מה בין תלמידי אברהם לבלעם

מדוע הכניסו במשנה את התלמידים האם לא היה אפשר לקצר ולומר מה בין אברהם לבלעם שהרי כל הדוגמאות החיוביות הן של אברהם והשליליות הן של בלעם, מדוע מצאו לנכון להזכיר כאן גם את התלמידים?

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 01/07/15 09:42 יד בתמוז התשעה

בפרקי אבות (פרק חמישי) אומרת המשנה: "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע ". ונשאלת השאלה מדוע בציון הדברים הללו הכניסו במשנה את התלמידים האם לא היה אפשר לקצר ולומר מה בין אברהם לבלעם שהרי כל הדוגמאות החיוביות הן של אברהם והשליליות הן של בלעם, מדוע מצאו לנכון להזכיר כאן גם את התלמידים?

לימוד גדול רוצים חכמינו ללמד אותנו באמירה זו, בדרך כלל אנו מודדים את גדלותו של החכם לפי הידע שלו, לפי השעורים והשיחות שהוא מעביר, לפי המעלות והתשבחות שהחסידים שלו משבחים אותו, לפי כמות התלמידים שבאים ולשמוע את דבריו. ובדרך הזו אנו בוחנים ישיבה בין הישיבות, אם לפי הפרוספקט של המוסד או בהרצאה בעל פה על מעלת השיטה החינוכית של הישיבה. אלא שההבחנות הללו אינן נכונות, באו חכמינו ללמדנו שאם אנו רוצים לבחון בחינה אמתית אדם או שיטה חינוכית, אם היא מוצלחת או כושלת, אל נחפש אותה לא בפרוספקט של המוסד ולא בהרצאה על מעלת השיטה, כי יתכן אם היינו מזמינים את אברהם ובלעם להרצות בפנינו את עיקרי שיטתם החינוכית, יתכן שבלעם בנופת שפתו וסגנונו המליצי כמו שאנו רואים בתורה, היה מצליח לשכנע אותנו בצדקת שיטתו יותר מאברהם. על כן באה המשנה ומציינת את התלמידים, שהמבחן האמתי של כל שיטה חינוכית הוא במבחן התוצאה, אילו תלמידים יוצאים מאברהם ואילו תלמידים יוצאים מבלעם, והתלמידים הם המעידים על השיטה הטובה היא או רעה.

סח בעל חידושי הרי"מ לנכדו: כשאדם נעשה למנהיג, מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים: בית מדרש וחדרים, שולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה, ומה אתה סבור עושה השטן באותה השעה, יושב במנוחה? לא ולא! הוא מתגנב וחוטף את הנקודה הפנימית, ומשאיר את כל השאר על מקומו. והגלגל ממשיך להתגלגל ורק הנקודה הפנימית חסרה, וכאן הרים הרבי את קולו: אבל יושיענו ה' יש למנוע זאת.

מה הייתה הנקודה הפנימית של אברהם אבינו? הדבר מפורש בכתוב: "כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט" (בראשית פרק יח) נוסף להיותו מחנך, אברהם אבינו גם נתן לעולם כולו שיחות באמונה ככתוב: "וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם ה'". ועל מפעל החינוך לאמונה של אברהם כתברמב"ם (הלכות ע"ז פ"א): "והתחיל [אברהם] לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם". והנה למרות השיחות הרבות ב"אמונה" שהעביר אברהם אבינו לאלפים ורבבות לא היתה תפארתו על כך אלא התואר שהכתיר אותו המקרא היה "ישר" כמו שאמרו בגמ' (ע"ז כה' א') : "מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו." ועל כך כתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר": "ומשמעות מעלת ישר הוא הנהגה בהליכות עולם בין אדם לחברו" והישרות הזו אינה רק בין אדם לחברו בישראל, אלא "מרבים חסד גם לאומות העולם, ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, וידוע כמה נצטערו ישראל שראו חורבן אומות העולם". מכל המעלות נשתבחו האבות בשבח וזו הייתה הנקודה הפנימית של אברהם אבינו.

תלמידים יש גם לבלעם, ובלעם עצמו העיד על עצמו "יודע דעת עליון" והציג את עצמו כנציגו של אלקים עלי אדמות כמו שאמר: "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' לי" או "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה". אדם כזה ודאי שיחותיו היו נושקים לשמים ודבריו היו גבוהה גבוהה, אבל הוא היה מנותק מהנעשה על הקרקע, ותכונותיו שהיו "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה", הביאה אותו לפסול את האחרים ולכך הוא גייס אפילו את הקב"ה כמו שאמר: "מֵאֵ֣ן ה' לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם". ואין פלא כשבא לשבח את ישראל הוא משבחם ב"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בעוד תלמידיו של אברהם היו בעלי "עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה" וכך פירש רש"י את התכונות הללו: "בעלי עין טובה שלא היה להם קנאה על חבריהם, וכבודם היה חביב עליהם ככבוד עצמם, ואילו תלמידו של בלעם היה מואס (פוסל) כל מה שעיניו רואות ואין לו דיבור טוב עם בני אדם כי אם בקושי. תלמידי אברהם היו ענוים ושפל ברך והיה משפיל עצמו בין אנשים ומעורב ביניהם ואינו גס רוח". הלקח שאנו לומדים מתלמידי אברהם ובלעם ומאוחר יותר מתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, הלקח הוא שהלימודים בישיבה לא יצטמצמו בלימוד גמרא ואמונה בלבד אלא ישימו בהם גם דגש לחינוך לכבד את השונה ולהיות ישרים בהליכות העולם.