פרשת בלק: גבולות הבחירה החופשית

פרשתנו פותחת במשא השכנוע של בלק לבלעם לקלל את עם ישראל. בהתחלה ה' מודיע לבלעם שלא ילך עמהם (במדבר כב, יב-כא):

"ולֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא".

אך לאחר מכן כשבלק מבקש שוב, ה' מודיע לבלעם שילך איתם:

"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

(המלבי"ם עומד על ההבדל בין ללכת "עמהם" ללכת "איתם", ה' מוכן שילך איתם אך למטרה שונה).

ומכל מקום במבט חטוף ללא המדרשים השונים, ניתן לראות שבלעם מבוטל לדבר ה' באופן מוחלט. ועושה את אשר מוטל עליו. ויש לתמוה מדוע ה' כועס עליו על כך?

מדוע האתון והמלאך כועסים על בלעם?

בלעם יוצא לדרך וגם שם כועסים על בלעם, ולא מעבירים לו מסר ברור מה רוצים ממנו (במדבר כב, כא-לה):

"וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ".

וצריך להבין מדוע ה' כועס עליו, הרי ה' אמר לו ללכת עם שרי מואב?

עוד צריך להבין את ההתנהגות של המלאך והאתון: שלוש פעמים המלאך מכשיל את האתון, ואח"כ כועסים על בלעם:

"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה...

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל".

שוב לא מובן מה קורה כאן. אם המלאך לא רוצה שהוא יקלל את ישראל, שיעצור את האתון או יעצור את בלעם, למה צריך את כל התהליך הסבוך הזה? שלוש פעמים המלאך עומד מול האתון, והאתון נאלצת לשנות את דרכה, ובלעם כועס עליה בצדק. ואח"כ האתון פותחת את פיה וכועסת על בלעם:

"הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?".

מה האתון מצפה שהיא תלך הצידה ובלעם לא יעשה כלום?

ובנוסף המלאך מתגלה אליו, ומאיים להורגו:

"וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי: וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי":

בלעם שנראה כצדיק מוכן לחזור למקומו אם רק יידרש לכך:

"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ, וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי".

אך המלאך מורה לבלעם להמשיך בדרכו:

"וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק".

וגם על כך יש להקשות, מצד אחד כולם כועסים על בלעם ה"תמים", ומצד שני אומרים לבלעם להמשיך בדרכו לקלל את ישראל. אז מה הם רוצים ממנו: שיגידו דברים ברורים, אם זה טוב שהוא הולך שיניחו לו, ואם זה לא טוב שיגידו לו "אל תלך!!!" בצורה ברורה?

בחירה חופשית עם המלצות מראש

כדי לענות על השאלות הללו נראה לבאר שיש הנהגה שה' מנהיג את העולם. לכל אחד יש בחירה חופשית לבחור בין טוב לרע. ה' ממליץ לנו במה לבחור אך לא מכריח אותנו! ה' מצפה שנדע להקשיב למה שהוא אומר, ולחוש מה ישר ומה עקום.

התורה מלמדת אותנו יסוד חינוכי, שבסיסו מופיע בגמרא על הסיפור של בלעם (תלמוד בבלי מכות י ע"ב):

"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... דכתיב: "לא תלך עמהם", וכתיב: "קום לך אתם"".

הקב"ה רוצה שלא נחטא, אך הוא לא מכריח אותנו לכך. ה' נותן לנו תמיד את הבחירה החופשית לעשות כפי מה שאנו רוצים. הוא מנסה להעביר לנו את האפשרות לנסות לשמוע את המסרים שהוא משדר לנו, אך מי שלא רוצה לשמוע זו זכותו, אך שלא יתפלא אחר כך!

בלעם תתעורר!

לאורך כל הסיפור ה' מנסה להעיר את בלעם מהטעות שלו, מהעקשנות שלו לקלל את ישראל. אך בלעם מתעלם מכל הסימנים. במקום להכות את עצמו מחלומו, הוא מכה את האתון, מאשים אותה בטעויות שלו. בלעם שואל רק האם "אסור לי או מותר לי?", הוא לא מחפש להקשיב לרצון ה', להקשיב למציאות שהוא נכנס אליה.

לטענתו של בלעם: אם מאפשרים לי זו בחירה שלי! בלעם הוא "נבל ברשות התורה" אינו מחפש מה רצון ה' אלא איך לממש את רצונותיו האישיים, ולצאת בסדר עם ה' בלי להסתבך!

המסרים שה' מעביר לבלעם

אם נחזור אל השאלות ששאלנו. ה' אומר לבלעם שהוא נגד לקלל את ישראל בפעם הראשונה, אך בלעם מתעקש מחמדנותו "כסף וזהב", וה' מאפשר לו באכזבה ללכת, בציפייה שיבין את המסר, שמעשהו שלילי.

כל הורה יודע שחינוכית אי אפשר באמת למנוע מבנו המתבגר לעשות משהו שהבן מאוד מאוד רוצה. ניתן להמליץ, לכוון אך לא ניתן להחליט עבורו. הציפייה שהבן יבין מעצמו את הטעויות שלו. בלעם אמור לעבור תהליך חינוכי, אך הוא עוצם את עיניו לאורך כל הדרך.

השלבים שבלעם עובר עם האתון

המלאך מנסה להעביר את בלעם 3 שלבים. בהתחלה ברמזים, שהולכים וגדלים, אך בלעם בשלו. האתון מאותתת לבלעם שיחזור בתשובה, שיתעורר, וככל שהשלבים מתקדמים המסר יותר חזק וברור:

• בפעם הראשונה: המלאך ניצב בדרך, והאתון נאלצת ללכת דרך השדה. ובלעם מכה אותה, במקום לנסות לחשוב קצת.
• בפעם השנייה, כבר המסר יותר חזק: המלאך ניצב במשעול הכרמים, והאתון נאלצת להידחק אל הקיר, ומכאיבה לבלעם: "תתעורר". אך בלעם בשלו מכה אותה.
• בפעם השלישית: המלאך ניצב במקום צר, והאתון רובצת במקומה. היינו מצפים שבלעם יבין שיש כאן משהו שקורה, הוא חייב להתעורר, אך בלעם מאשים את האתון! ומכה אותה במקל! (כולם אשמים חוץ ממנו!)

ה' מנסה בתהליך איטי לאותת לבלעם להתעורר: תשים לב מה קורה כאן! תשים לב איך אתה מתנהג! יש לך אתון שבדרך כלל ממושמעת וכעת היא נוטה מהדרך, תתעורר! אך בלעם בשלו, כל עוד יש לי אפשרות להמשיך אני ממשיך בבחירה הרעה שלי!

הכלל הוא שה' לא מונע מאדם לחטוא, אך מנסה למנוע ממנו את החטא ככל האפשר.

עד מתי הבחירה החופשית?

הבחירה החופשית קיימת, וניתן למשוך אותה אך עד גבול מסוים. בלעם מנסה למשוך את הבחירה החופשית גם נגד בניו של ה', כביכול לפגוע בה' בעצמו. למצוא את נקודת הכעס של ה', כדברי הגמרא בברכות, ולקלל את הילדים שלו.

שם ה' מודיע לו: "עד כאן! נתתי לך למשוך את הבחירה החופשית שלך, ללכת נגד אתון, נגד מלאך, נגד עצמך, עוד ועוד נגד רצוני! אך כשתתחיל לקלל את הילדים שלי, כבר לא תהיה לך בחירה! לא אתן לך לפגוע בילדים שלי!"

שם נעצרת לבלעם הבחירה החופשית! ברגע זה אומר ה': אני אשלוט בך לחלוטין, ונעלמת ממנו הבחירה, ואז קללותיו הופכות לברכות.

המתנה הגדולה ביותר שיש לנו ניטלת מבלעם (כפי שניטלה מפרעה) הוא כבר לא שולט בעצמו. זה עונשו של מי שסותם עיניו וסותם אוזניו מלשמוע לאמת שצועקים לו. הוא כבר מכור הוא כבר נשלט!

עונשו של בלעם

עונשו של בלעם זה לראות את עם ישראל. כשאדם מאבד את הבחירה החופשית שלו, והוא נשלט על ידי גורם חיצוני, הוא מתמלא בקנאה מאותם אלו ששולטים בעצמם.

בלעם רואה את עם ישראל, את הישרות שבהם, ומתמלא בקנאה. ועל כך אומר (במדבר פרק כג, י): "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ". הלוואי שגם אני הייתי זוכה להיות ישר עם עצמי, ולא היו נוטלים ממני את הבחירה.

לסיום

נראה שמפרשה זו אנו למדים, שאדם לא רק צריך להסתדר עם ה', לא רק לעבוד לפי האסור והמותר, אלא להקשיב לדבר ה': "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אלים". אם בלעם היה יודע להקשיב לדבר ה' הוא לא היה מגיע למקום שכבר נטלו ממנו את הבחירה החופשית.

שנזכה להיות ישרים, להקשיב ולשמוע לדבר ה', לזהות את האיתותים שה' מעביר לנו בדרך, ולא נטעה חלילה בעשיית רצונו.