פרשת אחרי מות-קדושים: כך תטילו ביקורת וגם תישארו חברים

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא י"ט, י"ז)

לא פעם אנחנו עומדים מול עובד שלא ביצע את העבודה כמו שצריך. זה יכול להיות מפאת חוסר ניסיון או מקצועיות, ולפעמים זה סתם רשלנות. ואין לנו ברירה אלא להציב אותו מול המציאות, ולשקף לו את חומרת מעשיו.אולם חשוב לזכור כי אף שהמטרה שלנו במעמד הזה היא להרוויח תוצאות גבוהות יותר מצידו של העובד, לעיתים המעמד הזה, והמשקעים הרגשיים שהוא מייצר, עלול לגרום דווקא להפך.

"אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ"

פרשת השבוע תובעת מאיתנו "הוכח תוכיח את עמיתך", מיהו אותו "עמית"? מנסה לברר רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש. ועונה על פי משפט מרתק של שלמה המלך. שלמה כותב בספר משלי (פרק ח, ט) "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ". משפט לא מובן לכאורה, שכן מה איכפת לי שהלץ, זה שמזלזל בכל דבר ובז לערכים ולמוסר, ישנא אותנו? האם אנחנו זקוקים לאינטרקציה איתו?

רבי יצחק עראמה מסביר זאת כך: "כאשר הלץ ישנא אותך, הוא יוסיף לחטוא עוד, כביכול כדי לקרוא תיגר, לתקוע אצבע בעין, לזה שמוכיח אותו ומנסה להגיד לו מה לעשות. לכן הפסוק פונה ומבקש מאיתנו להעניק תוכחה רק למי שבאמת יפיק ממנה תועלת, אותו אדם שניתן לכנות אותו "עמיתך".

ביקורת כן, תוכחה כשצריך

עלינו לזכור זאת גם בשעת כעס, וגם בעת תוכחה. לבנות אותה כמו שצריך. לא לגרום לאדם תחושת מירמור וזעם, שעלולה לגרום לו רק להתרחק, לכעוס, ולהזיק עוד יותר. מעמד התוכחה הוא מעמד לא נעים, אך הוא יכול להיות מכונן עבור עובד שלומד מכך. עלינו לשקף לעבודים שהתוכחה היא מתוך אכפתיות, שאנחנו רואים בו "עמית", ומאמינים בו למרות הכישלון.

כדי לשמור על יחסים תקינים וטובים בעבודה וזה נכון לחיים בכלל היא להתמקד בפידבק שקשור להתנהגות ולא לאדם, לא פחות חשוב באיזה פורום זה נעשה כמו כן לבחור על מה. הנחת העבודה היא שמי שנפגע אישית ולא מקצועית יהיה פחות אפקטיבי ובטח עם פחות מוטיבציה. ביקורת כן, תוכחה כשצריך, אבל האיך ועל מה משמעותי וקריטי להצלחה ולמוטיבציה של העובד ושל הארגון כולו.

הכותב הוא יזם ומשקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"