מאמר זה מתייחד לעיון בפרשנויות הקושרות בין המילה "אם" לבין שמותיהם של הגואלים בגאולות השונות. מרבית הביאורים הללו נקשרים לכתובים מקראיים, ובכלל זה לכתוב "אם בחוקותי תלכו" (ויקרא כו, ג). חלק הארי של המקורות מזכיר את גאולת מצרים, גאולת אסתר והגאולה העתידה, ומקור אחד מכליל אף את גאולת יוון.
הרעיון לפיו שמות הגואלים רמוזים במילה "אם" שבראש פרשת בחוקותי מופיע בחיבור "מלאה הארץ דעה", סידור תפילות מאת המקובל רבי נפתלי הירץ טריוויש, אשר שימש כש"ץ בקהילת פרנקפורט. בסידור זה, שיצא לאור בדפוס בשנת ש"כ (1560), כותב המחבר במהלך ביאורו לכתוב "אני ה' א-להיכם" (במדבר טו, מא) שבקריאת שמע כלהלן: "'אני י' א-להיכ'[ם]' 'א-ל מלך' מתחיל בא' ומסיים במ' 'אם בחקתי תלכו' אתם נגאלים ב'אם' "אהרן "משה אסתר מרדכי אליהו משיח עכ"ל" (אין עימוד). ביאור זה מתייחס תחילה למילים "אני ה' א-להיכם", המופיעות הן בתחילת הפסוק והן בסופו, והאות הראשונה שלהן היא אלף והאחרונה מם. בצירוף "א-ל מלך" האות הראשונה של המילה הראשונה היא אלף ושל המילה השנייה מם. לעומת זאת, המילה "אם" מורכבת משתי האותיות הללו.
הביאור המובא ב"מלאה הארץ דעה" לפני הפירוש הזה, מציין כי מניין המילים בפרשת קריאת שמע בתוספת המילים "אמן", "א-ל מלך נאמן" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הוא רמ"ח כנגד איברי האדם. מקורו של קטע זה מוזכר בראשו כ"רוקח" ובסוף הקטע נאמר "עכ"ל". ביאור זה מצוי ב"פירושי סידור התפילה לרוקח" (חלק ראשון, עמ' רצז). גם בסוף הפירוש בעניין שמות הגואלים נאמר "עכ"ל", אולם ביאור זה אינו ידוע מפירושי הרוקח שהגיעו אלינו. בחיבור "פירוש הרוקח על התורה" מצויה הקבלה רעיונית חלקית ואולם כפי שציינו חוקרים חיבור זה איננו למעשה פרי עטו. וכך נאמר בביאור המיוחס לרוקח: "'אני ה' א-להיכם' כן מתחיל ומסיים הפסוק, לומר 'אני ראשון ואני אחרון' (ישעיהו מד, ו), 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' (מיכה ז, טו), 'מה שהיה הוא שיהיה' (קהלת א, ט), כמו שמשה ואהרן במצרים כן מלך המשיח ואליהו תן [אולי צ"ל: הן] 'ועלו מושיעים' (עובדיה א, כא)" (פירוש הרוקח על התורה, חלק שלישי, עמ' סא).
ההשקפה המוזכרת ב"מלאה הארץ דעה" מובאת בלשון קרובה בשורה של חיבורים מאוחרים יותר, ומכללם ב"מנחה בלולה" לחכם האיטלקי רבי אברהם מנחם רפאפורט [ר"ף-שנ"ז (1520–1596)], שנדפס בווירונה בשנת שנ"ד (1594) (פרשת בחוקתי, קל ע"ב).
בספר הקבלי "טהרות הקודש" למחבר אנונימי, חיבור שנכתב בראשית המאה השמונה עשרה, מובא בשני מקומות הרעיון שהמילה "אם" רומזת לשמות הגואלים בגאולות השונות. אפשר לקבוע כי המחבר שאב את דבריו ממקור אחר מאשר "מלאה הארץ דעה". וכך נאמר באזכור הראשון של מוטיב זה המוסב על קטע התפילה "שירה חדשה": "ואני מצאתי בספר בכתב יד חכם א'[חד]. סי'[מן] לכל הגאול[ו]ת אם שהיא נקבה. רומז גאלת מצרים היה ע"י אהרן משה ר"ת "אם. מדי "אסתר "מרדכי. יו"ן "אשה יהודית "מכבי. ולעתיד ג"כ הסימן א"ם "אליהו "משיח. אבל שניהם זכרים. ובגאולת מצרים אף שהיה שניהם זכרים. נמצא שגם בזכות נשים צדקניות נגאלו" (טהרות הקודש, אמשטרדם [תצ"ג], כד ע"א). קטע זה מופיע בשנית בלשון קרובה בהמשך החיבור (שם, נב ע"ג).
רבי אליהו הכהן האיתמרי מאזמיר [נפטר בשנת תפ"ט (1729) בזקנה מופלגת], אשר חיבוריו הנודעים כוללים את "שבט מוסר" ו"מדרש תלפיות", מתייחס אף הוא בכתביו להיותה של התיבה "אם" מכוונת לשמות הגואלים. והנה, הוא כולל בין גואלי העם ממצרים אף את מרים, ששמה פותח גם הוא באות מם. הידרשותו האחת לנושא זה מופיעה בחיבורו למקרא ולמגילות "עיני העדה", בביאורו למגילת אסתר. דבריו נקשרים לכתוב "אם בחוקותי תלכו" והוא מציין רעיון זה כטעם על דרך הצחות לכך שמגילת אסתר נקראת על שמה של אסתר, ואינה קרויה לדוגמה מגילת מרדכי, מגילת אחשורוש או מגילת המן.
וכך נזכר: "ובדרך צחות י"ל [=יש לומר] שנקראת מגילת אסתר שבר"ת [=שבראשי תיבות] שלה כולל שם מרדכי ואסתר ר"ת מ'גילת א'סתר כרמוז ב'אם בחקתי תלכו' 'א'ם' ר'ת של גואלים א'הרן מ'שה והמ'ם רומז גם מרים. א'סתר מ'רדכי א'ליהו מ'שיח" (ר' אליהו הכהן האיתמרי, עיני העדה, ח"א, אזמיר [תרכ"ג], מגילת אסתר, קנב ע"ב). תחילה מציין המחבר כי המילה "אם" היא ראשי תיבות של "אהרן משה". לאחר מכן הוא מוסיף לכתוב שהאות מם רומזת גם למרים. הכללת מרים בפרשנויות בעניין שמות הגואלים אינה ידועה ממקורות מוקדמים יותר, והיא מעין תוספת לדגם הבסיסי של שני גואלים. העדר הימצאות מקורות מוקדמים יותר בנושא עשוי ללמד שהמחבר נשען על קטע פרשנות המכליל את אהרן ומשה בלבד כדמויות הגואלים בגאולה הראשונה, וכי התפיסה בדבר מרים היא הוספה משל עצמו. עם זאת, לא ניתן להכריע בשאלה זו על פי החומר המצוי באמתחתנו. לעומת זאת, עצם החשבתה של מרים כגואלת בגאולת מצרים ידועה ממקורות לא מעטים, החל מספרות חז"ל, וכן רעיון זה מופיע בספרות הראשונים והאחרונים (ראו בהרחבה המאמר פרי עטי "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", אשה ויהדותה, בעריכת טובה כהן, ירושלים תשע"ד, עמ' 247–259).
התייחסות נוספת של רבי אליהו הכהן לשמות הגואלים הרמוזים במילה "אם" מצויה בחיבורו "מדרש אליהו" לפרשות השבוע ולמגילות, אף כאן בפירושו למגילת אסתר. זאת כאחת מאפשרויות הביאור שהוא מעניק לשאלה מפני מה מגילת אסתר לא תתבטל לעולם (ראו תורה שלמה, מגילת אסתר, ט, כח, עמ' רנו–רנז): "גם יתכן לומר עם מה ששמעתי שיש מפרשים דורשי רשומות על פסוק 'אם בחקתי תלכו' דבמילת 'אם' רמוזים הגואלים שעמדו לישראל ושעתידין להיות[.] 'א"ם' בר"ת אהרן משה מרים מרדכי אסתר. ולעתיד אליהו משיח ע"כ". המחבר מציין כי שאב את דבריו מפרשנים אשר את זהותם הוא אינו חושף. אף כאן הוא מחשיב את מרים בין הגואלים בגאולה הראשונה, תוך חריגה מהדגם הכללי של שני גואלים. לא ניתן להכריע אם המחבר מצא במקורות אליהם התוודע דגם המאזכר גם את מרים, או שבא לכוללה מצד עצמו.
רבי אליהו הכהן מוסיף ומציין כי כשם שזכרם של הגואלים הראשונים, משה אהרן ומרים, לא יסוף לעולם, שהרי התורה שהיא נצחית מזכירה אותם, כן לא ייפסק לעתיד זכרם של אליהו ומשיח. באורח דומה על יסוד זה ניתן לדידו לסבור כי "בדין הוא שלא יפסק לעולם גם זכירת מרדכי ואסתר הגואלים", ולפיכך מגילת אסתר לא תתבטל "כדי שיזכר לעולם שמם וגאולתם" (ר' אליהו הכהן, מדרש אליהו, אזמיר [תקי"ט], ביאור על מגילת אסתר, סו ע"ד).
בהקשר לראשי התיבות של שמות הגואלים "משה אהרן מרים", אפשר לאזכר כתוב נוסף שבו נרמזים שמותיהם בתור גואלי העם ממצרים. כך המילים "מארץ מצרים" מתוך הפסוק ממיכה (ו, ד): "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" יוצרות את הצירוף "מא"מ"; אלו הם למעשה ראשי התיבות של "משה אהרן מרים" המוזכרים בכתוב מקראי זה עצמו.
המאמר הנוכחי הוא הרחבה ופיתוח של חומר בנושא זה שראה אור במסגרת המאמר פרי עטי "הגואל השלישי" (מקור ראשון, מוסף שבת, י"ח בניסן תש"ע, עמ' 8, 20).