זרם חיים של טבע מתפרץ

מסתבר שתיאור מעשה בראשית בתורה, ומצוות השמיטה כנגזרת מכך, אינם רק נתונים יבשים המבשרים על בריאת העולם בידי ד', אלא בעיקר כלים חשוב לעבודת ד' מאוזנת

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 13/05/20 11:49 יט באייר התשפ

זרם חיים של טבע מתפרץ
צילום: pixabay

בפרשתנו נבחין שוב בבריאת שמים וארץ וכל צבאם, בידי רבונו של עולם. מצוות השמיטה מביאה את האדם לעדכן את מבטו על עולם הטבע הסובב אותו, ולא לקחת את הטבע ונפלאותיו כדבר מובן מאליו, כמין חוק קבוע ומונוטוני ללא מנהיג.

השמיטה מעוררת בנו יחס של כבוד והדר כלפי העולם הנברא, יחס המעניק משמעות עמוקה לעולמנו. לאורה של השמיטה- העולם אינו קיים, אלא נע. הוא בעל מגמה, בעל תנועה כלפי מעלה, עם כח עמוק המונח בבסיסו- הוא הכח האלהי, המשגיח ומנהיג את עולמו להתפתח מוסרית ולהתבסם באור השם.

כיצד מתרחש תהליך חשוב זה של תיקון העולם?

אנו עומדים משתאים ומביטים ביקום האדיר הסובב אותנו- ההרים, הימים, הכוכבים. מבט זה, מביא בהכרח לענווה של האדם מול כוחות הטבע, וודאי מול הבורא. כך עולה מדברי דוד- "כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ? ". מבחינה חיצונית (כמותית וכרונולוגית), האדם הוא יצור קטן וטפל לבריאה האלהית הכללית, עד כדי כך שדוד תמה מדוע ד' בכלל משגיח על האנושות הקטנה. אך מאידך, מבחינה עמוקה יותר, האדם הוא המושל הגדול בבריאה כולה- "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ".  האדם אמנם קטן במובן מסויים, אך הוא בעל היכולת להבחין במגמת העולם הפנימית, ומתוך כך לבסם את העולם כולו ולהכריעו לטובה.

מסתבר שתיאור מעשה בראשית בתורה, ומצוות השמיטה כנגזרת מכך, אינם רק נתונים יבשים המבשרים על בריאת העולם בידי ד', אלא בעיקר כלים חשוב לעבודת ד' מאוזנת- חיזוק הענווה מחד, ודחיפת האדם למשול בבריאה החומרית ולעדנה, כבעל צלם אלהים מאידך. אנו קרואים לבסס מעמד של שיתוף פעולה בינינו ליקום הרחב והמגוון, לזכור שאנו קטנים מאד ביחס למרחבים, ובד בבד לחוש את גודל המשימה שהוטלה עלינו כאנושות וכישראל, לתקן את העולם על כל חלקיו- אלו הקיומיים (שמירת הסביבה ואיכותה), ואלו הרוחניים (שמירת המוסר האלוקי באדם ובעמים).

כהמשך למבט כפול זה, מבאר הראי"ה קוק זצ"ל שני שלבים ביחס הנכון שלנו לניהול הכוחות הטבעיים בעולמנו-

"היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע בצדו הכעור של טבע האנושי הכללי, אפילו טבע האומה וטבעו של כל יחיד. לחמנו בטבע כדי לנצחו כדי לרדותו בתוך ביתו, והוא נכנע בפנינו".

השלב הראשון הוא הכנעת הטבע בידי האדם, כך שרוחו של האדם ומוסרו הם יובילו את החומר ולא להיפך. מגמה זו, היא מגמת היהדות בעולם התיקון- שלטון הנשמה על הטבע הגס. מלחמה זו דורשת פעמים רבות כפיה של הטבע, ואף התנזרות מחלקים בו.

אולם זהו רק החלק הראשון (וההכרחי). לאחריו מגיע השלב העליון יותר, בו הטבע והחומר אינם מפריעים לרוח ואינם נדרשים רק להיות ב 'אתכפיא', אף לא רק ככלים תועלתניים עבור הקודש, אלא הטבע והחומר מתכשרים להיות כלים המאירים בעצמם, כלים המבטאים נשמת האדם וצלם האלהים שבו-

"העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזיכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש".

הטבע בדור התחיה מבקש להופיע במלא עוזו, בקדושה וברב גוניות זוהרת. אנו מוכשרים לזה כבר ברמה היסודית לאחר שנות הגלות הארוכה, ועלינו להרבות בהסברה ובהעמקה בתורה כדי לדעת כיצד להופיע את הטבעיות בקדושה ולא רק ללחום בה. הטבעיות הישראלית, תאוות החיים וכל חלקיהם הגופניים והנפשיים, מתדפקים על דלתנו ומבקשים שנתן להם את מקומם בחיים בהארה ובאהבה, ובעיקר בקדושה. בבחינת "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן