פוסט חמוד (ואמיתי) שנתקלתי בו בפייסבוק:
"מישהו יכול לעזור לי למצוא הוכחות מחקריות על עובדת היותנו דור עצלן במיוחד?"
- תגובה של חבר: "אני מקווה שאתה שם לב שיש המון אירוניה בבקשה שלך..."
על זה נאמר: חחח. אבל האם באמת נהיינו עצלים? בעיניי, השאלה היא: מהי עצלנות? ולאורך השנים והעבודה עם אנשים, גיבשתי לעצמי תשובה קצת מפתיעה ולא פופולארית במיוחד: לדעתי, אין בכלל עצלנות! גורנישט, זה לא קיים. בטח בא לכם להציף אותי עם מיליון דוגמאות מהחיים שלכם או של קרוביכם. "אתה צריך לפגוש אותי - אני העצלנות בהתגלמותה עלי אדמות": "אתה חייב לפגוש את בעלי - אז תשנה את דעתך." "אין עצלנות? הצחקת אותי! בוא תכיר את הבת שלי, אחרי זה נדבר!"
ובכן, עומד אני על דעתי אחרי שפגשתי את כל אלה - ותאמינו לי, פגשתי.
כי מה שקרוי עצלן בפי הבריות הוא למעשה אדם שיודע להיות חרוץ ביותר בתחומים מסוימים. לדוגמא, ילדים עצלנים הופכים ליעילים ביותר בכל מה שקשור למשחקי מחשב - עולים שלב אחר שלב במעלות הקדושים והשיאים הווירטואליים. בעלים שתוארו כחסרי כוח גילו בקיאות מעוררת תמיהה בכל הקשור לסדרות טלוויזיה או למשחקי כדורגל, ואנשים שהגדירו את עצמם כאחרוני העצלנים תמיד התגלו כבעלי כשרון נדיר בתחום כלשהו.
ולא, אני לא אומר שהתחומים בהם מצטיינים המכונים עצלנים הם התחומים של עתיד התפתחות האנושות או שהם מקרבים את גאולת ישראל בצעדי ענק. אבל מצד שני, חריצות היא חריצות. ואין עצלן שאינו חרוץ בתחום כלשהו - הזוי ככל שיהיה. גם כדי להצליח ב"לא לעשות כלום" - חייבים כשרון וחריצות.
אם כן, ההגדרה של "עצלן" היא: אדם שמשתמש בכוחות שלו בתחום לא רלוונטי לחיים בכלל או לחיים שלו בפרט. או במילים אחרות: אדם שעוד לא מצא אפיק נכון לביטוי ולמימוש הפוטנציאל שלו. ה'עצלן' טרם מצא את מה ש'מדליק' אותו, או שהוא 'נדלק' מדברים שלא תורמים מספיק להתפתחות האישית שלו ושל העולם - לדאבונו ולדאבון קרוביו. בעצם, מאחורי כל עצלן, מסתתר אדם שממש היה רוצה להביא את כוחותיו לידי ביטוי אבל נכנע איכשהו למציאות.
אשר על כן - העבודה עם העצלנות היא עבודת החיפוש של מה "שעושה לנו את זה" וניתוב הכוחות לאפיקים יעילים ומשמעותיים יותר.
למעשה - זו הייתה עבודת הכוהנים: להדליק את הניצוץ שבכל אחד ואחת, כדי לחבר אותו אל עולם של קדושה, של משמעות ושל פשר. הכוהן חיבר את בני ישראל לאביהם שבשמים ואפשר חיבור פנימי בין אדם לעצמו, בין האדם לבין קונו.
על כן בא הציווי לאהרן: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
הכהן הגדול צריך להדליק את הנשמות (נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן - משלי כ כז). וכאן רש"י מפרט: בְּהַעֲלֹתְךָ - שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. תפקידו של הכהן הוא לא רק להדליק את הנרות-נשמות. הוא מחויב לדאוג שהניצוץ שהוא הדליק אכן "תפס" ושהנשמה תעלה ותדלוק מאליה.
מאי נפקא מינה? מה נוכל ללמוד מזה בחיים שלנו?
מצד אחד, חשוב לדעת לחפש עזרה (וכולנו צריכים עזרה) אצל אנשים שיודעים להדליק אותנו עד שנעלה מעצמנו. כשאנחנו מבקשים עזרה- כדאי שנחפש אצל אנשים שלא רק יזרקו לנו טיפ פה ועצה שם. אלה דגים שלא ישביעו אותנו ליותר מיום אחד. עלינו לדרוש את האנשים שילמדו אותנו לדוג בעצמנו, שיבנו אותנו מבפנים. גישה זו של חיפוש הַעֳצָמָה (ולא רק תמיכה) מתאימה לגבי קרובי משפחה, חברים, מטפלים ומאמנים למיניהם וגם לגבי רבנים. אולי כדאי לשים לב במיוחד לקטגוריית האחרונה: תופעת שו"ת הסמס מצביעה ישירות על התלותיות ההלכתית ההולכת ומתפתחת במחוזותינו הדתיים. כנגדה, כדאי לחזק את הבנייה היסודית של אנשים שיודעים להחליט בעצמם על סמך עבודה אישית.
מצד שני - כשאנחנו מעניקים עזרה ותמיכה למישהו, אנחנו צריכים לעשות זאת בדרכו של אהרן הכהן: עדיף לעזור לזולת להיבנות. תמיכה ללא גבול אכן מייצרת הרבה התרגשות אבל לא אפקטיבית במיוחד. כמעט תמיד עדיף לשאול שאלה ולא לחלק עצה כי שאלה מעצימה את האדם ועצה הופכת אותו לתלותי.
ומצד שלישי ואחרון, הסברו של רש"י מהווה למעשה גישה לחיים הפנימיים שלנו. אם אני נר, שאיפתי היא שאני אעלה מעצמי. המנטאליות של "תעשו לי", "תטפלו בי" רק מנציחה את גישת ה"אני לא מסוגל". והיא גם קרובת משפחה של ה"אכלו לי, שתו לי".
כתיקון לגישה זו מציע הרב קוק זצ"ל אלטרנטיבה: הָאָדָם הַיָּשָׁר צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּחַיָּיו. כְּלוֹמַר, שֶׁיַּאֲמִין בְּחַיֵּי עַצְמוֹ וְהַרְגָּשׁוֹתָיו הַהוֹלְכוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה מִיסוֹד נַפְשׁוֹ, שֶׁהֵם טוֹבִים וִישָׁרִים, וְשֶׁהֵם מוֹלִיכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. הַתּוֹרָה צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה נֵר לְרַגְלוֹ, שֶׁעַל־יָדָהּ יִרְאֶה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הַטָּעוּת עֲלוּלָה, שֶׁלִּפְעָמִים תֵּתַע הַנֶּפֶשׁ בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ, אֲבָל הַמַּעֲמָד הַתְּמִידִי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַבִּטָּחוֹן הַנַּפְשִׁי.
בעיניי, זה באמת מדליק!
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.