פרשת בלק: האם מותר לקרוא הורוסקופ בעיתון

יחס היהדות למזל, לאסטרולוגיה, להורוסקופים וכדומה. נראה האם יש בהם ממש, והאם יש בשימוש בהם איסור.

חדשות כיפה יגאל גרוס 10/07/19 10:15 ז בתמוז התשעט

פרשת בלק: האם מותר לקרוא הורוסקופ בעיתון
צילום: shutterstock

גלגל המזלות שהומצא בתקופת הבבלים, מחולק לשתים עשרה חלקים, כאשר כל חלק מסמל תקופה מסוימת בשנה השייכת מזל מסוים. למשל, בין התאריכים הלועזים תשע עשר בפברואר לעשרים במרץ, שולט בשמיים מזל דגים. אחריו עד העשרים באפריל שולט מזל טלה, וכן על זה הדרך. האמונה היא, שאופיו של האדם ומזלו בחיים, מושפעים בעקבות המזל בו הוא נולד.  

גלגל המזלות מופיע גם ביהדות. למשל, הגמרא במסכת ברכות (לב ע''ב) מביאה כביכול את דבריו של הקב''ה שאומר, שברא את כל המזלות בשביל עם ישראל, ולכן לעולם לא יעזבם למרות חטאיהם:

''אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו - זוכר מעשה הראשונה, ואתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי שלשים לגיון וכו'... וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני?''

בפרשת השבוע, שולח בלק בן ציפור את בלעם לקלל את עם ישראל. בעקבות כך נעסוק השבוע ביחס היהדות למזל, לאסטרולוגיה, להורוסקופים וכדומה. נראה האם יש בהם ממש, והאם יש בשימוש בהם איסור.

אין מזל לישראל
האם יש מזל ביהדות? ממספר מקומות בגמרא עולה שכן. למשל, הגמרא במסכת שבת (קנו ע''א) כותבת, שמי שנולד במזל מאדים, יש לו נטיה להיות שופך דמים. משום כך כדאי שילמד להיות שוחט או מוהל, ויכוון את הנטייה שלו למקומות נכונים. כך כותבת גם הגמרא במסכת מועד קטן (כח ע''א), שהמזונות והחיים תלויים במזל (ועיין תענית כה ע''א).

למעשה הגמרא בשבת מביאה מחלוקת אמוראים בשאלה זו, דעת ר' חנינא שיש מזל לישראל, ודעת ר' יוחנן שאין מזל לישראל:

''איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא (= והולך) רבי יוחנן לטעמיה (= לשיטתו), דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה. גויים יחתו, ולא ישראל.''

מחלוקת הראשונים
נחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא, ביאור שמשליך על השאלה האם יש מזל לישראל:

א. רש''י (ד''ה אין) פירש, שגם ר' יוחנן מודה שיש מושג של מזלות וכדומה כפי שמופיע פעמים רבות בש''ס. הטענה של ר' יוחנן היא, שעל ידי תפילה וצדקה אפשר לשנות את מה שנקבע מראש במזלות. לפי ר' חנינא לעומת זאת, המושג של מזל כל כך משמעותי וחזק, שאין אפשרות לשנות אותו בשום צורה שהיא.

רש''י פירש כך את המחלוקת, מכיוון שכן משמע מהמשך הגמרא. הגמרא מביאה סיפור על אברהם אבינו שאמר לקב''ה שלא יהיו לו ילדים, ושכך הוא חזה בכוכבים. הקב''ה השיב לו, שיזנח את ההסתכלות על המזלות, והוא מבטיח לו שיהיה לו בן. משמע שכולם מודים שיש מזל, ולכן אי אפשר לפרש שבכך נחלקו ר' חנינא ור' יוחנן.

בשיטת רש''י הלכו גם התוספות (שם ד''ה אין[1]), הרמב''ן (שו''ת הרשב''א רפג) והריטב''א (מו''ק כח), ופסקו להלכה כדעת ר' יוחנן, שאמנם יש מושג של מזל, אבל באמצעות תפילה, צדקה וכדומה אפשר לשנות אותו. הסיבה שהם פסקו כך היא, שכאשר הגמרא דנה בשיטה מסוימת, המשמעות היא שההלכה כמותה, והגמרא דנה בשיטת ר' יוחנן (כמו כן הגמרא בנדרים לב ע''א מביאה את דבריו ללא חולק).

ב. המאירי (ד''ה מפנות) חלק על רש''י ופירש, שהמחלוקת בין האמוראים היא קוטבית. לדעת ר' חנינא יש דברים הנקבעים במזל, ולר' יוחנן הדברים לא נקבעים במזל כלל. אמנם ממשיך המאירי ומקשה, הרי כלל גדול ביהדות שיש לאדם יכולת בחירה על כל מעשיו, והשכר והעונש בעולם הזה הם תוצר של התנהגות ולא של מזל, אז כיצד ר' חנינא סובר שיש דברים הנקבעים מראש?

משום כך הוא פירש, שבעצם אין מזל ביהדות, ולא נקבע לאדם שום דבר בצורה שרירותית מראש. אם כן מדוע ר' חנינא אמר שיש מזל לישראל? הסיבה לכך היא, שחלק מהחכמים התקשו, כיצד ייתכן שיש אדם צדיק הסובל בעולם?! לכן בלית ברירה אמרו, שככל הנראה יש דברים שנקבעים מראש, אבל למעשה גם הם לא באמת סוברים כך ורק נדחקו לשיטה זו, ובלשונו:

''ואל תביט למאמר האומר יש מזל לישראל, שפעמים היו קצת חכמים נבוכים בראותם העדר הסידור באופני עונש וגמול בני אדם, ולא הביאו לומר כן אלא מה שראה למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה יום ובלתי מצליח. אבל המאמר הכללי שאין מזל לישראל רוצה לומר, שאמונת הגמול והעונש יכריח הכל.''

נמצא שלפי שיטת המאירי, אין מציאות של מזל כלל, ואין טעם להסתכלות בכוכבים. הקדימו את המאירי רבינו בחיי בחובת הלבבות (שער ייחוד המעשה), והרמב''ם כמובן, שכתב באגרת תימן (ד''ה אבל מה), שאין לקריאה בכוכבים ובמזלות שום משמעות: ''וצריך לרחוץ את השכל ממחשבות אלו כמו שרוחצים את הבגדים המטונפים''. כך הוא גם כתב בהלכות עבודה זרה (פרק יא, ועיין הערה[2]).

הרמב''ם והרמב''ן לשיטתם
בטרם נראה את היחס לאסטרולוגיה, נראה מקום נוסף שבו הרמב''ם והרמב''ן לשיטתם - הרמב''ם בגישה רציונלית שמנתקת את העולם מגורמים מיסטיים, והרמב''ן בגישה שמחזקת גישה זו. בדף לפרשת בלק שנה שעברה, עסקנו בשאלה האם מותר ללכת להצגה של קוסם (הדף נמצא באתר 'הלכה בפרשה' לקריאה והורדה). נחלקו הרמב''ן והרמב''ם איזה איסור יש בכך:

א. הרמב''ם (עבודה זרה יא, טז) סבר, שאין במציאות קסמים וכישופים ודברים שפועלים כנגד הטבע, בדיוק כמו שאין מזלות וכוכבים. כאשר התורה אסרה לעשות ולראות קסמים, היא התכוונה לדברים שנראים כקסמים וכשינויים במציאות, אבל בעצם מדובר באחיזת עיניים בלבד: ''ואין ראוי לישראל שהם חכמים להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן''.  (לשונו בהלכות עבודה זרה).

ב. הרמב''ן (דברים יח, ט) לעומת זאת סבר, שקסמים וכישופים אלו דברים אמיתיים, ויש כוחות רוחניים שאפשר להפעיל כנגד חוקי הטבע הרגילים שקבע הקב''ה. משום כך גם הוא סבר, שיש מציאות של מזל וגורלות שנקבעים בכוכבים. האיסור לשיטתו בעשיית קסמים הוא, עשיית דברים כנגד רצון ה' (וכפי שראינו יש נפקא מינה גדולה למחלוקתם).

קריאה בהורוסקופ
לאור דברי הרמב''ם והרמב''ן שראינו לעיל, יש להבין את מחלוקתם ביחס לשימוש האסור באסטרולוגיה. הגמרא במסכת פסחים (קיג ע''ב) כותבת, שאסור ללכת לשאול 'בכלדיים', דהיינו החוזים בכוכבים או בעלי האוב, משום שנאמר בתורה תמים תהיה עם ה' א-לוהיך. נחלקו הרמב''ם והרמב''ן, כיצד לפרש את דברי הגמרא:

א. הרמב''ם (עבודה זרה שם) סבר, שאין כוונת הגמרא לומר, שהאיסור ללכת לחוזים בכוכבים הוא על בסיס "תמים תהיה עם ה'
א-לוהיך", שכן האיסור הוא על בסיס "לא תעוננו ולא תנחשו". הגמרא מביאה את הפסוק רק כדי ללמד עיקרון כללי, שמי שהולך לרואים בכוכבים לא עושה את רצון ה', ולא פועל בתמימות על פי המצוות, ובלשונו:

''איזהו מעונן? אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית חדש פלוני רע לדבר פלוני. וכל העושה מפני האצטגנינות הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו... ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' א-להיך.''

ב. הרמב''ן (שו''ת הרשב''א המיוחסות סי' רפג) חלק וסבר, שהגמרא כפשוטה, ומי שהולך למכשפים ולרואים בכוכבים עובר על האיסור "תמים תהיה'' כפי שמדגיש הרמב''ן בדבריו, הבעיה היא לא ההליכה אחרי דברי הבל, שהרי שלשיטתו יש אמת במזלות ובכוכבים הבעיה לשיטתו היא, שהאדם לא סומך על הקב''ה שיעשה את הנכון בעיניו למרות המזלות.

במה תלויה מחלוקתם? מחלוקתם תלויה בשאלה שראינו לעיל, האם יש ממש במזלות. הרמב''ן סבר, שמכיוון שיש אמת במזלות, האיסור ללכת לאסטרולוג הוא "תמים תהיה", דהיינו חוסר האמונה בקב''ה וביכולתו. הרמב''ם לעומת זאת סובר, שהאיסור הוא "לא תעוננו", כמו הליכה לקוסמים ומכשפים, דבר שלשיטתו אין בו ממש.

פסק השולחן ערוך
כיצד נפסק להלכה? השולחן ערוך פסק (יו''ד קעט, א), שיש איסור ללכת לחוזים בכוכבים, אבל לא ביאר את טעם האיסור, האם משום "לא תעוננו" כמו הרמב''ם, או משום "תמים תהיה" כמו הרמב''ן. הרמ''א במקום הוסיף על דברי השולחן ערוך, שהאיסור הוא משום "תמים תהיה", ועולה שהוא הלך בדרכו של הרמב''ן.

את פסיקת השולחן ערוך, אפשר למצוא בעקבות דברי הגמרא בתענית (כט ע''ב). הגמרא כותבת, שבחודש אדר מזלו של ישראל גובר, ולכן יהודי שיש לו משפט עם נוכרי עדיף שיקיים אותו באדר. הרמב''ם, נאמן לשיטתו שאין משמעות במזלות, השמיט את דברי הגמרא מהלכותיו ולא פסק הלכה זו. לעומת זאת השולחן ערוך (תקנא, א) פסק דברי הגמרא, ונראה שסובר שיש אמת במזלות.

הסתמכות בדיעבד
כיצד השולחן ערוך פסק שכדאי לעשות את המשפט באדר? הרי כפי שראינו בדעת הרמב''ן יש איסור לסמוך על המזלות! על מנת לענות על שאלה זו, יש לעיין שוב ולדייק בדברי הרמב''ן (שו''ת רפג). הרמב''ן לא כתב, שאסור להאמין למזלות, אלא שאסור לדרוש במזלות. במידה ובטעות אדם יודע מה המזל אומר גם בלי שהוא דרש בו, מותר לו לפעול על פיו:

''ומההיא שמעתא משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות. אלא שפעמים הקדוש ברוך הוא עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים. לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצוות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס.''

דוגמא לכך מופיעה בדברי הרמב''ן, שגם נפסקה להלכה בשולחן ערוך וברמ''א (יו''ד קעט, ב). השולחן ערוך כתב, שצריך לשאת נשים רק כאשר הירח מלא. הרמ''א העיר על דבריו, שלמרות שהמנהג להתחתן בירח מלא מתבסס על המזל, אין בכך איסור, ואדרבה,  בדיעבד כאשר יודעים את דעת המזל יש לפעול כמותו, ואין לסמוך על הנס[3]

אם כן למסקנה: אין איסור לקרוא הורוסקופים בעיתון סתם מתוך התעניינות (למעט ביטול תורה וכו'). במידה ואדם מכוון את מעשיו ואת התנהגותו בעקבות כך, לדעת הרמב''ן יש בכך איסור דאורייתא של "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך" וכך פסקו השולחן ערוך והרמ''א, ולדעת הרמב''ם איסור דאורייתא של "לא תעוננו".

במידה ואדם בטעות שמע מה אמרו ההורוסקופים והמזלות, לדעת הרמב''ן אין איסור (ואדרבה צריך) להתנהג על פי הדרכתם, מכיוון שאחרי הכל יש בכך אמת, אבל צריך להתפלל לקב''ה שישנה את הגורל. אך לדעת הרמב''ם, מכיוון שההורוסקופים הם הבל ושטות, יש איסור דאורייתא להסתמך על דעתם גם בדיעבד.

כמובן שגם הרמב''ן שסבר שיש במזלות אמת, לא דיבר על ההורוסקופים בעיתון שפועלים על פי אפקט פורר: כותבי ההורוסקופים כותבים מידע כללי מאוד ומעורפל ('יהיה לך יום מלא מחשבות'), והאדם מבלי משים, מתאים את הנתונים למקרים שקרו או יקרו לו, דבר שגורם לו להאמין שיש בהורוסקופ אמת.

שבת שלום!


[1] נראה שלתוספות יש שיטה שונה מעט. הם אמנם כתבו שעל ידי תפילה וכדומה אפשר לשנות את המזל, אבל הם טוענים בעקבות הגמרא ביבמות (נ ע''א), שיש מציאות בו המזל נחתם ואי אפשר כלל לשנות אותו.

[2] המאירי באופן כללי הלך בשיטת הרמב''ם, שיטה שמתאפיינת ברציונליות ובהעדר מיסטיקה. בעבר היה ויכוח גדול על ספריו של הרמב''ם (בעיקר מורה נבוכים), היו שטענו שהם מובילים בסופו של דבר לכפירה (ומעודדים לימוד פילוסופיה). ההתנגדות הייתה  כל כך חריפה, שרבינו יונה שרף את ספרי הרמב''ם (אם כי חזר בו בסוף ימיו, וכדי לעשות תשובה כתב את 'שערי תשובה'). גם הרשב''א התבטא כנגד לימוד זה בחריפות. חכמי פרובנס (המאירי, הרד''ק וכו') לעומת זאת, תמכו בדעת הרמב''ם, מכיוון שהם הלכו על פי שיטתו במחשבה בנושאים רבים (ועיין בדף לראש השנה).

[3] כך מדוייק גם מדברי הגמרא בפסחים (שם) שכותבת שאסור 'לשאול' בכלדיים, משמע שהבעיה היא רק לשאול בכלדיים, אבל - לסמוך מותר.