעולם. א"כ על מה ולמה "וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃"? מיתה, הוא הבטיח? אז למה לו ללכלך את ידיו? יותר פשוט לחמם את הפרייר התורן.

מתעודת המין האנושי המוזרה של הלעטת אלהים בקרבנות, חלף "פריה ורביה, ועבודת האדמה" ניתן להבין אומרו "וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃" אנו כעת סה"כ בשנת 235 ליצירה. ועם הולדת אנוש, "אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃" וכי מהי משמעות פסוק זה? הכי כדברי רש"י "לְשׁוֹן חוּלִּין, לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת הָאָדָם וְאֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה לַעֲשׂוֹתָן עֲ"זָ וְלִקְרוֹתָן אֶלֹהוּת:"? ויתכן ואצל רש"י הגרסה הנכונה "אָ֣ז חוּלָל יְהוָֽה בִּקְרׂא האליל בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה", ואם כדעת הרד"ק "וי"מ מעניין התחלה. ופירושו: כי אז החלו בני האדם לקרוא שמות הגילולים והעצבים בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה" אולי אצלו כתוב "אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א האליל בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃" ומה לעשות, ואצלי כתוב "אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃" ואת אשר תפרש "וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃" האמור באברהם, כאן בדור אנוש הייתה ההתחלה.

האם נראה לכם שאותו אלהים בורא העולם, שציוה סה"כ על "פריה ורביה, ועבודת האדמה" בלבד. ונאמר עליו "וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃" ומאז, הוא נעלם אי שם במרחבי האולימפוס. האם אותו אלהים עד כדי כך משועמם, עד כי זקוק הוא להיות בייבי סיטר על האנושות? אם כדברי הרמח"ל "כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא... שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם". אין לי מושג מהיכן שאב את שגעון גדלות הנשמה למעלה מהגאלחים, שלא ברור מי בראם? שמא ואולי מאותו טריפ שלקח אדה"ר, שהיה אמור לחיות לעולם, כאן בעוה"ז. ואוליי אצל הרמח"ל כתוב: "וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדׂו וּלְשָׁמְרׂו" הכי "הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה"? ואם "הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃" כ"א מהי הגדרת עבודת האלהים, לכה"פ באותם דורות? אם לא בקיום מצוותיו אשר ציום מבלי להטרידו.

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". במה הם "הָיוּ מַכְעִיסִין לְפָנָיו"? הכי בזה שהם עבדו עבודת אלילים? הכי ישנו הבדל לפניו בין "עבודת אלילים" לבין "עבודת האלהים במעשה הקרבנות"?

אם כדברי הטור הארוך "וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן-מה שלא נאמר בו ויבן מזבח ולא ויעל עולות כמו בנח. פי' ר' יוסף קמחי כי לא הותר לו שחיטת בשר ועד שהותר לנח לא העלו עולות:" ולו יהי כדבריו "כי לא הותר לו שחיטת בשר". אז מה הוא טוען? שהאהבל לא הקריב קרבן? והלוא "וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא:" בהכרח שהאהבל עבר על ציווי מפורש. שהלוא לא הותר לאנושות, אלא "וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃" לרדות בהם בלבד. ולא לשלוח אותם לחפש בתולות בגן עדן.

אם באנו לחפש במה הם "הָיוּ מַכְעִיסִין לְפָנָיו"? אין זאת אלא בנטותם אחר עצת הנחש. בשאיפתם "וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים" והמירו את "וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ" לבדביקות בבוראו, ואת "וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ" ב"יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע" שבמקום להפרות את האשה, הם החלו להפרות את מצוות האלהים, שכאילו "וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות... נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית... והגיעה לו השגת המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות" תכליס, מתי היה אדה"ר "נטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות"? האם קודם החטא? או אחר חטאו? ואילו אחר חטאו? הייתי מצפה זה מכבר לפיצוץ אוכלוסין. ומזל גדול שאדה"ר ביצע לכה"פ פעם אחת את מצוות "פריה ורביה" לפני חטאו, וכך הספיק להביא את קין והאהבל. ומה טוב שחתם הרב המורה "ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכלית כונתו וחכמתו"

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ" הרואים במצוות האל כפי שראה אותה הרמב"ם "כבר הודעתיך דברי אריסטו בלשונו - אמר זה החוש אשר הוא חרפה לנו - רצונו לומר חוש המישוש המביא לבחור המאכל והמשגל - והוא קורא בספריו האנשים הבוחרים המשגל ואכילת מיני התבשילים הפחותים וירחיב פה ויאריך לשון בגנותם ובפחיתותם ויתלוצץ עליהם" עפ"ל. ומעתה נקל להבין את: "וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃ וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃" ומה הם מאפייני "בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים-בני שת"? הם הללו אשר "זה החוש אשר הוא חרפה עליהם"! בהיותם נוטים אחר עצת הנחש. שהלוא לא הפריע לא לאלהים ולא להם לשוחח עם שני נודיסטים. "עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות - והוא גלות הערוה - לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו" קשה לדעת מימי יהיה עליהם להתבייש, אם הם היחידים בעולם? הכי אדם שלא נוטה לעצת הנחש בוש במערומיו לעיני אשתו, בחדרי חדרים?

אותם "בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים" שהמוקדם מהם לא נישא פחות מגיל "חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה" ורק אח"כ "וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת". האם יש לתמוה מדוע "וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃"? אדם נורמאלי שיש לו עם מי להתפרק כפי צרכיו, יש לו בראשו דברים אחרים על מה לחשוב, ולא רק על סקס בעיתו ובזמנו. והתוצאות "וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃"

זהו הנראה מפשוטם של מקראות. וכעת אפשר לקרוא את שאר הפרשנים, ולבדוק, האם הם עונים בקנה אחד עם פשוטו של מקרא, או שמא הייתה להם גרסה אחרת בתנ"ך.

על קרבנות נוח... אקווה לכתוב בהזדמנות הקרובה.

דווח על תגובה לא ראויה
08.03.2018

4. תגובה באתר (palmoni777)

האתר http://palmoni777.com עדיין בשלבי הקמה.

http://palmoni777.com/breshit/minchato-Shel-Kain.html

דווח על תגובה לא ראויה
03.10.2018

5. מאמר מצוין ואיכותי. (תגובה ל-1)

תוגבה ל-1 - רש"י הוא לא הפרשן היחיד.

יש שפירשו לחיוב.

דווח על תגובה לא ראויה
01.11.2018

6. הדבר הקשה שאין מדברים בו (יונה)

הבל הוא-הוא ההורג שופך הדם הראשון- הוא נותן לאלוהים מתנה שנוצרה מהמוות- הוא שוחט ושופך דם על הארץ ומכסה אותו. אני רואה בזה את ניוולו הראשון של האדם - ונבוך מהעובדה שאלוהים העדיף בשר מת על זרעי פשתן נפלאים.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אמא ארמניה צילום: shutterstock

ארמניה תפתח שגרירות בישראל

קרא עוד