הכנות מקדימות:
- מצות: לכתחילה יש להשתמש בליל הסדר דווקא במצות שמורות (שנשמרו ממים משעת הקצירה) שנאפו בעבודת יד "לשם מצת מצווה". בשאר החג ניתן לצרוך מצות כשרות לפסח רגילות, ויש מחמירים לצרוך כל החג רק מצות שמורות, ותבוא עליהם הברכה, אבל בשאר החג גם מצות שמורות אפשר לצרוך מצות מכונה ואין צורך דווקא במצות "עבודת יד". גם בליל הסדר אם לא מצאו מצות שמורות עבודת יד יאכלו מצות שמורות עבודת מכונה שנאפו "לשם מצת מצווה" (אולם לכתחילה יש להשתדל מאוד להשיג לליל הסדר דווקא מצות עבודת יד).
- נוהגים לשקול מערב החג כמויות של קצת יותר מ"כזית" מהמצות ולשמור (למשל כל כזית בשקית). כל מסובה צריך 3-4 מנות כאלו. בנוסף, בקערת הסדר צריכות להיות 3 מצות שלמות מכוסות במפה מלמטה ומלעלה (כמו בכל שבת).
- יין: לכתחילה רצוי שיהיה יין אדום ולא מבושל (כמובן בתנאי שאינו מזיק), אם לא יכול או אין לו, יוצאים ידי חובה גם ביין מבושל או מיץ ענבים.
- כרפס וחסה: יש לבדוק יפה מתולעים וחרקים. יש לשקול מערב החג מנות של קצת יותר מ"כזית" מהחסה (ולשקול כשהחסה יבשה אחרי השטיפה, שאם לא כן הוא שוקל את המים, וחסה ממש יש לו הרבה פחות. וכן ישאיר קצת יותר מכזית "לקזז" פירורים שנופלים בזמן האוכל). כל מסובה צריך 2 מנות נפרדות כאלו (אחת ל"מרור" ואחת ל"כורך").
- בנוסף יש בקערת הסדר גם חרוסת, חזרת, ביצה קשה וזרוע. ומחוץ לקערה גם מי מלח או לימון.
- מי מלח או לימון - יזהרו שהרוב יהיה מים כדי שיתחייבו בנטילת ידיים לטיבולו במשקה ב"ורחץ".
- הסבה - יש להכין כריות ומקומות ישיבה נוחים להסבה לצד שמאל. גם איטר (שמאלי ביד) צריך להסב על צד שמאל. הסבה חובה מעיקר הדין כל פעם שמדובר במצה או יין. ולכתחילה אף בסעודה. מי ששכח ולא הסב במצה או יין צריך לאכול\לשתות שוב. בימנו גם נשים חייבות בהסבה.
- בתפילת ערבית מנהג הספרדים לגמור את ההלל בנוסף למה שגומרים אותו שנית בסעודה.
כל מצוות ליל פסח, לרבות ההלל שאחרי תפילת ערבית - דין גברים ודין נשים דומה
א. קדש
הסדר מתחיל בקידוש, שהוא הכוס הראשונה מארבע הכוסות. לכתחילה מקדשים רק אחר צאת הכוכבים. רק בשעת הדחק (כגון חיילים) ניתן לקדש מפלג המנחה. הכוס: צריכה להכיל לפחות "רביעית" (כ-90 מ"ל, ויש מחמירים 150 מ"ל). לכתחילה יש לשתות רביעית שלמה, ובדיעבד רוב הכוס. בקידוש יש 3 ברכות- בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, ושהחיינו. בברכת שהחיינו יכוון גם על החג עצמו וגם על כל מצוות הלילה. כל המסובים צריכים לאחוז את כוסותיהם בזמן הקידוש, ולשתות אותו בהסבה מיד לאחריו.
ב. ורחץ
נוטלים ידיים כמו בכל סעודה, אך ללא ברכה. הסיבה- מכיוון שאנו עומדים לאכול דבר שטיבולו במשקה (הכרפס), ועל פי ההלכה אכילת דבר רטוב דורשת נטילת ידיים (כל השנה).
ג. כרפס
לוקחים פחות מ"כַּזַּיִת" מירק שאינו מרור (אשכנזים נהגו בתפוח אדמה, ספרדים נהגו בסלרי), מטבלים במי המלח\לימון שהכננו מראש. מברכים "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור בברכה זו גם את המרור שנאכל בהמשך הערב, ואוכלים את הכרפס ללא היסבה.
ד. יחץ
עורך הסדר לוקח את המצה האמצעית מבין השלוש ובוצע אותה לשניים.
החלק הגדול: מוצא מקערת הסדר ונטמן עבור ה"אפיקומן" (זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע).
החלק הקטן: נשאר בין שתי המצות השלמות, והוא מייצג את "לחם עוני" שאותו נאכל בהמשך לשם מצוות אכילת מצה.
ה. מגיד
זהו עיקר המצווה מהתורה: "והגדת לבנך". מתחילים ב"הא לחמא עניא" המסביר מהי חצי המצה שנשארה בקערת הסדר, ומזמינים אורחים. כאן מוזגים לעורך הסדר את הכוס שנייה. לאחר מכן הילדים שואלים "מה נשתנה" (נועד לעורר את סקרנות הילדים לחכות לתשובה). לאחר מכן ישנם כמה קטעים המסבירים על חובת המצווה לספר ביציאת מצרים ולאחר מכן מתחילים בסיפור יציאת מצרים עצמו- "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וכו'". יש לומר את ההגדה בשמחה ובהבנה. מי שאינו מבין עברית, חייב לקרוא או לשמוע את תמצית הסיפור בשפה המובנת לו.
המסקנה של כל סיפור יציאת מצרים היא החובה להודות לקב"ה על חסדיו עמנו, ולכן בסיום קריאת ההגדה אנו קוראים 2 מזמורים ראשונים של ההלל, וחותמים בברכת הודיה על הגאולה "אשר גאלנו". על כל המסובים לאחוז את כוסותיהם לכל הפחות בברכת "אשר גאלנו" ולאחר חתימתה כולם שותים כוס שנייה בהסבה.
ו. רחצה
נטילת ידיים לסעודה, הפעם עם ברכה ("על נטילת ידיים"), כמו כל שבת וחג.
ז. מוציא מצה
הברכות: אוחזים את שלוש המצות (שתי השלמות והפרוסה שביניהן). מברכים "המוציא לחם מן הארץ", ואז מניחים את המצה התחתונה ומברכים על השתיים העליונות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה".
עורך הסדר אוכל מהמצה העליונה ומהפרוסה יחד, כזית מכל אחת (סך הכל שתי כזיתות). שאר המסובים יכולים להסתפק בכזית אחת בשביל שלב זה. נוהגים לתת לכל אחד חתיכה קטנה מהמצה העליונה וחתיכה מהאמצעית, וכל מסובה משלים לעצמו כזית מהשקית עם כזית מצה שנשקלה מערב החג.
לכתחילה יש לאכול את הכזית הזה בתוך 4 דקות, ואם אי אפשר אז בתוך כ7 דקות. לבריאים לכתחילה יש לאכול כזית זה בלי סלטים, כי כזית זה הוא עיקר מצוות ה"לחם עוני". צריך לכוון לשם מצוות עשה מהתורה "בערב תאכלו מצות". יש לזכור להסב בעת אכילת המצה.
ח. מרור
לוקחים כזית מרור וטובלים אותו בחרוסת (זכר לטיט) אך מיד מנערים ממנו את החרוסת, כדי שיישאר טעם המרור. לאחר הטיבול והניעור מברכים "על אכילת מרור" ואוכלים לפחות כזית מרור ללא הסבה.
ט. כורך
לוקחים כזית מהמצה השלישית (התחתונה) וכזית מרור, כורכים אותם יחד (זכר למנהג הלל הזקן בזמן המקדש), מטבלים הכל שוב בחרוסת, אולם הפעם לא צריך לנער את החרוסת. אומרים "זכר למקדש כהלל וכו' " ואוכלים את התערובת בהסבה לצד שמאל.
י. שולחן עורך
סעודת החג. מצווה לאכול ולשמוח, אך יש להיזהר שלא למלא את הכרס יותר מדי כדי שיוכלו לאכול את האפיקומן "על השובע" ולא כ"אכילה גסה". נוהגים לאכול לפחות שני סוג תבשיל זכר לשני קרבנות שהיו נאכלים באותו לילה בזמן המקדש. רבים נוהגים לאכול ביצה מבושלת ובשר מבושל (אולם לא אוכלים בשר צלוי או את הזרוע מהקערה בליל פסח).
יא. צפון
אוכלים כזית מצה מהאפיקומן שנלקח ב"יחץ" (ואם אין בו מספיק כזיתות לכולם נותנים לכל אחד חתיכה קטנה והוא משלים עליה מהשקית כזית מצה שנשקלה בערב החג). כל אחד מהמסובים צריך לאכול כזית מצה (ויש מחמירים שני כזיתים). חובה להסב. לכתחילה יש לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה.
לאחר האפיקומן: אסור לאכול או לשתות דבר (חוץ משתי הכוסות הנותרות ומים) כדי שטעם המצה יישאר בפה עד הבוקר.
יב. ברך
מוזגים כוס שלישית ומברכים ברכת המזון. חובה להזכיר "יעלה ויבוא" של פסח, ואם שכח חוזר. כוס שלישית: כל המסובים מחזיקים את הכוסות במהלך ברכת המזון, ושותים אותם בסיום ברכת המזון בהסבה.
יג. הלל
מוזגים כוס רביעית ומשלימים את ההלל שהתחלנו במגיד. בסוף פרקי ההלל יש פרק קל"ו בתהלים וברכת השיר, ובסופה חתימת ההלל הרגילה בברכה. כולם שותים בסיום ההלל כוס רביעית בהסבה. יש לברך "ברכה אחרונה" על היין (מעין שלוש) מיד לאחר מכן. לכתחילה יש לסיים גם את ההלל קודם חצות הלילה.
יד. נרצה
סיום הסדר בתפילה שיתקבלו מעשינו ברצון. נהגו לשיר פיוטים (אחד מי יודע, חד גדיא וכו').
מצווה להמשיך: " כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ראוי להמשיך לדבר בניסי יציאת מצרים עד שתחטפנו שינה.