שבועות: ברכת התורה לאדם שלא ישן בלילה

בחג השבועות, נוהגים ללמוד תורה כל הלילה. בעקבות כך מתעוררת השאלה, האם אדם שלא ישן כל הלילה צריך לברך את ברכות התורה?

חדשות כיפה יגאל גרוס 04/06/19 13:57 א בסיון התשעט

שבועות: ברכת התורה לאדם שלא ישן בלילה
צילום: shutterstock

בו' בסיוון, קיבל עם ישראל את התורה בהר סיני. הגמרא במסכת שבת (פח ע''א) מספרת, שבהתחלה לא רצו ישראל לקבל אותה ורק לאחר שהקב''ה כפה עליהם, הסכימו לקבלה. התוספות במקום (ד''ה כפה), תמהו על דברי הגמרא, שהרי נאמר במפורש שעם ישראל אמר 'נעשה ונשמע', מבלי שכפו אותם לקבל את התורה! נאמרו ביישוב הקושיה מספר תירוצים:

א. התוספות תירצו, שהיה חשש שכאשר עם ישראל יראה את האש והעשן על הר סיני, מרוב פחד יחזרו בהם מהרצון לקבל את התורה, לכן הקב''ה היה צריך לכפות אותם כך שלא תהיה להם את האפשרות לחזור.  

ב. במדרש תנחומא (פרשת נח) תירצו, שעם ישראל אמר נעשה ונשמע רק על התורה שבכתב, שאותה קל לקבל, מכיוון שהיא נוחה לקריאה ואין בלימודה עמל, יגיעה וצער. את התורה שבעל פה, שקשה ללמוד אותה ''ואין לומד אותה אלא מי שאוהב את הקב''ה בכל ליבו ונפשו'', היה צורך להכריח את עם ישראל לקבל, ובלשון המדרש:

''ואמר רב דימי: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.
ואם תאמר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, על התורה שבכתב נאמר, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. והקב''ה אמר להן על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו.''

ג. המהר''ל (נצח ישראל פרק יא) ביאר, שאם קבלת התורה הייתה תלויה רק באמירת 'נעשה ונשמע' של עם ישראל, היה משמע שקבלת התורה תלויה ברצונו, והייתה לו אפשרות שלא לקבל את התורה. מכיוון שהתורה היא חלק מהותי מהדי אן אי של עם ישראל, הקב''ה כפה אותה עליו, כדי להמחיש שאין אפשרות אחרת (והרמב''ם חולק, ואכמ''ל).

בחג השבועות, נוהגים ללמוד תורה כל הלילה, כדי לתקן את התרשלותם של בני ישראל במדבר שלא השכימו קום לקבלת התורה. בעקבות כך מתעוררת השאלה, האם אדם שלא ישן כל הלילה צריך לברך את ברכות התורה, ובכך נעסוק הפעם.

1. ברכות השחר
כדי לענות על השאלה, יש להקדים ולדון בהלכות ברכות השחר. הגמרא במסכת ברכות (ס ע''א) העוסקת בברכות השחר כותבת, שעל כל מעשה שעושים בבוקר יש לברך. כאשר מתעוררים - אומרים א-לוהי נשמה, כאשר שומעים קול תרנגול - הנותן לשכוי בינה, כאשר פוקחים את העיניים - פוקח עיוורים, וכן על זו הדרך, ובלשון הגמרא:

''כי מתער (= כשהוא מתעורר), אומר: א-לוהי, נשמה שנתת בי טהורה... ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. כי שמע קול תרנגולא, לימא (= יאמר): ברוך וכו' אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה, לימא: ברוך וכו' פוקח עיוורים. כי לביש (= שהוא מתלבש), לימא: ברוך מלביש ערומים. כי זקיף, לימא: ברוך זוקף כפופים.''

השבח או הנהנין
האם רק כאשר שומעים קול תרנגול בבוקר צריך לברך הנותן לשכוי בינה, או שיש לברך את כל הברכות בכל מקרה? במילים אחרות, האם ברכות השחר הם ברכות הנהנין, ורק כאשר נהנים מקול התרנגול או לבישת הכובע יש לברך, או שמדובר בברכות השבח, ואז כל בוקר צריך לשבח את הקב''ה בלי קשר לשאלה אם נהנו מאותו הדבר:

א. מפשט דברי הגמרא משמע, שרק כאשר נהנים מברכים, שהרי אומרת הגמרא "כי שמע קול תרנגול' - כאשר הוא שומע, 'כי לביש' - כאשר הוא לובש. כשיטה זו פסקו להלכה הרמב''ם (תפילה ז, ז), הרא''ה (שם ד''ה וכתב) והראב''ד (שם), וכך פסק גם להלכה השולחן ערוך (מו, ח). אמנם הוא הוסיף, שבמקרה שהוא לא נהנה, יש לברך בלי שם ומלכות, דהיינו 'ברוך אתה הנותן לשכוי בינה'.

ב. הרמב''ן (פסחים ז ע''ב ד''ה והוי) והר''ן (ד''ה והאי) חלקו על דבריהם וסברו, שבכל עניין צריך לברך את כל ברכות השחר, גם אם לא נהנו מאותו הדבר עליו נתקנה הברכה. בטעם הדבר נימקו, שברכות השחר הן ברכות השבח, ואת הקב''ה יש לשבח כל בוקר בלי קשר להנאה מהדבר. וכך פסק להלכה הרמ''א בעקבותיהם (שם).

לכאורה, הספרדים היו צריכים שלא לברך בשם ומלכות, במידה ולא נהנו מהדבר, וכפסק השולחן ערוך, אך למעשה לא פסקו כך, והם הלכו בעקבות דברי האר''י שכתב בשער הכוונות (א, עג), שהברכות הם רמז לאורות עליונים שצריך 'להוריד לעולם' כל בוקר, ולכן צריך לברכן בכל עניין (ועיין בדף לפרשת כי תצא), ובלשונו:

''כל השמונה עשרה ברכות שיש מן הנותן לשכוי בינה, חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא מתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים, ואין לבטלם אפילו אם האדם לא יישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או סודרו או נעליו[1]''

2. ברכות התורה
בדומה (אך שונה) למחלוקת אודות ברכות השחר כך לגבי ברכות התורה. הגמרא במסכת ברכות (יא ע''ב) כותבת, שלפני שלומדים תורה צריך לברך שלוש ברכות (ויש אומרים שתיים). האם הברכות שמברכים לפני לימוד תורה, הן ברכות השבח על כך שיש תורה או אולי ברכות המצוות (כמו הברכה לפני נטילת לולב)? למעשה נחלקו בכך הראשונים:

א. התוספות במסכת ברכות (יא ע''ב ד''ה שכבר) הביאו את דברי ר''י שפסק, שבמידה ואדם מברך ברכות התורה, הוא לא צריך ללמוד מיד אחר כך, וכך עולה משיטת רבינו תם (שם). הקשו התוספות במקום, מדברי הירושלמי שכתב בפירוש, שצריך ללמוד מיד לאחר הברכה! כיצד הם יתמודדו עם הקושיה?

ר''י תירץ, שהירושלמי עוסק במקרה שאדם יצא ידי חובה בברכות התורה כאשר אמר 'אהבה רבה' (או 'אהבת עולם'). כלומר, כפי שפוסקת הגמרא בברכות (ובשולחן ערוך או''ח מז, ז), במידה ואדם שכח להגיד בבוקר ברכות התורה, הוא יוצא ידי חובת הברכות בדיעבד באמירת אהבה רבה העוסקת גם בלימוד התורה ('תן בליבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות').

במידה ואדם יצא ידי חובה באהבה רבה, אז הוא צריך ללמוד מיד אחר כך כדי לצאת ידי חובה בברכות התורה, ועל כך מדבר הירושלמי. לעומת זאת, במידה והוא יצא ידי חובה בברכת התורה, הוא לא צריך ללמוד בשביל לצאת ידי חובה.

מדוע יש חילוק בין הברכות? מסביר ר''י, שברכת אהבה רבה בעיקרון היא חלק מברכות קריאת שמע, והיא לא משמשת כברכות התורה. לכן, במידה ואדם באופן חריג מכוון לצאת בה ידי חובה בברכות התורה, הוא צריך להוכיח שכך מטרתו באמצעות לימוד תורה לאחר הברכה. ברכת התורה לעומת זאת, ייעודה ללימוד תורה, ולכן אין צורך ללמוד מיד לאחריה, ובלשון המרדכי (רמז כז):

''בירושלמי מפרש והוא ששנה על אתר, פירוש, שלמד מיד באותו מקום... ופסק ר"י דדווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה, אלא לקריאת שמע נתקן, אבל ברכת בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו לברכת התורה היא פוטרת כל היום... ועל זה אנו סומכים שאין אנו לומדים מיד אחר ברכת התורה שאנו טרודים בלא לימוד לפעמים עד חצי היום.''

ב. על דעת ר''י חלקו רבים מהראשונים. התוספות (שם) הביאו את שיטת חכמי הצרפתים שפסקו, שגם כאשר מברכים ברכות התורה צריך ללמוד מיד לאחר מכן, ולא רק כאשר יוצאים ידי חובה באהבה רבה, וכן פסקו להלכה גם הרמב''ם (תפילה ז, י), הרא''ש (א, יג) והטור (או''ח מז) ועוד.

במה תלויה מחלוקתם? מחלוקתם תלויה בשאלה, האם ברכות התורה הן ברכות השבח או ברכות המצוות. אם ברכות התורה הן ברכות המצוות, אז בוודאי שצריך ללמוד מיד לאחר הברכה, כמו שלאחר שמברכים על הלולב צריך מיד ליטול אותו. לעומת זאת, אם ברכות התורה הן ברכות השבח, נמצא שמשבחים את הקב''ה על נתינת התורה, אבל אין צורך ללמוד מיד לאחריה.

להלכה
א. למרות שדעת רוב הראשונים שיש ללמוד לאחר הברכה, להלכה השולחן ערוך (מז, ט) פסק, שאמנם כדאי ללמוד מיד לאחר הברכות כדי לחשוש לדעתם, אבל בעיקרון ההלכה כדעת ר''י, שברכות התורה הן ברכות השבח, ואין חובה ללמוד בסמוך לברכה (חוץ מאדם שיוצא ידי חובה באהבה רבה, שצריך ללמוד).

המשנה ברורה (ס''ק יט) הביא דברי האחרונים, שחלקו על השולחן ערוך וכתבו, שמכיוון שברכות התורה הן ברכות המצוות (וכדעת הרא''ש ורוב הראשונים), מעיקר הדין יש ללמוד אחרי קריאת התורה, ובלשונו:

''אבל רוב האחרונים חולקין על המחבר (= השולחן ערוך)... וסבירא להו דדין ברכת התורה כמו בכל ברכת המצוות או הנהנין, דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו, דכיוון שלא התחיל עדיין במצווה אין לה על מה לחול וכן הסכים הפרי חדש והגר"א וכן העתיק החיי אדם להלכה.''

ב. נפקא מינה נוספת למחלוקתם תהיה, האם אדם שהלך לישון שנת צהריים צריך לברך שוב ברכות התורה כאשר הוא מתעורר:

אם ברכות התורה הן ברכות המצוות, אז אדם שהלך לישון מסיח את דעתו מהברכה, ולכן יצטרך לברך שוב ברכות התורה כמו אדם שהוריד את התפילין ומניח אותם שוב. כך פסק הרא''ש (כלל ד, א) לשיטתו לעיל, וכך הביא המשנה ברורה (ס''ק כה) בשם החיי אדם (כלל ט), הפרי חדש (סי' מז) והגר''א (שם).

לעומת זאת, אם מדובר בברכות השבח, אז הברכה מועילה לכל היום עד היום למחרת, וגם אם ילכו לישון בצהריים, לא יהיה צורך לברך שוב ברכות התורה. כך פסק רבינו תם (תוספות ברכות) לשיטתו לעיל, ובעקבותיו השולחן ערוך שהמשיך בשיטתו. כך נקט להלכה גם בילקוט יוסף (או''ח מז), שהלך בעקבות פסיקת השולחן ערוך.

3. ברכת התורה למי שלא ישן בלילה
לאחר שהגענו עד כה, יש לדון באדם שלא ישן בלילה, ומחלוקת זו תלויה במחלוקת שראינו לעיל בהבנת אופי ברכות התורה:

א. החיי אדם (שם), הפרי חדש (שם) והגר''א (שם), כפי שראינו לעיל נקטו שברכות התורה הן ברכות המצווה ממילא כל עוד האדם לא עשה הפסק לאחר שהוא בירך בבוקר שעבר, הוא לא יכול לברך את ברכות התורה גם אם הגיע יום חדש. רק אם האדם ילך לישון ובכך יעשה הפסק, אז הוא יתחייב שוב בברכות התורה.

ב. לעומת זאת המגן אברהם (ס''ק יב) והאליה רבה (שם) הבינו, שברכות התורה הן ברכות השבח, כמו שאר ברכות השחר כדעת הרמ''א שראינו לעיל, וכפי הבנת השולחן ערוך את ברכות התורה. לכן לשיטתם, גם אם אדם לא הלך לישון בלילה, עדיין עליו לברך ברכות התורה בבוקר, מכיוון שבכל יום יש לשבח את הקב''ה מחדש. וכך כותב המגן אברהם בפירוש:

''לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום אם כן דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר... אם כן לדידן נמי (= לשיטתו גם) אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך, שלא היה דעתנו לפטור רק ליום אחד כתקנת חז"ל.''

כיצד יש לנהוג להלכה? הילקוט יוסף (או''ח מז), שהלך בשיטת השולחן ערוך שברכות התורה הם ברכות השבח פסק, שבכל מקרה כאשר מגיע עלות השחר יש לברך ברכות התורה. המשנה ברורה (ס''ק כח) פסק, שמכיוון שיש מחלוקת אחרונים, אומרים ספק ברכות להקל, והניעור כל הלילה לא יברך ברכות התורה, אבל טוב שישמע ברכות התורה מאדם שישן ויתכוון לצאת ידי חובה.

אמנם, במידה ואדם ישן באותו היום צהריים לפחות חצי שעה כשנת קבע (ישן על המיטה), הוא פסק בשם רבי עקיבא איגר שכולם מודים שיש לברך. כי אם הלכה כדעת השולחן ערוך, אז כאשר מגיע יום חדש בכל מקרה צריך לברך, גם אם אדם לא ישן קודם                         ואם הלכה כדעת החיי אדם והגר''א, אז מכיוון שהוא ישן בצהריים, הוא צריך לברך. כך שלכולי עלמא חייבים בברכה.

 

 

[1] האר''י (מובא בשערי תשובה מו, ז) טען, שבט' באב לא מברכים ברכת שעשה לי כל צרכי (ברכה על לבישת נעלים), מכיוון שלא נועלים נעלים. כמו כן טען הגר''א (מעשה רב סי' ט), שלא מברכים את 'המעביר שינה', ברכה על שטיפת הפנים. למעשה נפסק שלא כך (אליה רבה, פרי מגדים ועוד), מכיוון שיש מצבים שגם בט' באב לובשים נעליים, למשל כאשר הולכים במקום קוצים, או שוטפים את הפנים במטלית לחה, דבר שהותר בט' באב.   

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן