(ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: (ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:
(ט) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ:
(י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:
(יא) הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו: (פרק כב)
פרשת השבוע פרשת בלק
לכאורה הייתה צריכה להיות זהות מוחלטת בין דברי בלק לבלעם בפסוקים ה-ו לבין דברי בלעם לה' בפסוק י"א, שהרי הן אלו הן אלו צריכים לתאר את המניע לבקשה מבלעם ואת הבקשה עצמה. אולם למרות זאת יש הבדלים ביניהם. הבדלים אלו העסיקו את הפרשנים. נעסוק בהבדל אחד בין הדברים:
בלק אמר לבלעם: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם", ואילו בלעם אמר לה': "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם". מה פשר ההבדל בין הלשונות?
רבי משה אלשיך (המאה הט"ז) הבין שבלק "כיוון להקטין ערכם, כלומר כי אינו עַם רשום כי אם עַם סתם. וגם הקטין נס מצרים, שלא נגאל ביד חזקה, כי אם יצא ממצרים, כיוצא מאליו ולא ביד חזקה". דברי זלזול כאלה לא יכול היה בלעם לומר לה' ולכן ניסה לתקן את דברי השליחות שנמסרו לו: "ומיראתו פן יקצוף האלהים על קול בלק באומרו 'הנה עם יצא וכו'', שהיקל בכבוד ישראל ובניסיו יתברך... בא וישם טלאי על גבי טלאי בדברי בלק, לתקן מעט מאשר עותוֹ. ותחת אמור בלק 'הנה עם יצא' כעם בזוי ושסוי, שינה ואמר, כי כה אמר בה"א הידיעה 'העם היוצא'. כלומר הידוע היכול לצאת הוא ולא זולתו, כי עם גדול הוא לה'".
כלומר, לפי פרשנות זו בדבריו אל ה' בלעם שינה מלשון השליחות על מנת לתקן.
פרשת השבוע פרשת בלק
לעומת זאת, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, ה"כלי יקר" (שהיה צעיר ממהר"ם אלשיך בכשלושים שנה) הבין שדברי בלעם לה' הם חמורים יותר מדברי בלק לבלעם; כך הוא כתב:
"הנה עם יצא ממצרים. "יצא" לשעבר משמע, ובלעם אמר "הנה העם היוצא ממצרים" משמע שעכשיו הם יוצאים והולכים. כי בלעם להזכיר עוונם בא לומר שדומה כאילו עדיין לא יצאו מכל וכל ממצרים כי תמיד ברע הם ואומרים "נִתְּנָה ראש ונשובה מצרימה", ובכל תלונה הם מזכירים את מצרים, וזה ראיה שתמיד מחשבתם משוטטת במצרים וקשה עליהם הפרידה ממצרים כאילו עכשיו הם יוצאים".
לדעת ה"כלי יקר", בלק רק דיווח על כך שעם ישראל יצא ממצרים לפני שנים ולכן נקט לשון עבר. אולם בלעם רצה "להזכיר עוונם" של ישראל לפני ה' ולכן נקט לשון הווה – עם ישראל יוצא ממצרים, "דומה כאילו עדיין לא יצאו מכל וכל ממצרים", "כאילו עכשיו הם יוצאים", הם כל הזמן חושבים על מצרים, מזכירים את מצרים, מאיימים לחזור למצרים, "וקשה עליהם הפרידה ממצרים".
בלעם אמנם עדיין לא קיבל על עצמו את תפקיד מקלל ישראל באופן רשמי, אבל הוא כבר התחיל במלאכת הקטרוג על ישראל.