כולנו מכירים את השלב הזה שבו הילדים שלנו גדלים, ומתחילים לקרוא לכל אחד "אחי". בין אם זה חבר, או סתם אדם ברחוב שהם בקושי מכירים, תמיד תתחיל הפניה ב"אחי, מה נשמע", "אחי, אפשר שיחה", "אחי, עבר האוטובוס?!"
הרמב"ם על פרשת בהר בחוקתי: "כל ישראל והנלווה אליהם כאחים הם"
אבל עוד הרבה לפני הילדים ובני הנוער, מי שדיברה על המושג הזה ראשונה היא לא פחות מאשר תורתנו הקדושה, אשר בפרשת השבוע שלנו- בהר- בחוקותי, משתמשת פעם אחר פעם במושג "אחיך" ביחס לכל אחד מישראל. "וכי ימוך אחיך" אומרת התורה מספר פעמים ובכך חוזרת ומדגישה כי היסוד לצדקה, לעזרה לזולת ולעשיית החסד בעם היהודי לא נובע רק בגלל עניין מוסרי, חברתי או איזה נחמדות ורחבות הלב. היסוד לעזור, לתת יד ולסייע לכל מי שסביבנו נובע מכך שכולנו משפחה אחת, כולנו אחים.
הרמב"ם בסוף הלכות מתנות עניים, בפרק העוסק במצוות הצדקה, פותח במילים נפלאות, המיוסדות על עיקרון זה, ומתוכם הוא מדבר על המקור המחייב את כולנו לעזור אחד לשני: "כל ישראל והנלווה אליהם כאחים הם. שנאמר בנים אתם לה' אלוקיכם. אם לא ירחם האח על אחיו- מי ירחם עליו? ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלגויים ששונאים אותן ורודפים אחריהם? הא אין עיניהם תלויות אלא לאחיהן".
אם נלמד את המסר מפרשת בהר- בחוקתי נצא הרבה יותר מאוחדים
דבריו של הרמב"ם יפים ונפלאים, אך יותר מכל- הם רלוונטיים וחיים וקיימים אל מול מציאות החיים העוברת עלינו בימים אלו. האויבים שלנו יורים עלינו בלי להבחין. הם לא עושים חשבונות פוליטיים או כל חשבון אחר שמחלק אותנו לקבוצות ומפלגות. מבחינתם כולנו אחד, ואם יוכלו לפגוע חס ושלום בגן ילדים בשדרות, תל אביב או רמת גן זה היינו הך.
התנהלותם זו היא תזכורת לדברי התורה המהדהדים בפרשתנו על כך שבסוף כולנו אחים, ולו נזכה להשכיל ולהטמיע בתוכנו את ההבנה הזאת, אחרי תקופה של מחלוקת ופילוגים גדולים בעם ישראל- נצא מהלחימה הזאת הרבה יותר גדולים ומאוחדים.