תורה? זה מדליק אותי!
אפילו את השישית אבנר (שם בדוי) לא סיים כתלמיד מן המנין. הוא החליט לעזוב את הישיבה התיכונית ועבר להתגורר על איזו גבעה, ובמשך שלוש שנים עסק ברעיית צאן, חקלאות ובניה. המפנה בחייו התרחש בגיל תשע עשרה כשנעצר על ידי המשטרה והואשם יחד עם עוד שניים מחבריו בהצתת רכב בעקבות אירועי עמונה. לקראת המשפט הם הלכו לרב מרדכי אליהו זצ"ל לבקש ברכה. הרב שאל אותם: ומה תעשו אם בסופו של דבר תשבו בכלא? נלמד תורה, כמובן, ענו בלי להתבלבל. תגובתו של הרב אליהו לא איחרה לבוא: טוב, שבעה דפים ביום!
במשך חצי שנה היטלטל אבנר בנסיעות ארוכות למשפט שהתנהל בירושלים, הרחק מעיר מגוריו. כדי להמתיק את קשיי הנסיעה ואת ייסורי המשפט לקח איתו גמרא מסכת ברכות והתחיל ללמוד. שבעה דפים ביום, כמו שאמר הרב אליהו. תוך כמה ימים סיים את המסכת ובטבעיות המשיך הלאה למסכת שבת. וכך דף רדף דף ומסכת הצטרפה למסכת. גם כשנידון בסופו של דבר לישיבה של מספר חודשים בכלא המשיך אבנר לדהור בשבילי התלמוד הבבלי. את מסיבת השחרור שלו מן הכלא ציין בסיום חגיגי של הש"ס.
"אני לא מתחבר ללימוד גמרא", "לא מבין ת'ארמית הזאת בכלל", "זה משעמם אותי". יצא לכם לשמוע פעם את האמירות האלו? ובכן, מתברר שיש גם קולות אחרים לגמרי, וגם בדור הפייסבוק והאייפון יש כאלו שמה שעושה להם את זה, הוא דווקא דף גמרא עסיסי על הבוקר. אם ללמוד לבד דף אחד מן התלמוד הבבלי נראה לכם קשה יותר מלכבוש את האוורסט תתפלאו לשמוע שיש כאלו שזכו לסיים את הש"ס כולו בכיתה י'. ולא, לא מדובר בגאוני-על או בחנונים בינלאומיים. ממש לא. מדובר בחבר'ה רגילים לגמרי, ביניהם כאלו שמדריכים בבני עקיבא, מתנדבים במד"א ואוהבים לשחק כדורסל עם החברים או לטייל. אבל יש להם שאיפות גבוהות, כוח רצון והתמדה, והרבה ברק בעיניים.
דיברנו עם קבוצה גדולה של בנים מישיבות שונות בארץ. רובם לא אהבו את הרעיון להיחשף בשמם, אבל המשותף לכולם הוא שזכו לסיים את הש"ס בגיל צעיר - בשנות התיכון, בינות לבגרות במתמטיקה ואנגלית, או בשנים הסמוכות לאחר מכן.
אצל יהודה, למשל, זה התחיל כבר בכיתה ד'. אצלו במשפחה היו חמישה אנשים שלמדו דף יומי, אז גם הוא הצטרף לחגיגה. אחרי כיתה ח' הגביר את הקצב ואת יום ההולדת האחרון שלו ציין בסיום הש"ס כשהוא בן שש עשרה בסך הכול. הוא מודה שהיו רגעי כמעט-שבירה (מסכת יבמות...), ושלא תמיד היה פידבק חיובי מהסביבה (הם פשוט לא ידעו על הפרויקט...), אבל בשורה התחתונה הוא צלח את המשימה, ועכשיו במבט לאחור הוא מרגיש סיפוק אדיר.
מאיר, תלמיד כיתה יב' בישיבה תיכונית בירושלים, סיים לא מזמן את הש"ס. מעבר להישג התורני הוא מרגיש שזה השפיע על החיים שלו בהרבה בתחומים. "זה משנה את ההסתכלות שלך על דברים, נותן לך מושגים, משפר את היכולות הלימודיות. אפילו באזרחות או במתמטיקה אתה מצליח יותר אחרי זה. וחוץ מזה", הוא מוסיף בחיוך, "זה ממש כיף, חוויה עצומה".
אבל יש חבר'ה שטוענים שלימוד גמרא לא מדבר אליהם, שזה משעמם אותם.
"בדיוק בשביל זה יש לנו כזו תורה גדולה. איך כתוב? "יגדיל תורה ויאדיר". כדי שכל אחד יוכל למצוא בה את המקום שלו. אני מאמין שגם בש"ס יש מקום לכל אחד, אבל גם מי שמרגיש שזה לא מתאים לו, יש עוד חלקים בתורה. העיקר ללמוד, להתמיד, ולא לוותר על אף יום. אפילו משהו קטן". ויהודה מוסיף: "יש חבר'ה שניסו קצת והלך להם קשה אז וויתרו. וזו טעות. ברור שההתחלה היא קשה. התלמוד הוא ספר עם הרבה פרטים וצריך עמל בשביל לפצח אותו. אבל גם מי שאתמול לא הלך לו צריך לנסות היום מחדש. דברים משתנים, אנשים משתנים, ופתאום זה נהיה אפשרי". לגבי מחסום השפה אומר ינון, בן 18, שנמצא עכשיו כבר בסבב השני שלו בש"ס "בהתחלה זה מרגיש כמו טקסט בשפה אחרת. אבל הרי האמת היא שהארמית דומה מאוד לעברית ואחרי שכבר עברת 20, 30 ובטח 50 דף אתה רץ עם זה בלי בעיה. חוץ מזה, גם אם זה קשה, הרי גם חמש יחידות מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה לא הולך ברגל ובכל זאת כשמשהו חשוב לך אתה משקיע בו ומצליח. בטח כשמדובר במשהו כל כך חשוב. אדרבה אני מרגיש שהקושי רק עושה את הטעם למתוק יותר כשהצלחתי לפצח עוד סוגיה מורכבת".
תורה לשמה
מתברר שבחלק מישיבות ואולפנות בני עקיבא יש פרויקטים מיוחדים ללימוד תורה גם מעבר למחויבות הבסיסית של המערכת ומאות חבר'ה נוטלים בהם חלק. אצל הבנים קוראים לתוכנית "יגדיל תורה". לומדים חמישים דף נוספים על מה שנלמד בישיבה ונבחנים אצל ראש הישיבה. המשתתפים זוכים בפרסים גדולים כמו ש"ס או רמב"ם. הרב יהודה פליקס שיזם את הרעיון לפני חמש שנים ומנהל אותו רואה את החבר'ה האלו כמו סיירת מובחרת. "הם מוכיחים לכולם שלמרות שיש תוכנית לימודים עמוסה, שיעורי בית ובחינות, אפשר לשלב עם זה גם לימוד תורה אפילו שזה לא לבגרות". באולפנות רבות יש תוכנית "חכמות נשים" שעוסקת בלימוד הלכה. נחמה גונן שעומדת בראש התוכנית מספרת שהבנות מתמקדות בכל שנה בספר אחר (בשנתיים אחרונות זה היה מתוך "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד), לומדות באופן עצמאי, עוברות במהלך השנה חמישה מבחנים ונפגשות לימי שיא של העשרה. הרציניות גם זוכות בפרסים גדולים.
ואחרי כל זה מתברר שיש כאלו שלא מסתפקים בזה, ומחפשים את התורה גם מחוץ לכותלי הישיבה והאולפנה. למשל, ארגון נח"ת (נוער חובב תנ"ך). מדובר בארגון המנוהל כולו על ידי בני נוער והוא מארגן מפגשים מיוחדים ללימוד תנ"ך, משחקים וטיולים בעקבות התנ"ך ועוד. מי שמעביר את הפעילויות הם החבר'ה עצמם, והוא מאפשר מפגש עם התנ"ך מזוויות חדשות מעבר למה שמתאפשר במסגרת הלימודים הפורמאלית. עוד פרויקט שזכה להצלחה מרשימה בשנים האחרונות הוא "בשביל הנשמה". בעקבות הטבח בישיבת "מרכז הרב" בירושלים בו נרצחו לפני כשלוש שנים שמונה בחורים, החליטו חבריהם לעשות משהו מיוחד שינציח אותם. הם הפיקו חוברות כיס קטנות ללימוד ברגעים פנויים. שמונה עשרה החוברות שיצאו עד היום כוללות עניני אמונה, הלכה וסיפורים בשפה פשוטה אך עמוקה, נוגעת וקצרה. מאה וחמישים אלף העותקים שנחטפו עד היום מגלים שכנראה הנוער מעדיף לעשות משהו ברגעים "מתים" של המתנה לאוטובוס או עד שהמורה יגיע לכיתה מלבד להעביר את הזמן בפשפוש סתמי בסלולארי.
דף אחד בסך הכול
אפשר להתווכח מהי ההמצאה הכי חשובה בהיסטוריה. הגלגל, החשמל או הפייסבוק, אבל אין ספק שבעשיריה הפותחת תופס מקום של כבוד 'הדף היומי'. שמונים ושמונה שנים חלפו מאז ההברקה הגאונית של ר' מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין. בכנס אגודת ישראל הוא שטח בפני המשתתפים את הרעיון החדש. דף יומי. אחד בלבד בכל יום, זהה בכל פינה על פני הגלובוס. כך, כל שני יהודים שיפגשו, יוכלו תמיד למצוא נושא שיחה משותף. 2711 דפים יש בש"ס, מה שאומר שתוך שבע שנים וחמישה חודשים עוברים עליו מברכות ועד נידה. עד היום הספיקו לסיים אחד עשר מחזורים, כשכעת אנחנו מתקרבים לסופו של המחזור השנים עשר. בכל שנה מצטרפים עוד אלפי אנשים חדשים למיזם, ומוקדם בבוקר לפני היציאה לעבודה או בערב לפני שהם סוגרים את היום, הם מתיישבים יחד כדי ללמוד דף גמרא אחד.
בשנים האחרונות חל מהפך בתחום ונוצרו כלי למידה ידידותיים להפליא שמנגישים את לימוד הגמרא ברמות שלא היו עד היום. אין אחד שלא מכיר את התרגום של הרב עדין אבו ישראל, המכונה "שטיינזלץ", על הגמרא, שעזר לרבים להתגבר על מחסום הארמית שעצר בעדם. במשך ארבעים וחמש שנים עמל הרב עדין על מפעל חייו ולפני כמה חודשים זכה לסיים אותו. אלא שבינתיים התפתחו אופציות נוספות כמו "מתיבתא", "חברותא" ובשנים האחרונות ש"ס שוטנשטיין שכבש את השוק. כל אלו מאפשרים לכל אדם לגשת אל הגמרא, ללא כל רקע מוקדם ולהבין את הנלמד. רשת האינטרנט מספקת אמצעים רבים נוספים, כמו בפורטל הדף היומי, "בקיצור", "סִינַי", "קול הלשון" (תמצאו את כולם בגוגל) ואחרים, שמציעים לפניכם תרשימים, סיכומים, ציורים, טבלאות ואלפי שיעורי אודיו ווידאו לצפיה והורדה על הדף היומי במגוון שפות ואורכים (הקצר ביותר - עשר דקות ביום!). שחקן מרכזי נוסף שהצטרף למגרש הוא "מאורות הדף היומי" שהוקם על ידי הרב חיים דוד קובלסקי, חסיד סוכוטשוב, לפני שתים עשרה שנה. הוא מפעיל כמה בתי מדרש למגידי שיעור הדף היומי וכל מי שרוצה לפתוח קבוצה חדשה ללימוד הדף יוכל לקבל מגיד שיעור מקצועי ואטרקטיבי עד הבית. העלון שהם מוציאים מידי שבוע בשלושים אלף עותקים מחבר בין שאלות אקטואליות מעניינות לסוגיות בדף היומי. בישיבות תיכוניות רבות יש קבוצות הלומדות בקביעות את הדף היומי בהספקת הצהריים או בערב. אם אחרי כל זה מישהו עדיין מרגיש שזה גדול עליו אפשר גם ללכת יותר בקטן. 'משנה יומית' של שתי משניות ביום או 'הלכה יומית' של שלוש הלכות של שו"ע עם משנה ברורה בכל יום. עשרות אלפים ששותפים בזה זוכים לידע נרחב בזכות דקות ספורות בכל יום.
להתאהב בתנ"ך
מי שגנב את ההצגה, בחידון התנ"ך העולמי לנוער של השנה שעברה היה אבנר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. הוא אומנם קטף שם את המקום השלישי והמכובד, אך הזוכה בכתר היתה אור אשואל, תלמידת אולפנת אמנה בכפר סבא. אצלם באולפנה הנושא של לימוד תורה ואהבת תנ"ך תופס חזק, וגם השנה, נציגה שלהם, נעם חדד, הוכתרה כסגנית. אור מספרת שאצלה הכול התחיל מהבית. "מגיל צעיר ההורים הרגילו אותנו להגיד דברי תורה על השולחן. בכל מוצאי שבת אבא שלי היה עורך לנו חידוני מילים, בטיולים משפחתיים הוא היה תמיד שואל 'איפה מוזכר המקום הזה בתנ"ך?', ועם השנים פשוט נשאבנו פנימה. החידון רק נותן את המסגרת שתאפשר לך לממש את החלום ולהגיע לרמת לימוד אינטנסיבית שתעזור לך להכיר באמת את התנ"ך.
את מרגישה שהלימוד הזה נתן לך משהו לחיים? שינה אותך במשהו?
מאוד. דבר ראשון מהבחינה הרוחנית. ממש חייתי באווירת תנ"ך. קמתי עם התנ"ך בבוקר והלכתי לישון איתו בערב. זה הכניס אותי למצב שאני מתעסקת כל הזמן בקדושה. אני קוראת את דברי הנביאים ומרגישה שאני חיה במציאות רוחנית. מעבר לזה הלימוד לחידון בנה אצלי משהו חשוב באמונה. חידון הוא דבר מאוד לא צפוי. תלוי בהברקות. יכול להיות שתדע מעולה את כל החומר אבל את התשובה לשאלה המכריעה לא תזכור. אמרתי אז לעצמי - יש את החלק של ההשתדלות שלי, ואותו אני אעשה בשמחה ובכיף ויש את החלק שבידי ה'. כל תוצאה שתהיה זו תהיה התוצאה הטובה ביותר בשבילי. מלבד זה הלימוד הזה מפתח בך יכולות לימודיות, אתה פתאום מסוגל להתגבר על כמות גדולה של חומר, לשלוט בפרטים. זה גם מכניס אותך לפרופורציות במבט על החיים.
יש לך איזה טיפה לנער או נערה שרוצים ללמוד תורה לבד?
לבוא מתוך רצון טוב, נחישות והתמקדות במטרה. לעשות את המקסימום מצידך גם כשיש נפילות והתעייפויות בדרך. לא להתייאש. ברגעים של חולשה אני הייתי מעדיפה להפסיק לזמן מה כדי לא ללמוד מתוך לחץ וכפיה עצמית, ואז לחזור לזה שוב בכוחות חדשים. צריך להאמין שהשמים הם הגבול וכמה שתכבוש, תמיד יש משהו יותר גדול להגיע אליו. בעיני שמירה על הקביעות בלימוד חשובה יותר מאשר ההישגים שתגיע אליהם.
ומה לגבי חבר'ה שלא מתחברים?
אין דבר כזה יהודי שלא מתחבר לתורה. בכל אחד יש ניצוץ אלוקי שקושר אותו לזה. למה בכל זאת מרגישים אחרת? כי יש בגרויות ומבחנים ודברים מסביב שמפריעים. אך ברגע שאדם מסיים את המשימות שמפריעות לו, שיבחר משהו שמתאים לו לפי מה שהוא אוהב ומתחבר. יש שבעים פנים לתורה, המון ענפים שמכל אחד אפשר לקטוף את הפרי הנכון. הכי חשוב שתהיה התמדה, ומספיק שקורה פעם אחת שאין לך כוח ולא בא לך ובכל זאת התמדת, זה נותן תנופה אדירה ומביא אותך למקומות שלא האמנת.
הרב יוני לביא, מנהל מוקד הנוער "חברים מקשיבים" בטלפון ובאינטרנט. המאמר פורסם במקור בעלון "עולם קטן"