כתינוק הבורח

בשיר מתן תורה של יהודה עמיחי אנחנו פוגשים תיאור, קצת אחר, של מתן תורה מזה שאנו רגילים לחשוב עליו.

בשיר יוצר עמיחי זיקה בין מתן תורה, לבין החוויות שלו כתלמיד בבית הספר. משה רבנו הוא המורה היושב אצל האלוקים וכותב על הלו ח. לעומתו בקצה הכיתה, במרחק ניכר, יושב עמיחי הצעיר חולם ומצייר. בשעה בה על הלוח נכתבות אותיות, על הדף של הילד מצוירים ציורים שונים ומשונים. חוסר התקשורת בין השניים מורגש. מחד עולם מנוכר, מרוחק ומוגבל, ומנגד עולם אחר ססגוני, צבעוני, מרחף. עולמו של הילד.

את סיום השיר של עמיחי ניתן להסביר בכמה אופנים.

לא ברור האם בבית השני של השיר, הופך עמיחי למורה המצווה את תלמידיו שלא ינהגו כמותו כשהיה תלמיד, או שמא בקשתו מתלמידיו שלא יקבלו את דבריו עכשיו, כתורה למשה מסיני. כאילו מנסה היה ליצור מודל אחר של הוראה. בין כך ובין כך נראה שעמיחי מצייר את מתן תורה כאירוע קשה, אולי אפילו טראומטי. המגע בין הילד החולמני לבין התורה לא נוצר מעולם.

הדברים מזכירים במקצת את דברי חז"ל על המהירות בה עזבו בני ישראל את הר סיני. חז"ל "ויסעו מהר ה'... שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר". אצל חז"ל, בניגוד לשיר של עמיחי, ברור מהו היחס לתינוק הבורח, זוהי פורענות שאיננה רצויה.

לכבוד חג השבועות מקושטים בתי הכנסת בירק חי ובפרחים, זכר למתן-תורה על הר סיני. על פי המדרש: כשירדה השכינה על הר סיני באש, לא שרפה האש את כל הסביבה, אלא החייתה אותה, וכל ההר התכסה בירק, בדשא ובפרחים. הפרחים הללו מזכירים את הפרחים אותם מצייר הילד החולמני של עמיחי בשעת מתן תורה.

בחג השבועות יש לנו ציפייה לחבר בין העולמות. בין האוטוריטה המנחיתה פקודות וכותבת על הלוח לבין החוויה הססגונית המחברת את הרגש הטבעי לגילוי האלוקי.

בגמרא ישנה מחלוקת כיצד יש לחגוג ימים טובים, האם כדעת ר' אליעזר - או כולו לכם (ויש להקדיש אותו רק לאכילה שתייה ושמחה) או כולו לה' (ויש להקדיש אותו ללימוד ותפילה). עד שהכריע ר' יהושע: חציו לה' וחציו לכם. דווקא בחג מן תורה ישנה חשיבות לתחושה של שותפות ושמחת וחיים, ולא רק תחושה של קבלת עול אפרורית.

מתן תורה הפוך לגמרי מזה של עמיחי ניתן למצוא אצל המשוררת זלדה  הכותבת "אין לי קיום / בלי הברקים והקולות / ששמעתי בסיני". בניגוד למה שמתאר עמיחי, אצל זלדה לא רק שאין מרחק בין מתן תורה לבינה אלא שמתן תורה מכונן את הקיום שלה.

אחת ההדרכות המיוחדות  של הרבי מליובוויטש בשבועות היא לדאוג להביא את הילדים לקריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת. אולי ניתן לעשות פרפראזה על דבריו, ולומר שכדי לא להגיע למצב אותו מתאר עמיחי עלינו לעשות מאמץ מיוחד, ולקבל את התורה יחד עם הילד שבתוכנו.