מבוא
השנה, ליל הסדר נעשה באווירה שלמלחמה, בצפייה לשובם של החטופים, בתפילות לרפואתם של הפצועים, וחיבוק ענק למשפחות השכולות שאבדו את בניהם ובנותיהן.
החלק העיקרי של ליל הסדר הוא "סיפור ההגדה" אנו מקפידים להתחיל בגנות ולסיים בשבח. מעבדות לחירות הגשמית והרוחנית גם יחד. ליל הסדר הוא לילה של חירות וסיפור על נסים שהתרחשו לנו בעת שיצאנו ממצרים. ראשית, יש לפתוח בתפילה ולייחד מקום בפתיחה לחטופים והנעדרים שלא יזכו השנה להסב בליל הסדר. במהלך הסדר נכון לדבר גם על תקופתנו. וגם לציין את הנסים שנעשו לנו ולשאוב רוח של תקווה מנצחיותו של עם ישראל בכל הדורות.
הלכות ליל הסדר
הלכות ליל הסדר מרובות הן וקשה יהיה לפורטן נזכיר את העקרונות החשובים.
אכילת מצה [להלן: 'כזית' הכוונה לכמות מצה 27 ג'].
מצה שמורה (מצוה) - צריך לאכול מצת מצווה שמורה משעת קצירה לכל הפחות כזית באחת משתי אפשרויות: א) מצת יד ב) מצת מכונה שמוגדרת שמורה משעת קצירה.
כמות המצה שנאכלת בליל הסדר - שיעור שני זיתים בתחילת הארוחה לאחר שמברכים 'על אכילת מצה'. ב) שיעור כזית באכילת כורך. ג) שיעור כזית באפיקומן - סה"כ שיעור 4 זיתים.
כיצד נוהגים?
נוטל את שלוש המצות ומברך 'המוציא'. מניח מצה תחתונה, לאחר מכן מברך [על שתי המצות הנותרות שבידיו] ברכת 'אכילת מצה'. לוקח שיעור כזית משתי המצות סה"כ שני זיתים. עדיף לאכול את שעור שני הזיתים יחדיו. אולם מי שקשה לו יאכל תחילה שיעור כזית מהמצה העליונה ולאחר מכן שיעור כזית מהמצה התחתונה (הפרוסה). מי שקשה לו יאכל רק "כזית" אחד תוך 4 דקות [אכילה רצופה ללא דיבור].צריך לאכול את המצה בהסיבה. לאחר אכילת המצה אוכלים את המרור. לאחר אכילת המרור אוכלים 'כורך' דהיינו: 'כזית' מהמצה התחתונה ו'כזית' מרור וכורכים ואוכלים בהסיבה. בסוף הסעודה אוכלים כזית אפיקומן (רצוי שיעור שני זיתים) ואוכלים בהסיבה.
סוגיית שעור 'כזית' מורכבת ותלויה בכמה שיטות. לכן יש להפעיל שקול דעת בהתאם ליכולת האכילה. שיעור כזית מצה הוא 27 גרם מצה - (בערך חצי מצת מכונה או בערך שליש מצת יד גדולה) מי שקשה לו האכילה יכול להסתפק ב 15 גרם. (שליש של מצת מכונה- שיטת גר"ח נאה)
להלן מספר דגשים:
- מי שקשה לו לאכול מצה יכול לפורר את המצה לפירורים ולאכול. אפשרות נוספת, לשרות את המצה במים לזמן קצר.
- ניתן לצמצם את שיעור לחולה 'כזית' 17 סמ"ק (10 גרם מצה פחות מרבע מצת מכונה)
- אעפ"י שקשה להימנע מדיבור בשעת אכילת המצה והמרור ראוי שלא להפסיק בשיחה מתחילת אכילת המצה ועד סיום הכורך. ואף את האמירה הנהוגה "זכר למקדש כהלל" יגיד בסוף האכילה.
- תזכורת! לא כדאי להעמיס על עצמנו ארוחה מלאה וגדושה. לקראת סוף הארוחה אנו אוכלים 'מנה אחרונה' אבל הפעם לא מדובר בגלידה אלא במצת מצוה – אפיקומן'. רצוי מאד לתכנן את האכילה כך שתהיה אפשרות לאכול את האפיקומן בצורה סבירה, ולא מתוך אי חשק מוחלט.
אכילת מצה לחולי צליאק
ישנם הרגישים לגלוטן אשר אובחן אצלם צליאק, ואסור להם ע"פ הוראת רופא לאכול כל דבר המכיל גלוטן, כאשר לדברי הרופאים אפילו כמות קטנה של גלוטן עלולה לגרום סיבוך שיש בו סכנת נפשות. אנשים אלו מוגדרים כחולים שיש בהם סכנה, ואסור להם לאכול מצה שיש בה גלוטן. חולים קלים יותר שאכילת המצה אינה מסכנת אותם, אך עלולים לסבול סבל רב מאוד, הם פטורים ממצה.
מה הפתרונות החילופיים שמותנים בהתייעצות עם רופא?
מצה נטולת גלוטן – יש המפקפקים כי מצה כשרה לצאת בה ידי חובה היא כזו שראויה להחמיץ. המצה אינה יכולה להחמיץ כי אין בה גלוטן ולכן יש אומרים שלא יוצאים בה ידי חובה למצת מצווה.
הפיתרון היותר טוב הוא מצה משבולת שועל - היתרון בשיבולת שועל שכמות הגלוטן קטנה מאד. אמנם מסורת ישראל שאופים מצות מחיטה בכל זאת רוב הפוסקים הסכימו ששיבולת שועל המזוהה היום היא אותה שיבולת שועל שהמשנה קבעה שהיא אחת מחמשת מיני דגן. לכן אפשר לאפות ממנה מצה ולצאת ידי חובה בליל הסדר. בכל מקרה חולי הצליאק יאכלו את השיעור המינימלי של מצה צריך להתייעץ עם הרופא לפני כן.
חולי ציליאק מותרים בקטניות
ארבע כוסות
מצוה זו מוטלת על גברים ונשים כאחד. ברצוני להדגיש במיוחד את הכוס הראשונה שהיא גם כוס הקידוש. בדרך כלל, בשבת המקדש מוציא את כולם ידי חובה והוא שותה והמעוניין שותה אף הוא. בקדוש בליל פסח ניתן לצאת ידי חובה מהמקדש אבל חייבים לשתות בעצמנו מכוס המיוחדת לנו. לכן נכון שכל אחד יחזיק את כוסו בעת אמירת הקדוש ויענה אמן וישתה את הכוס. לכתחילה יין אדום אבל מי שקשה עליו שתית יין בוודאי אם זה גורם לכאבי ראש ויהיה מנוטרל בליל הסדר אסור לו לשתות יין, ויכול במציאות זו לשתות לכתחילה מיץ ענבים. נשים שאומרות את הקדוש בעצמן שתזכורנה שאמרו ברכת שהחיינו בשעת הדלקת הנרות ואין לומר פעם נוספת ברכת שהחיינו בקדוש.
מצות שתית כוסות היא מדרבנן ולכן ניתן להסתפק בשיעור הקטן יותר (86 מ"ל).
חולי סכרת יתייעצו עם הרופא כמה מותר לו לשתות ובהתאם לכך ישתו. מי שאסור לו לשתות יין / מיץ ענבים אפילו מעט שיכוון בכל כוס לצאת ידי חובה על ידי אחר ולא ישתה .
דין הסיבה - הגברים אוכלים את המצה ושותים ארבע כוסות בהסבה לצד שמאל. נשים (מנהג אשכנז) אינן מסיבות, נשים (עדות המזרח) מסיבות . חשוב: מי שלא הסב באכילת מצה ושתית ארבע כוסות לא יצא ידי חובת המצווה ולכן חשוב לזכור ולהסב. להלכה: מי ששכח ולא הסב חוזר ואוכל את המצה פעם נוספת. לגבי היין מנהג אשכנז: אם שכח ולא היסב אינו חוזר מלבד בכוס השניה. מנהג ספרד: חוזר ושותה בהסיבה
מצוות סיפור הגדה
מצוות סיפור ההגדה - כולם חייבים לספר ביציאת מצרים, גברים ונשים כאחד. כל המשפחה אומרת את ההגדה יחדיו, ומקפידים לשתות את היין במהלך ההגדה דהיינו לשתות את הכוס השניה במקום המתאים בהגדה, וכן את שאר הכוסות, שכן מצוות ארבע כוסות ואמירת ההגדה קשורות אחת לשניה.
שתיית מים במהלך ההגדה – מי שצמא ישתה מים
גילוי המצות - בעת אמירת ההגדה המצות תהיינה מגולות מלבד בעת שאומרים "והיא שעמדה".67
כל שלא אמר שלושה דברים - חשוב לזכור שהקטע החשוב ביותר שחייבים לאומרו בליל הסדר הוא "פסח ומצה ומרור על שום מה? ...". מי שלא אמר קטע זה אינו יוצא ידי חובה.
בני חוץ לארץ שאינם מבינים עברית - חייבים להבין את הנאמר ולכן יש לדאוג להגדות עם תרגום, או להסביר להם את הנאמר.
סיום ההגדה - יש לסיים את אכילת האפיקומן ורצוי את אמירת ההגדה (כולל אמירת הלל) עד "חצות הלילה" (24:39) ואחר כך יעסוק בהלכות הפסח עד שיירדם.
סעודת החג
אכילת ביצים - למנהג אשכנז יש נוהגים לאכול ביצים
אכילת צלי - המנהג הנכון שלא לאכול בשר צלי בסעודה. כמובן שאין כל מניעה לאכול דג צלוי. בכל אופן אסור לאכול את הזרוע.
אמירת הלל
אמירת הלל נאמרת במשותף. דהיינו אחד אומר ושניים עונים לו. כלומר, בעל הבית אומר "הודו" והשאר עונים "הודו" בעה"ב אומר "יאמר נא" והשאר עונים "הודו" וכו'.
אפיקומן
אחר אפיקומן מותר לשתות מים ולא שאר המשקים. בשעת הצורך, ניתן להקל בשתיית קפה אבל לא באכילה.
ליל שימורים קוראים רק פרשה ראשונה . ברכת המפיל.
הגדה לחיילים, רופאים , אחיות במשמרות , מבוגרים או חולה שאין לו כוחות לשבת עם כולם
מצוה מהתורה לספר ביציאת מצרים. חכמים תקנו את סדר ההגדה כפי שמודפס בהגדות השונות. אולם מי שזמנו קצר ביותר כמו אנשי הביטחון שנמצאים במשמרת כל הלילה ואין להם זמן פנוי או חולה שאינו יכול לשבת ולהסב בליל הסדר המשפחתי יעשו ליל סדר מקוצר שלוקח דקות אחדות וכך יש לנהוג:
קדוש – לשתות כוס ראשונה
הגדה – "מה נשתנה" , "עבדים היינו לפרעה ... הרי זה משובח" מדלגים ואומרים: "מתחילה היו אבותנו עובדי עבודה זרה ... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" מדלגים עד "רבן גמליאל היה אומר כל שלא ... אשר נשבע לאבותינו" . תחילת ההלל, ואומרים ברכת הגאולה שותים כוס שניה.
סעודה - אוכלים מצה, מרור, כורך אוכל תבשיל כלשהוא ולאחריו את האפיקומן ברכת המזון ושותה כוס שלישי
ולאחר מכן אומרים אומרים את סוף ההלל "ישתבח ..." ושותים כוס רביעית.