פרשת בהר: וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ

שיבת השדות לבעליהם ביובל משפיעה גם על איחוד המשפחה. כל בני המשפחה שנאלצו לנדוד אחר פרנסתם ישובו כעת ויתאחדו סביב שדות המשפחה. מפניני משך חכמה.

הרב כרמיאל כהן
יא באייר התשעט
,
16 במאי, 2019 11:03

צילום: shutterstock

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: (יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: (יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: (יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: (פרק כה)

שיבת איש אל אחוזתו בשנת היובל היא דבר ברור – שדות שנמכרו חוזרים לבעליהם הראשונים. אולם מה פשר שיבת איש אל משפחתו?

הן חז"ל (ספרא בהר פרק ב, ה; קידושין טו, א) הן מפרשים רבים (רש"י רשב"ם וראב"ע) פירשו ששיבת איש אל משפחתו מתייחסת ליציאתו לחירות של עבד עברי בשנת היובל. אמנם פרשנות זו יש בה קושי, שהרי הקשר הפסוקים הוא בענייני האדמה ולא בענין עבדים עבריים. יציאת עבדים ביובל לא נזכרה כאן כלל. יציאת עבדים ביובל נזכרת בהמשך פרק כה פסוקים לט-מא: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב". אם כן יש לברר מה פשר הביטוי "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" בהקשר של שיבת איש אל אחוזתו.

כותב ה"משך חכמה":

"פשטא דקרא דמורה לנו התועליות כאשר ישובו איש אל אחוזתו, הרי הפיזור בין חיי המשפחה בא ממסבות הזמן אשר מְרַחֵק אחים, זה פונה לצפון וזה לדרום לבקש טרפו ומזונו. אמנם אם ישובו איש אל אחוזתו, ישובו בתי האבות לדור במקום הורישום אבותם, ויתלקטו אנשי המשפחה אשר מכרו אחוזותיהם ונתרחקו זה מזה".

לדעת המשך חכמה הביטוי "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" מלמד את התועלת שבמצות שיבת השדה לבעליו הראשונים בשנת היובל. משפחה שמכרה את שדותיה מטבע הדברים מתפזרת, כיון שכל אחד מבני המשפחה נודד למקום אחר כדי לחפש פרנסתו. כל עוד היו השדות תחת יד המשפחה היוו השדות מקור פרנסה לכל בני המשפחה. אולם כאשר נמכרו השדות שומה על כל אחד מבני המשפחה לתור אחר פרנסתו במקום אחר.

נמצא ששיבת השדות לבעליהם ביובל משפיעה גם על איחוד המשפחה. כל בני המשפחה שנאלצו לנדוד אחר פרנסתם ישובו כעת ויתאחדו סביב שדות המשפחה. פשר הפסוק הוא אפוא כך: "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ", ועל ידי זה "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ". השיבה אל האחוזות תועיל גם לשיבה אל המשפחה.

מכלל הדברים אנו לומדים על חשיבותה של המשפחה בעיני התורה, עד כדי שציינה את איחודה של המשפחה כתועלת בשיבת השדות לבעליהם הראשונים ביובל.     

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
16.05.2019

1. זה לא רק המשפחה- זה מכלול שלם של גאולה (משה אהרון עו"ד)

נת היובל חגיגת "צלם האלוהים"

משה אהרון


בס"ד.
יובל היא פי שבע מ"שבת הארץ" [שנת השמיטה]. לאמור : אם שבת הארץ היא הפסקה של עבודת האדמה. יובל היא שיכלול השביעי בגרם המעלות הערכיות להפסקת כל עבודה האסורה [התעמרות] באדם באשר הוא אדם..
הנה כי כן ההתעלות הערכית בגרם מעלות של שבע שבתות היא מאדמה - לאדם .
לכן המונח יובל המתייחס ליום החמישים משמעו כשני חלקיו של המונח "יו" + "בל".
לאמור ה' קיים והוא אוסר [בל] על כל פגיעה בצלמו -באדם ואף מצווה על השבת מצבו של כל אדם לקדמותו הבריאה והחיובית ובשני "ראשים" עיקריים : השבת האדם לאחוזתו והשבת האדם למשפחתו. לכן שנת היבל היא למעשה הצד השני והמעשי שלמטבע היסוד בבריאה - "צלם אלוהים". שנת היובל שנת החמישים היא מיני גאולה בדרך הארוכה לגאולה השלמה וככזו היא מימוש המעשי של "צלם האלוהים".
לכן גם מצינו בשנת היובל את תרועת השופר כיסוד של "סיני" לבטא את אותה הגאולה. לבטא את השבת ה"אור" הגנוז לדור חזרה בחיקנו ובקרבנו .שהרי זה משמעותו של הביטוי : "דרור" ]דר-אור] שסוף סוף בשיכלול מעשינו אנו שב אור הבריאה הגנוז לדור בקרבנו כולנו ודגש על כולנו .
ואנו אף חוגגים אותו כחג הממלא סוף סוף בתוכן מעשי את המישוואה :
"צלם אלוהים"
ה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בונים סוכה צילום: shutterstock

סוכה בגשם: תחזית מזג האוויר לסוכות

קרא עוד