חג השבועות השב ומתחדש בכל שנה ושנה הוא כידוע חג "מתן תורה", אך שנה בשנה זו גם הזדמנות לשאול את עצמנו – הי"ת נתן לנו את התורה, ונתינתה מתחדשת שנה אחר שנה, אך האם וכיצד אנו עמלים על מנת לקבלה?
עכשיו תורה
תורת משה היא הכח המחייה של המציאות כולה ובפרט שלנו כאומה; היא המונחת בעצם אופיו של עמנו (אורות התורה א, ב); בה גנוזים שמותיו של הבורא והיא היא התגלותו בעולם; בתוכה זורח אור העליון הבלתי מוגבל (שם, ד ד); היא "מעיין האורה היסודי" (שם ט, ז) ממנה שואבים הפרט והכלל את כוחם; היא המענה הממתיק נפש דוויה; היא מקורו המחייה של האדם – "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי".
(דווקא) עכשיו תורה
כי בדורנו שלנו, בו נעות אמות הסיפים, בו ערכי היסוד של המוסר האנושי עוברים טלטלות שלא יאומנו, בו ערכי המשפחה, הנאמנות, המסורת ושאר הערכים עליהם עמד העולם הולכים ונשחקים – היא ורק היא המענה. במעמקיה נוכל למצוא את שדומה כי איבדנו, בתוכה נוכל למצוא עוגנים של אמת בעולם פוסטמודרני – בו "האמת (תהא) נעדרת"; באינסופיות שבה נזכה להרוות את נפשנו הצמאה.
עכשיו תורה
כי בדורנו הצמא כל כך לרוחניות; דורנו הניו אייג'י, המתייגע למצוא כי גילוי של רוח; התועה לעיתים בשדות זרים מתוך חיפוש אחרי קירבת א-ל חי; היא ורק היא השער דרכו ניתן לראות פני אלוקים; אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה" (שם יב, ו).
עכשיו – תורה (התור שלה?!)
לא במקום גברים, חלילה חלילה, וגם לא מתוך מניעים פמיניסטיים, אלא מתוך אמונה גמורה שבית ישראל נבנה (גם) על כוחן של נשים, שבזכותן נגאלו ובזכותן עתידים להיגאל; שתהליכי ההתקדמות בעולם, הביאו את הנשים לא רק להיות פנויות יותר מענייני הבית המעשיים, ומשכילות יותר בחכמה ומדע אלא מחובתן וזכותן להיות שייכות גם לעולמה של תורה, לפי עניינן וטבע נפשן, ותכונתן האישית המיוחדת – ובעיקר מתוך יראת שמים טהורה, ונאמנות מוחלטת למצוות; "...לעתיד לבוא תתגלה המעלה ד'אשת חיל עטרת בעלה' 'נקבה תסובב גבר' לכן החידוש וההוספה בלימוד התורה בדורות האחרונים הוא בהדגשה יתירה בנוגע לנשים.." (הרבי מלובביץ', ספר השיחות תש"נ, אמור)
עכשיו, תורה
כי שערי לימוד נפתחו בפני כל דורש ודורשת; כי בתי מדרש ותוכניות לאינספור קיימות ומאפשרות לך ולך ללמוד, להעמיק, להתחבר, לבנות בניין רוחני שמשתלשל מסיני ושיש לו בית אב, מתוך כך גם לבנות בניין עדי עד שמיוסד לא רק על אהבה ואחווה אלא על יסודות איתנים של תורת אמת. ובשביל לבנות בניין כזה במציאות המאתגרת סביבנו, לא מספיק שרק בן הזוג יהיה שייך וקשור לתורה, אלא צריך ששניהם יחד ינקו ממקורות הנצח של תורתנו הקדושה.
חג השבועות השב ומתחדש שנה בשנה – קורא לנו לבוא ולהכריז בקול צלול, קודם כל בתוך נפשנו פנימה ולאחר מכן קבל עם ועדה – עכשיו, תורה!
כנס 'עכשיו, תורה', יום ג', א' סיוון, אודיטוריום אולפנית ישורון פתח תקווה. כרטיסים (בהשתתפות סמלית) טיקצ'אק, חפשו אותנו בפייסבוק.
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, רבנית אולפנת אמית להב"ה, מרצה במכללת אורות.