(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': (פרק כג)
לכאורה המילה "לָכֶם" בביטוי "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" היא חסרת משמעות מבחינת התוכן ונועדה ל"תיקון הלשון בלבד" (כלשונו של "הכתב והקבלה"), אולם "הכתב והקבלה" מבאר שמילה זו היא "באמת עיקר המכוון במאמר זה". נעיין בדבריו:
"וספרתם לכם. מלת "לכם" אינו לתוספת שאין בו צורך כמו שיֵראה בתחילת המחשבה שאינו אלא תיקון הלשון בלבד, אבל הוא באמת עיקר המכוון במאמר זה, ובא להורות שלא תהיה ספירת שבעת השבועות האלה לבחינת כמות מספרם בעצמותן בלבד כאשר יחשבו ההמוניים, כי אם אמנם עיקר הספירה תהיה לבחינת איכות הנהגת האדם בכל פרטי עניניו ומעשיו, כמו "לך לך מארצך" הנאמר לאברהם, שיש במלת "לך" ענין ההטבה לאברהם שאליו הכינוי, וכמו שכתב רש"י שם "לך לך להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול", וכן ברוב המקומות יש במלת "לך" ענין הצורך והטבה למי שאליו הכינוי, שימלאו בו חפצו ורצונו שישמר מן הנזק או יגיע אל המבוקש ממנו... וכן כאן "וספרתם לכם", ירמוז במלת הכינוי לתועלת נפש האדם ולטובתו להתקדש ולהתטהר ביותר בהמשך זמן שבעת השבועות האלה מכל תאוות הטבעיות ומחשבות הפחותות".
ספירת שבעה שבועות מפסח עד שבועות לא נועדה "לבחינת כמות מספרם בעצמותן בלבד" – רק כדי לדעת כמה ימים יש בתקופה זו. הספירה נועדה "לָכֶם", לצורככם ולטובתכם. הכינוי "לך" מבטא משמעות זו כפי שפירש רש"י את דברי ה' לאברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל... " (בראשית יב, א-ב). ה' אומר לאברהם ללכת להנאתו ולטובתו. "הכתב והקבלה" מציין שמשמעות זו למילה "לך" היא "ברוב המקומות" והיא בהתאם "למי שאליו הכינוי" (לי, לך, לו, לכם וכדו').
גם בפסוק "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" המשמעות של המילה "לָכֶם", לדעת "הכתב והקבלה", היא לתועלת נפשכם ולטובתכם "להתקדש ולהתטהר ביותר בהמשך זמן שבעת השבועות האלה מכל תאוות הטבעיות ומחשבות הפחותות".
"הכתב והקבלה" ממשיך ומבאר שלא רק המילה "לָכֶם" נושאת משמעות זו אלא גם הציווי לספור את הימים – "וּסְפַרְתֶּם" בפרשתנו, ו"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ" בפרשת ראה (דברים טז, ט).
"כי גם במלת "תספור" אין המכוון בו לבד לדעת כמות הימים והשבועות, אבל ענינו כאן גם העיון וההשגחה כענין (איוב יד, טז) "צעדַי תספור", וכן שם (לא, ד) "וכל צעדַי יספור", שאין ענינם שם לדעת כמות מצעדי רגליו, אבל עיקר המכוון בו ענין ההשגחה והעיון על איכות צעדיו והנהגותיו, וכמו "וספר לו שבעת ימים" בזב (ויקרא טו, יג), "וספרה לה שבעת ימים" בזבה (שם, כח), שאין המכוון בהם ספירת הכמות לבד כי אם גם ספירת האיכות שיהיה שבעת ימים נקיים מזוב. וכן כאן טעם "וספרתם לכם" תפקחו על עצמכם, ותתבונן על נפשך מה הוא הטוב האמתי שתבחר בו, והרע האמתי שתברח ממנו, ולא תעשה שום מעשה בלי לשקול תחילה במאזני משקל הדעת לראות הטובה היא או רעה, וכמו שיתנהג האדם בקבלו מחברו סך-מה מן הדמים, שהוא מקפיד על כמות המספר ועל איכות כל פרטי הנספרים בל תבוא לידו גם מטבע אחת החסרה הגרועה והפסולה, ככה תתנהג בספירת שבעת השבועות האלה, שלא תקפידו על כמות מספרם בלבד אבל תדקדקו ביותר על איכות כל פרט ופרט מהמשך זמן זה, שלא יאבד אחד מהם בחסרון שלמות הנפשי המגרע והפוסל מעלת נפש האדם ויתרונה, ובכולם ישמור אל נפשו מאד להיותם בם תמים עם ה'".
המשמעות של ספירה היא לא רק בחינה של כמות אלא גם של איכות. כאשר איוב אומר שה' סופר את צעדיו כוונתו להשגחה ועיון "על איכות צעדיו והנהגותיו". זב וזבה סופרים שבעה ימים לטהרתם לא רק מבחינת כמות הימים אלא גם מבחינת איכותם – שיהיו נקיים מזוב.
על פי הדברים האלה הציווי "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" הוא קריאה לאדם לפקוח עיניים על עצמו, להתבונן על נפשו כדי לבחור בטוב ולשקול בדעתו את מעשיו.
"הכתב והקבלה" מדמה את ספירת הימים והשבועות בין פסח לשבועות לספירת מטבעות. כאשר אדם מקבל מחברו מטבעות הוא סופר ומקפיד על כמות המטבעות וגם על איכות כל מטבע ומטבע "בל תבוא לידו גם מטבע אחת החסרה הגרועה והפסולה". באותו אופן יש לספור את הימים והשבועות "שלא תקפידו על כמות מספרם בלבד אבל תדקדקו ביותר על איכות כל פרט ופרט מהמשך זמן זה, שלא יאבד אחד מהם בחסרון שלמות הנפשי המגרע והפוסל מעלת נפש האדם ויתרונה".
כשם שעל שבע השבתות הנספרות יש להקפיד ש"תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" כך גם האדם בימים אלה "בכולם ישמור אל נפשו מאד להיותם בם תמים עם ה'".