(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: (לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: (לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ: (לח) אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים: (פרק כה)
מה הקשר בין פסוק ל"ח לפסוקים שלפניו?
רש"י (בעקבות הגמרא בבא מציעא סא, ב) ראה את נקודת הקשר באיזכור יציאת מצרים: "אשר הוצאתי וגו' - והבחנתי בין בכור לשאינו בכור, אף אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם".
פרשת השבוע פרשת בהר
ביציאת מצרים באה לידי ביטוי יכולת ההבחנה של הקב"ה גם בין דברים נסתרים; הקב"ה הבחין בין בכור לשאינו בכור. הכרה ביכולת זו צריכה לשמש גורם מרתיע למי שסבור שיוכל להלוות בריבית לישראל בדרך שתיעלם מעיניו של הקב"ה. לכן נסמך איזכור יציאת מצרים לאיסור ריבית.
ראב"ע אף הוא ראה באיזכור יציאת מצרים נקודת קשר, אם כי במובן אחר; אך נוסף על כך ראה גם קשר כללי באיזכור הכניסה לארץ כנען:
"וטעם אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שהייתם גרים, והנה נתתי לכם אחוזה. והטעם דבק עם "גר ותושב וחי עמך", גם עם כל הפרשה הנזכרת בעבור גאולת הארץ".
יציאת מצרים קשורה לאיזכור החזקת גר ותושב שבפסוק ל"ה. לפני שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים הם היו במעמד של גרים, ועובדה זו צריכה להשפיע על יחסם אל הגרים. נוסף על קשר זה יש באיזכור נתינת האחוזה בארץ כנען קשר כללי לגאולת הארץ הנדונה בכלל הפרשיות הקודמות.
לעומת זאת רבי עובדיה ספורנו רואה את הקשר בסופו של פסוק ל"ח: "לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים"; כך הוא כותב: "להיות לכם לא-להים. שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם, ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כולכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון".
פרשת השבוע פרשת בהר
בניגוד לפסוקים הקודמים הכתובים בלשון יחיד ("וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ... וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ... אַל תִּקַּח... וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ... ") פסוק ל"ח כתוב בלשון רבים: "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים". היציאה ממצרים והכניסה לארץ כנען היא כדי שהקב"ה יהיה לכלל ישראל לא-להים. המצוות אמנם מתקיימות על ידי היחיד אבל התכלית של המצוות מושגת על ידי כלל ישראל.
לאור תובנה זו מתבאר הקשר לפסוקים הקודמים ולכלל העניינים החברתיים הנזכרים קודם לכן. כיון שתכלית המצוות מושגת על ידי כלל ישראל צריך שיהיה יחס חברתי ראוי בין כל היחידים שבישראל.
נמצא שחיי החברה המשותפים והעזרה ההדדית שבין היחידים הם כלי להשלמת התכלית "להיות לכם לא-להים". אך הם לא רק כלי אלא הם תנאי הכרחי להשלמת התכלית.
על פי זה פסוק ל"ח מהווה נקודת שיא בפרשתנו בהיותו מביע את התכלית של כל המצוות החברתיות הקודמות לו – "להיות לכם לא-להים".