פרשת במדבר | שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: (פרק א)

בציווי על המפקד נקראים ישראל "עדה" – "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מה פירוש "עדה"? לדעת הרש"ר הירש "עדה" היא קבוצת אנשים "שנתאחדו למען ייעוד משותף, ואשר השותפות של ייעוד זה מאחדת אותם". מהו הייעוד של "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? מהו התפקיד שלהם? "אין תפקיד לכלל ישראל אלא קיום התורה". קיום התורה הוא הייעוד המשותף לכלל ישראל, והוא אשר הופך אותם ל"עדה".

פרשת השבוע פרשת במדבר: "בתחילת הספר מונים את האומה כ'עדה'"

ובכן, מניית "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הוא מניית "האומה כ'עדה' המאוחדת על ידי ייעודה המשותף". אולם המניין אינו רק ל"עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אלא גם "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם". מונים את הכלל ומונים את הפרטים. מבאר הרש"ר הירש:

"בתחילת הספר מונים את האומה כ"עדה", המאוחדת על ידי ייעודה המשותף; ומונים באומה את כל חבריה העצמאיים, אחד אחד. כך תחדור ההכרה אל לב נציגי הציבור, שהכלל אינו רעיון גרידא, אלא הוא קיים רק בכלליות הממשית של כל חבריו; וכך יכיר גם כל יחיד, שהוא חבר חשוב של הכלל, המצטרף עמו למנין; והתפקיד המוטל על כולם זקוק לנאמנותו של כל יחיד ולמסירותו לייעוד המשותף".

פרשת השבוע פרשת במדבר: לימוד חשוב זה הוא אופייני למעבר מספר ויקרא 

אכן חשיבות גדולה נודעת לכלל המאוחד על ידי ייעוד משותף, שהוא קיום התורה. אולם בהסתכלות כללית זו לא די, ייעוד הכלל מתממש על ידי כל אחד מפרטיו. זו האפשרות היחידה לממש את הייעוד. רעיון זה בא לידי ביטוי במניין שיש בו היבט כללי – "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אך יש בו גם היבט פרטי – "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם", ואין קיום להיבט הכללי בלא ההיבט הפרטי.

עניין זה משמעותי ביותר גם לכל אחד מהפרטים, שהרי הוא "חבר חשוב של הכלל", ונאמנותו ומסירותו לייעוד המשותף הן תנאי למימוש הייעוד.  

לימוד חשוב זה הוא אופייני למעבר מספר ויקרא לספר במדבר. ספר ויקרא עסק בחזון, באידיאל, וספר במדבר עוסק במציאות הממשית ובהתייחסות הלאומית לחזון – "החומש הרביעי חוזר עתה אל המציאות הלאומית, והרי הוא מראה לנו את ישראל כמות שהוא; הוא מציג לפנינו את האומה הממשית – ביחסה אל חזון ייעודה, כפי שצוייר בחומש השלישי" (לשון הרש"ר הירש). דבר זה בא לידי ביטוי כבר בתחילה, במפקד המתואר בפרשתנו המלמד עיקרון חשוב במעבר בין חזון למציאות ממשית.