בחוקותי- חשיבות לימוד תורה בעומק ורצינות

בפרשה מתוארות הברכות והקללות. בפתיחת פרשת הברכות מתואר שאדם גם לומד תורה וגם מקיים מצוות. בפתיחת פרשת הקללות מתוארת הידרדרות רוחנית, שמתחילה מחוסר לימוד תורה בעמקות מספקת.

הרב אלדד יונה 24/05/19 10:52 יט באייר התשעט

ספר תורה, צילום: shutterstock
ספר תורה, צילום: shutterstock

בפרשתנו אנו קוראים על הברכות במידה ונשמור את חוקי התורה, וגם להבדיל על הקללות, ח"ו, במידה שלא נשמור את חוקי התורה. מתחילה פרשתנו את הברכות במשפט (פרק כ"ו, פס' ג'): "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". אנו יודעים שאף מילה בתורה איננה מיותרת, ולכן נשאלת השאלה מדוע צריכה התורה לכפול גם "בחוקותי תלכו" וגם "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". מתרץ רש"י במקום: "אם בחוקותי תלכו-יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו, הרי קיום המצוות אמור. הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו? שתהיו עמלים בתורה". כלומר, התנאי לברכות איננו רק קיום המצוות בפועל, אלא גם להיות עמלים בתורה. 

פרשת הקללות מתחילה לא רק במשפט כפול, אלא עם שבעה פרטים (שם, פס' י"ד-ט"ו): "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה: וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי". מדוע צריכה התורה לכתוב גם "לא תשמעו לי", וגם "ולא תעשו את כל המצוות האלה", וגם "בחוקותי תמאסו", וגם "את משפטי תגעל נפשכם", וגם "לבלתי עשות", וגם שוב להדגיש "את כל מצוותי" (אחרי שכבר ברור מתחילת הפיסקה שמדובר על כל המצוות), וגם "להפרכם את בריתי"? כאן מתרץ רש"י במקום: "ואם לא תשמעו לי -להיות עמלים בתורה, לדעת מדרש חכמים. יכול לקיום המצוות? כשהוא אומר ולא תעשו וגו', הרי קיום מצוות אמור. הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי?  להיות עמלים בתורה. ומה תלמוד לומר לי? אין לי אלא זה המכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו. וכן בנמרוד  'גיבור ציד לפני ה' ', שמכירו ומתכוון למרוד בו. וכן באנשי סדום 'רעים וחטאים לה' מאד', מכירים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו: ולא תעשו - משלא תלמדו לא תעשו הרי שתי עבירות: ואם בחקתי תמאסו- מואס באחרים העושים: משפטי תגעל נפשכם- שונא החכמים: לבלתי עשות -מונע את אחרים מעשות: את כל מצוותי -כופר המצוות שלא ציוויתים, לכך נאמר את כל מצוותי, ולא נאמר את כל המצות: להפרכם את בריתי-  כופר בעיקר. הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית ואלו הן: לא למד,ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר".

נתבונן בדברי רש"י: ההתדרדרות של החוטא מתפתחת שלב אחרי שלב, כאשר כל שלב מוביל לשלב הבא. בשלב הראשון מדובר באדם שהחליט לא ללמוד תורה. התוצאה של זה היא שאותו אדם איננו מקיים מצוות. הרי אם אדם לא למד דיו ונשאר עם הארץ, כיצד ידע איך לקיים את מצוות התורה? 

בשלב הבא אותו עם הארץ לא מסתפק בזה שאינו לומד תורה ואינו מקיים מצוות, אלא מואס באחרים שכן מקיימים. מדוע? משום שההגיון של התורה הוא עמוק בהרבה מאשר ההגיון של האדם הפשוט. ומי שלא מורגל בצורת החשיבה של לימוד התורה לעומקה, חוקי התורה הצדיקים והישרים נראים בעיניו הקטנות והטיפשות כאילו הם חוקים מוזרים, בדיוק כמו שילד קטן לא מבין למה מבוגרים מקבלים החלטות שנראות לילד מוזרות.

בשלב הבא אותו רשע לא מואס רק במקיימי המצוות אלא שונא את החכמים. הרי החכמים הם הייצוג של התורה שנואת נפשו, ומחמת קטנות דעתו המשובשת הוא אינו מבין שהתורה והחכמים צודקים והוא הטועה. ואיך ידע? הרי הוא לא למד תורה ואינו יודע למה חכמים אומרים מה שאומרים. בשלב הבא אותו רשע לא מסתפק רק בהבעת דעה נגד עובדי ה' והחכמים אלא מונע אחרים מלקיים מצוות. בשלב הבא הוא טוען שלא ה' ציווה את המצוות, כי הרי לא ייתכן שה' ציווה דברים כאלו שנראים, בעיניו הטיפשות, כשטויות ח"ו. 


בשלב הזה עולה שאלה. אם נשים לב היטב לדברי רש"י שציטטנו לעיל, בשלב הראשון האדם שלא למד תורה ידע את בוראו והתכוון למרוד בו, אם כן, כיצד ייתכן שאותו אדם יטען שלא ה' ציווה את המצוות? נדקדק שוב בדברי רש"י, ונראה שאותו אדם בשלב הראשון לא בהכרח נמנע לגמרי מלימוד תורה אלא "לא עמל בדברי תורה לדעת מדרש חכמים". כלומר, האדם למד תורה בצורה שטחית, בלי להעמיק בדברי חכמים ולהבין מדוע הבינו דווקא כך בפסוק, וזה מה שגרם לו לזלזל בקיום המצוות ואז בהדרגה לחשוב שה' לא ציווה אותם כלל. 

בשלב הבא אותו רשע כבר כופר בעיקר ולא מאמין כלל שיש ה'. מה גרם לו את כל זה? שלא למד תורה בעמקות וברצינות הראויה. אם היה לומד לעומק, היה מבין איזו חכמה אדירה ועמוקה יש בתורה, מה שאין באף מדע אחר, ולא היתה עולה בדעתו השטות שאין בורא לעולם

היפוכו של הליך ההידרדרות הרוחנית רח"ל הוא בתהליך העליה הרוחנית. הזכרנו לעיל את לשונו של רש"י בתחילת פרשיית הברכות. גם שם רש"י מציין שהכוונה להיות עמלים בתורה. לא מספיק רק ללמוד תורה, אלא יש צורך לעמול בה, כלומר להתאמץ להבינה על בוריה בכמה שיותר עמקות. 

ב"ה זכה דורנו שאנשים רבים, שלצערנו לא זכו ללמוד תורה בצעירותם, רוצים להתקרב לקב"ה ולהתקדם בעבודת ה'. מה אחת הקבלות הראשונות שעליהם לקבל על עצמם? לקבוע עיתים לתורה וללמוד אצל תלמיד חכם אמיתי. כאשר האדם לא לומד תורה, או לא לומד מספיק, אין סיכוי שיצליח לשמר את ההתקדמות שלו. כאשר הוא לומד הוא מקבל תזכורות יומיומית לכמה התורה חכמה וישרה, וכמה היא מוסרית, וזה אוטומטית אמור לסייע לו להתקדם ולהתעלות. 

לעומת זאת, גם אדם שזכה ללמוד בעבר, אבל בהווה לא לומד מספיק, הוא שוכח בהדרגה את צורת החשיבה התורנית הישרה ומתפתה להרבה דברים שלא היו עולים על דעתו לו למד את התורה ברצינות הראויה. לכן בשלב הראשון עליו להגביר את לימוד התורה שלו. 

היום ב"ה יש כל כך הרבה אפשרויות ללמוד- מי שאינו ברמה המספקת, הרי שכנראה יש שיעורים פרונטליים כמעט בכל שכונה ושכונה. מי שיותר מתקדם- יש ספרים והרצאות מוקלטות. מי שיותר מתקדם- כבר קובע עם חברותות. אדם ממוצע מוציא הרבה שעות ביום על תרבות פנאי, שעל פי רוב היא ריקה מתוכן רוחני. היום בקלות הוא יכול לנצל את אותן שעות, או לפחות חלקן, ללימוד התורה.  

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר