שיאם של "שלושת השבועות" - או ימי בין המצרים - הוא תשעה באב. זהו יום זיכרון על חורבנם של שני בתי המקדש, אף על פי שמועד חורבנו של בית המקדש הראשון היה בז' או בי' באב (השוו את המסופר בסוף ספר מלכים למסופר בסוף ספר ירמיה).
תוצאות חורבן בית שני, שעליהן אנו שומעים ממקורות יהודיים ורומיים, היו קשות מנשוא: מלבד הפגיעה במקדש, שהיה לב האומה, נהרגו מאות אלפי יהודים. הטרגדיה הביאה אנשים רבים לידי יֵיאוש.
מאליה עלתה השאלה: האם יש קיום ליהדות ללא המקדש? המסורות בספרות חז"ל על רבן יוחנן בן זכאי מלמדות שהוא סבר שהדבר אפשרי.
היהודים צריכים היו לקום מן ההריסות, להשתקם ולחשוב על דרכים חדשות להמשך החיים ללא מקדש. יבנה יכולה להיות המרכז הבא אחרי ירושלים. בעיני ריב"ז, גמילות החסדים היא התחליף הראוי למקדש. הוא פעל כמה פעולות שנועדו למלא את החלל שנפער בחייה התרבותיים והציבוריים של האומה עם החורבן. הוא לא הסתפק בזכירה פסיבית של מאורעות העבר.
התכלית של זיכרון תשעה באב היא להפיק לקחים וליישמם. המקורות השונים מייחסים סיבות שונות לחורבן הבית הראשון והשני: על בית ראשון נאמר שחרב בגלל גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה (תוספתא מנחות, יג כב). לעומת זאת, בית שני חרב בגלל שנאת חינם. אלה המקורות היותר ידועים. אולם ממקורות אחרים עולים גורמים אחרים: אי השמירה על מצוות השמיטה, ביטול תורה, היחס לירמיהו, לא נהגו לפנים משורת הדין ועוד.
יוסף בן מתתיהו מדבר על טימוא המקדש ושפיכות דמים כגורמים לחורבן בית שני. מגוון הדעות מלמד שלא נכון לעשות את חשבונו של מקום. לעולם לא נוכל לדעת בוודאות שא' גרם לב'.
משום כך, הקו של רבן יוחנן בן זכאי צריך להיות הקו המוביל גם כיום: צריך אמנם להמשיך ולהתפלל שהמקדש ייבנה במהרה בימינו.
אבל במקביל, עלינו לזכור שזוהי חברה של בני אדם ולא של מלאכים. יש להשקיע בבניית חברה סובלנית, חברה שבה אין בכלל שנאה, לא שנאת חינם ולא שנאה עם סיבה.
"שנאת חינם" היא סיסמה כללית שיש לפורטה לפרוטות: ברוח ימינו הכוונה היא לקיום שיח הוגן, מכבד, לא מתלהם בין בני אדם באשר הם; הימנעות משיח אלים, מבזה ומשפיל ברשתות החברתיות; לחדול מהביוש ומהשיסוי של קבוצה בקבוצה (ותיקים בעולים, חרדים בחילונים, תקיפה בוטה של בעלי דעות שונות משלך); לנהוג באדיבות ובדרכי נועם.
גם שנים רבות לאחר חורבן בית המקדש, לאחר שהמוקד עבר מן המקדש אל האדם, העבירות של בין אדם לחברו עדיין דורשות תיקון.
אפשר לראות את תשעה באב כמנוע צמיחה. לימוד העבר אינו תכלית כשלעצמה. הוא מאפשר לנו לבחון היטב את החיים כאן ועכשיו. חסרה לנו דמות כמו של רבן יוחנן בן זכאי. כזו שיודעת להביט בערגה על עברו הזוהר של עם ישראל, אולם לא להסתפק רק בנוסטלגיה, אלא גם לפעול מיידית על מנת למנוע שקיעה בייאוש, למנוע חורבן לאומי נוסף ושוב לראות את גמילות החסדים כמפתח לחברה מתוקנת.
דבריו של זיגמונד פרויד במאמרו על הארעיות, שנאמרו בעקבות התוצאות הקשות של מלחמת העולם הראשונה, נכונים גם ליהדות בכללה: "אנחנו נבנה מחדש כל אשר המלחמה הרסה, ואולי מה שנבנה יהיה חזק יותר ועמיד יותר מאשר בעבר".
פרופ' מיכאל אביעוז, ראש המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן