חדשות כיפה

מדריך רוחני לימים הנוראים - אלול וראש השנה

דווקא מתוך הסליחות שאנו אומרים בבגדי חול, באישון ליל כאשר עינינו טרוטות, אנו מגיעים ליום הדין שבו אנו ממליכים את הקב"ה על העולם. הרב שראל רוזנבלט על החוט המקשר בין חודש אלול לראש השנה - מאמר ראשון בסדרה

סליחות בכותל

סליחות בכותלצילום: Yonatan Sindel/Flash90

עומדים אנו בפרוס ימי התשובה והתיקון, הסליחה והרחמים. ימים של דין ואהבה, של חג ושל שמחה. נרוץ ונשוב בין בית הכנסת לסעודת חג ושבת. אין כאן לפנינו לא חג אחד ואחיד ואף לא בליל של סוגי חגים שונים. כל הימים והמועדים מאלול ועד שמיני עצרת ושמחת תורה מהווים 'מערכת' אחת, מהלך רציף שיש לו התחלה ויש לו סוף, וכל חג מוסיף שיעור רוחני או משאב נפשי הכרחי לטובת הצלחת המסע. אצל חלק מהאנשים בשלב מסוים ההליכה לבית הכנסת יכולה להיתפס כ'עוד' תפילה והשהות המרובה סביב השולחן כ'עוד סעודת חג' ו'עוד יום שבתון' וכדו'. אולם למען האמת בכל תפילה יש רכיב שונה וממילא גם מוזיקה שונה, ומתוך כך גם התכווננות נפשית ורוחנית אחרת.

הקשר שלנו עם ה' יתברך זכה למספר דימויים מתוך מערכות היחסים של העולם האנושי. מלך ועבדים, אב ובנים, דוד ורעיה. בתקופה שבין אלול ועד לשמיני עצרת, ישנו תהליך של בניית הברית והאהבה שבין הדוד לרעיה, בין הקב"ה לכנסת ישראל. את תהליך זה אפשר לראות בשילוב בין שלושת מישורים אלו, לדימוי אחד - של איש ואישה.

חודש אלול הוא הסוד הגדול של עם ישראל. ראש השנה הוא יום הדין. דין לא רק לעם ישראל אלא כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. אולם אנחנו אלו שיודעים את זה וכיהודים טובים אנחנו לא מחכים שיגיע יום הדין כדי שישפטו אותנו, אלא אנחנו מתחילים לתקן דרכינו ולהמשיך רחמים לעולם לפני בואו של הדין. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום! הכלל ההלכתי קובע כי המודה בקנס פטור. זאת משום שאנחנו מבינים שכאשר מישהו מודה בפשעיו לפני שהמשטרה תופסת אותו, יש לכך ערך מוסף של תשובה ותיקון ויכולת המשכת רחמים. איננו מחכים שידונו אותנו מלמעלה, אלא אנחנו מתחילים לתת דין וחשבון על מעשינו. אנחנו קוראים מעצמינו למלך מלכי המלכים ומבקשים את קרבתו, את סליחתו וכפרתו.

על פי המדרש (תנחומא כי תשא, לא), בראש חודש אלול עלה משה למרום על מנת לחדש ולתקן את אשר נשבר בחטא העגל. אופי הימים ועבודת ה' הנגזר מתוך מדרש זה יכול להיות של נסיון לעלות בהר קשה, בבחינת מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. אולם האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה, פרשת ראה) לימד אותנו על אפשרות נוספת להבין את חודש אלול. המלך בשדה "והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם". האפשרות של בניית הקשר המיוחד עם המלך נובעת דווקא מהאופי הלא-רשמי של חודש אלול. באלול אנחנו לא חגיגיים וטקסיים כמו בראש השנה וביום הכיפורים.

את הסליחות אנו אומרים בבגדי חול, באישון ליל כאשר עינינו טרוטות. אין איפור. פשוט אנחנו. ודווקא אווירה לא רשמית זו היא שמאפשרת מפגש שאין בו את גינוני המלכות הראויים כאשר המפגש נעשה בארמון המלך. במישור המשלים של איש ואישה נאמר שזאת ההזדמנות של הדוד והרעיה להיפגש שלא במסגרת 'דייטים רשמיים' אלא סתם כך בעבודה או בעשיה משותפת. מצד אחד אין כאן יום רגיל שכן ישנו מפגש בין הדוד לרעיה, ומצד שני זה נעשה בתוך שגרת החיים ובתוך מקום שמאפשר ליצור את החן מתוך המפגש הבלתי אמצעי.

כאן אנו מגיעים לראש השנה. אנשים עשויים לטעות במהותו של החג. אנו מכנים חג זה כיום הדין, אך מי שמביט בתוכנן של התפילות רואה שאיננו מזכירים את חטאינו. איננו מתוודים ואיננו מבקשים סליחה ומחילה. ביום הזה אנחנו מזכירים בעיקר שני עניינים מרכזיים – המלכה וזכרון. מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזכרון.

ראש השנה כיום ההמלכה, מכוון אותנו בעצם לחשוב על אופן מלכותו של הקב"ה על העולם כולו, על כל יצור וכל פעול. הפרספקטיבה היא אוניברסאלית. ומכיוון שיש מלך לעולם הוא גם שופט אותו על פי החוקים של המלך. אך מבחינתנו העיקר הוא לא המשפט עצמו אלא עצם הרצון שלנו והאפשרות שלנו להכיר במלכות ה' בעולם ולהפיץ את שמו ברבים. הרבה פעמים אנחנו מתקשים לראות ולהכיר את מי שעומד מולנו מכיוון שאנחנו חושבים יותר מדי על עצמנו. המלכת ה' היא בעצם האפשרות לצאת קצת מעצמנו ולהבין שהסיפור הגדול של העולם הוא לא הסיפור הפרטי שלי אלא הסיפור הגדול של גילוי שם השם בעולם.

מתוך נקודה זו בוקעת זעקת הזכרון. המתבונן בפסוקי הזכרונות יגלה שעניינם הוא הזכרת הסיפור המשותף וההיסטוריה ארוכת השנים של עם ישראל והקב"ה. נזכיר את נח, אברהם ויצחק ועוד. במובן הזה, בראש השנה אנחנו לא רק ממליכים מלך גדול על העולם כולו, אלא שהמלך הזה הוא אבא שלנו. הזכרון של ראש השנה הוא אפוא הזעקה של הבן כלפי אביו ברצונו להזכיר לו שהוא לא עוד אדם, הוא בנו יקירו.

החיבור בין שניהם מביא אותנו לתובנה שראש השנה הוא למעשה יום האירוסין. וארשתיך לי לעולם. האירוסין הם בעצם הרגע של יצירת הברית והמחויבות. שלב האירוסין אינו עוסק במימוש הקשר, אלו עוד לא החיים המשותפים עצמם אלא החיבור הנשמתי והעקרוני של כריתת הברית. אך לא בין אנשים זרים אלא בין הדוד והרעיה. המלכת ה' כמוה כהצהרה על כריתת ברית והזכרונות ממלאים את הברית באהבה אינסופית.

מה שמאפשר את הדילוג בין המלכת מלך עם יראה ופחד להמלכה שהיא אירוסין המלווה באהבה הוא העבודה שלנו בחודש אלול, בו פגשנו את המלך בשדה וכבר חייכנו ודיברנו, חידשנו את הקשר והתקרבנו.

הכותב הוא ר"מ בישיבת 'אור תורה- מחניים' מבית רשת 'אור תורה סטון' ורב בית הכנסת המרכזי בשכונת הרימון באפרת.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אמבולנס צילום: Avi Dishi/Flash90

טרגדיה בגוש עציון: בן 3 נפל מהקומה השלישית בביתו. מצבו קשה

קרא עוד