על הארון

באמצע פרשת 'בהעלותך' - out of ahe blue - כמו שאומרים האנגלים, או בתרגום ליהודית - 'מן השמים', מופיעה פרשה סגורה:

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה', וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה, יֹאמַר: שׁוּבָה ה', רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

רש"י כותב: 'עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו.' כוונתו היא שבתורה יש 'נ' הפוכה לפני שני הפסוקים האלה, ו'נ' הפוכה לאחריה. בתלמוד מופיעה מימרא חריפה מאוד:

תנו רבנן: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה". פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. רבי אומר: לא מן השם הוא זה (הטעם איננו 'שאין זה מקומה') אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. (שבת קט"ז ע"א - ע"ב)

חכמים ראו את שני הפסוקים האלה ממש כספר נפרד, כמו ספר בראשית או ספר שמות. מהו סודם של שני הפסוקים האלה? איזה תוכן הם מכילים שיכול להוות ספר בפני עצמו? בואו ונתבונן בהם לאט לאט.

קוּמָה ה'.

הביטוי קשה. האם משה אומר לה' 'קום!' ?! הרי זו חוצפה?! כנראה שזאת הסיבה לפירושו של רש"י:

לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלושת ימים, היה משה אומר: עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר. (על פי מדרש תנחומא לפרשת ויקהל).

רש"י מסביר ש'קום' איננו 'עמוד' במובן המעבר מישיבה לקימה, אלא עמוד במובן עצור. כך מרוככת במקצת החריפות שבביטוי. אבל ברור שרש"י חורג מפשוטו של מקרא, כדי למתן את הקושי שבדיבר.

לפני שנציע אלטרנטיבה צריך להקדים הקדמה, ביחס לדמותו של ריבונו של עולם במקרא. היום דמותו של הקדוש ברוך הוא בתודעתם של יהודים, היא עוד פרי מסורת הפילוסופיה היהודית או פרי המסורת הקבלית. לראשונים אלוהים הוא האחר, המופשט, האחד. לאחרונים הוא אין סוף מחד ובעל עשר הפנים והספירות מאידך. בתורה הסיפור אחר. האדם נברא בצלם אלוהים, כלומר כמו צלם, פסל, של אלוהים. מכאן שהמתבונן באדם יכול לדעת בקירוב כיצד נראה אלוהים, כפי שהמתבונן בפסל יכול לדעת בערך איך נראה מושאו. הדברים קשים לאוזן, שכן אוזננו הורגלה לקרוא את התנ"ך כמו שקרא אותו הרמב"ם או כמו שקרא אותו ספר הזוהר. לכן העולה מפשוטו של מקרא, נראה לנו ככפירה. אבל אין מה לעשות, כאלה הם פני הדברים. 'פני' - תרתי משמע. כי לריבונו של עולם על פי פשוטו של מקרא יש פנים, רק שכל הרואה אותם - מת. משה המבקש קרבת אלוהים, נענה - 'וראית את אחורי ופני לא יראו'. מכאן שיש לו פנים, אלא שאי אפשר לראות אותם מפאת הסכנה.

על הארון היו שני הכרובים, דמות זכר ונקבה פורשי כנפיים. אלה הם צלמים, וברקע הפסוק בספר בראשית:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. (בראשית א')

כאשר הארון נוסע, פונה אליו משה ואומר: 'קומה ה''! ריבונו של עולם על פי התורה, אחוז בחוט דק בצלמו המורכב הניצב משני עברי מכסה הארון. 'וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ'. מסביר רש"י:

אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם...

בנוח הארון פונה אליו משה, ואומר 'שובה ה' '.

נותר לנו עוד ביטוי אחד קשה: 'רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל'. מה משמעו?

בדרכו של עולם צריך היה להקדים את האלפים לרבבות, כמו בפסוק 'אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה' (בראשית כ"ד ס'). ראו נא את התמונה, כמו בסרט: הצבא הישראלי חוזר למחנה, במרכזו הארון הקדוש. בסרט - רבבות השבים הופכים לאלפים, התמונה מתכנסת לתוך עצמה. משה אומר 'שובה ה' ', והעם שב אל המחנה. העם ואלוהים מתלכדים, 'קודשא בריך ואורייתא (הארון) וישראל חד הם. כך נשנה בספרי הסוד היהודיים, כך עולה מפשוטו של מקרא.

אני מרגיש שלאחר קריאתנו, מובן למה ראו חכמים את שני הפסוקים כספר בפני עצמו. שני הפסוקים האלה, מקפלים בחובם את כל התורה כולה.

הערה אישית לסיום. שני ענפים למסורת היהודית, הפילוסופיה היהודית מחד גיסא והקבלה ותורת הסוד מאידך. אני איש תבונה, הפילוסופיה היהודית היא ענף הזהות שלי. כתבתי דברים העולים מפשוטו של מקרא, והם נוטים לענף הסוד. שאלו פעם את פרנץ רוזנצווייג: האם אתה מאמין שבאמת האתון של בלעם פתחה את פיה ודיברה? תשובתו היתה: כשקוראים את הסיפור בבית הכנסת כפרשת השבוע - אני מאמין...

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים