לפי כמה שנים, בעודנו מנקים את הבית לכבוד הפסח, הבנים שלי התלוננו שהם לא מבינים מילה מההגדה, וגם, שצריך לחכות הרבה זמן עד האוכל. הוצאתי רגע את ההגדה מהארון, פתחתי במקריות באיזה עמוד ושאלתי: "מה לא מובן?", ומיד הבנתי שגם אני לא ממש מבין את המשמעות.. מי היו כל אלה שמדברים שם, מה הכוונה בכל ההרמות וההורדות של מגש המצות, מה זה "נתן בהם סימנים" מה הרעיון של טבילת הזרת ביין, למה דווקא שישה דברים על הצלחת, מה רע בחמץ וכו'..
בקיצור, הבנתי שהם צודקים, מה שהביא אותי להוציא הגדה, שתענה על כל אותן שאלות וקושיות, ויהפכו את ההשתתפות שלהם בליל הסדר, לחוויה מעצימה. אחד מהרעיונות שאהבתי במיוחד, ואותו אני רוצה לשתף איתכם, עסק באפיקומן.
כמה מכם מכירים את מקור המילה "אפיקומן" שתכף כולנו נשתמש בה? האם זה בעברית? בארמית? היא מופיעה בכתובים? היכן? ומה הכוונה המסתתרת מאחורי המשפט בהגדה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (משנה פסחים י, ח; תוספתא פסחים י, יא).
ובכן, משמעות המילה היא "השמחה שלאחר הסעודה" ביוונית, או בלשוננו: "קינוח". כמה הסברים לכוונה במילים:
1. "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" – כשכתבו את הטקסט, הכוונה היתה שהרעיון הרוחני שבאפיקומן, שהוא חלק מהמצה האמצעית, הוא כל כך מתוק, שאין צורך לאכול קינוח אחרי הסדר. זה סלנג מבודח בן 2700 שנה..
2. מחצית המצה, אותה מצפינים בתחילת הסדר, לא נקראה "אפיקומן". זה נוהג שהשתרש עם הזמן. לפי הסבר זה, הילדים אינם "מחפשים את האפיקומן", אלא את המצה שלאחר אכילתה לא יוגש אפיקומן (קינוח), כלומר פירות, מיני מתיקה, אגוזים ותמרים. אז מה הקשר?
ובכן, בזמן שבית המקדש היה קיים הקריבו בני ישראל את קרבן הפסח ביד' בניסן בכל שנה. וההוראה מן המשנה: "אין מפטירין אחר קרבן הפסח אפיקומן" פירושה, שאין אוכלים קינוחים וּמיני תרגימא אחר אכילת בשר הקרבן.
בית המקדש חרב בעוונותינו, וּמפני חטאינו אין עוד קרבנות מנחה, חטאת, שעִיר, עולות, או זבחים. אבל אנחנו מצוּוים בכל זאת לקיים את המצווה: "אין מפטירין אחר סעודת הפסח אפיקומן". לכן, מצפינים בִּתחילת הסדר חצי מצה לסוף הארוחה שלאחר אכילתה נסתיימה הארוחה ואין אפיקומָן (דהיינו: אין אוכלים קינוחים). כיום אנחנו נוהגים "גם וגם" כלומר מחפשים את חצי המצה (עבור פרס סמלי למוצא) וגם ממתיקים בקינוחים.
אומר הרמב"ם: "ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום, כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה שבפיו שאכילתן היא המצווה." (הלכות חמץ ומצה ח, ט). כך מתגלגל לו ביטוי במשך אלפי שנים, כמו "חבל על הזמן" שיש לו משמעות כפולה, וכנראה עוד 2700 שנה הם יתקשו להבין למה אנחנו התכוונו..
בברכת חג מועיל של ניצול זמן מיטבי להנאה גדולה, למרות (ואולי בגלל) המצב המורכב שאנו נמצאים בו.
הכותב: אסף יערי, מטפל זוגי ויועץ לזוגיות מאושרת מוסמך (NYU). לשאלות או קריאת מאמרים נוספים - 0548118400 או yaariasaf@gmail.com. חפשו בפייס - yaari asaf.