(ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה': (פרק יח)
ביחס לביטוי "וָחַי בָּהֶם" מובא בספרא פרשה ט, י (והועתקו הדברים ברש"י): "וחי בהם – לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה והלא סופו מת הוא, הא מה אני מקיים וחי בהם? לעולם הבא".
מה הם החוקים ומה הם המשפטים?
הרמב"ן (פסוק ד) מעיר שלפי זה מתייחס הביטוי "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" הן למשפטים והן לחוקים; דהיינו שבשכר שמירת החוקים והמשפטים זוכים לחיי העולם הבא.
מה הם החוקים ומה הם המשפטים? בביאורו לפסוק ד מגדיר רש"י (בעקבות הספרא פרק יג, י) את ההבדל בין משפטים לחוקים: "את משפטי תעשו - אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן. [בספרא נוספו דוגמאות: "כגון הגזלות והעריות וע"א וקללת השם ושפיכת דמים שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן"].
ואת חקתי תשמורו - דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשומרן, ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת, לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להפטר".
"וָחַי בָּהֶם" אינו מבטא שכר בעולם הבא אלא תוצאה בעולם הזה
אמנם, הרמב"ן מבאר את המושג "מִשְׁפָּטַי" באופן אחר, ובעקבות זאת מבאר אחרת גם את פסוק ה. כך כותב הרמב"ן: "ועל דרך הפשט, "משפטי" כמשמען, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה, ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - כי הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו".
משפטי ה' הם דינים בין אדם לחברו המבוארים בעיקר בפרשת משפטים. לאור הבנה זו מבאר הרמב"ן את הביטוי "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" כמתייחס למשפטים בלבד (ולא לחוקים) – "כי הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו". לפי זה "וָחַי בָּהֶם" אינו מבטא שכר בעולם הבא אלא תוצאה בעולם הזה: אם תשמרו את המשפטים תוכלו לחיות בשלום.