איזה חיים תעדיפו, של שכיר, עצמאי או של עובד המקבל הוראות או של מנכ"ל? לכאורה, חייו של השכיר קלים יותר. הוא לא צריך לדאוג לפרויקט, לא צריך לוודא שהכסף נכנס לארגון, לא חייב לעמוד מול לקוחות, ואין לו אחריות ישירה על אסטרטגית המוצר. הוא מצידו מעביר כרטיס בבוקר, מגהץ שוב בערב ויוצא לבלות עם המשפחה.
אהיה הוגן ואגיד שכמובן גם חייהם של השכירים עלולים להיות תובעניים ומלחיצים, אם זה במחויבות מול ראש הצוות, הבוס ובוודאי מול המשימה. ועדיין, אי אפשר להקביל את זה לכמות הלחץ ומספר הדרישות שנוחתות על שולחנו של המנכ"ל - הוא מחויב לעובדים, למועצת המנהלים, ללקוחות, למשקיעים, למוצר, לחזון, לאסטרטגיה, למשכורות, לרווחים. הוא לכאורה עבד במלוא מובן המילה. אבל הוא בן חורין.
פרשת השבוע פרשת בהעלותך
הוא בן חורין מהסיבה הפשוטה שהוא זה שמקבל את ההחלטות עבור עצמו. הוא בוחר בעבודה הזו. הוא מבין ורואה את התמונה ובוחר בכל רגע מחדש מה לעשות. השכיר, לעומתו, לטוב ולרע משותף בהחלטות אבל גם הרבה פחות נדרש בקבלת החלטות "קריטיות". הפער הזה מוצג היטב בתוך דילמה בפרשת השבוע. בני ישראל נמצאים בעיצומו של המסע במדבר.
אין הם מחויבים שום דבר לאף אחד, לכאורה - לא חסר להם כלום. והנה לפתע אנחנו מגלים קבוצה של אנשים שמתגעגעים למצרים: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים".
צריך להבין, להתגעגע לעבודת הפרך הרצחנית במצרים זה בלתי נתפס ואפילו מוזר: למה שיעדיפו עבודת כפייה בשביל מעט לחם? אבל לפעמים אנשים מתגעגעים למקום השיעבוד שלהם, אז מה בדיוק הם איבדו ביציאה ממצרים?
פרשת השבוע פרשת בהעלותך
רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, מסביר כי במצרים, בני ישראל עדיין לא קיבלו את התורה, הם היו משוחררים לכאורה מהעול המוסרי והקוד האתי אותו קיבלו למרגלות הר סיני. הגוף שלהם היה משועבד, אבל לא היו להם מחויבויות מוסריות. קבוצה זו של העם, "האספסוף" כפי שמכנה אותה הכתוב, לא השכילה להבין מהי חירותו של מנהל. מהי עצמאותו הרוחנית של אדם המחויב לעכשיו שלו. הם העדיפו שחרור רוחני ועבדות פיזית, ולא היו מסוגלים להכיל עול מוסרי - גם מתוך שחרור מעבודת כפייה. הם לא רצו להיות "מנכ"לים".
במעמד הר סיני קיבלנו את לוחות הברית עליהם נאמר "והמכתב מכתב אלוהים חרות על הלוחות", ובמשנה נכתב "אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה." חירות אמיתית היא זו שהאדם בוחר לקבל את ההחלטות הנכונות, שהוא כפוף לערכי המוסר שלו עצמו, שהוא מגביל את עצמו מבלי שמישהו יגביל אותו.
זו חירותו של מנהיג ומנהל. לא משנה אם אתה שכיר או עצמאי -החוכמה היא להיות מצד אחד אור במנורה שמוזכרת בתחילת הפרשה עם חירות והארה משלך אבל לעבוד יחד ולהיות מול פני המנורה- כאיש אחד בלב אחד ולנגן יחד כמו כינור דוד, אז ורק אז יש חירות ושלמות אמיתית.
הכותב הוא יזם ומשקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול".