האירוע הגדול שכולנו נושאים אליו עיניים, אינו ליל הבחירות אלא ליל הסדר הבא לאחריו. את הקול שלנו ניתן למועמד כזה או אחר ורק נוכל לקוות לטוב, אבל אירוע מכונן שנתון לשליטתנו ושנוכל להועיל ולהשאיר בו חותם – הוא ליל הסדר. הזמן והמקום להעביר הלאה את המסורת העתיקה שלנו.
סח לי אבא מתוסכל שאחר שראה את בנו מפסיק לשמור תורה ומצוות, וביתו, למרבה הצער, מאותתת על כוונה דומה שהוא מבין את טעותו לאורך השנים. "בסך הכל איזה ערך מוסף נתתי לילדים?" הוא מספר בכנות "יושבים ליד שולחן השבת ומדברים על כל מיני עניינים וצוחקים ושמחים, אבל איפה התוכן? למה בעצם שהבת תלך בצניעות ולמה שהבן יניח תפילין? מה תרמתי כדי שהחיים האלו ימצאו חן בעיניהם?"
אנחנו עמוסים מאוד בשגרת חיים תובענית, כשלצידה צומחים שודדי זמן שלוקחים לנו את הלב למקומות אחרים שנראים כמעניינים, אבל אינם באמת חשובים. כשמגיע רגע האמת שבו "צריכים לומר משהו", אנחנו גונבים איזה רעיון ששמענו בחטף, שקראנו באיזה עלון שבת או באיזה ספר פופולארי ובמקרה הפחות טוב, מנסים למלא את החלל בבדיחה טובה שתמשיך את היסח הדעת.
ליל הסדר עושה אותנו ל'הורים'. על כרחנו אנחנו נכנסים אל עמדת האחריות של מי שלצד סיפוק צרכי הקיום של בני המשפחה, הופך גם ל'מחסן הזהות', בו יצטיידו ילדיו בחומרים שיבנו את דמותם היהודית; שלהם וגם של ילדיהם אחריהם כנראה.
אדם שמגיע לפגישה עסקית חשובה, חוזר שוב ושוב על החוזה ולומד בעל פה את הטיעונים שיביאו את התוצאה הרצויה לפגישה. הוא מתכונן ומתלבש היטב וכמובן מתפלל שיצליח לבטא את עצמו כראוי.
אנחנו באים לפגישה החשובה של השנה. זה הזמן ממש להתכונן אליה. למלא את המחסנים הרוחניים שלנו, כל אחד על פי יכולותיו וכישוריו. אין בעיה היום למצוא כל חומר שרוצים ורק נדרשת ההחלטה לבוא אל ליל הסדר מוכנים.
להכין סיפורים לילדים הקטנים. לעבור על ילקוט מעם לועז המתאר בצבעים חיים את ניסי יציאת מצרים על פי מדרשים פחות מפורסמים. להכין מראש קטעים בהגדה שעליהם נרצה להתעכב. ובעיקר להיות רלונטיים – לראות איך התכנים האלו שייכים לנו כיום ולא רק תיאור של מה שהיה בעבר.
הנצי"ב מוואלז'ין שואל מדוע ההגדה מספרת גם על ניסי קריעת ים סוף שאירעו לאחר יציאת מצרים והוא עונה ש"תכנית סיפור יציאת מצרים הוא להשריש בלב עם ד', השגחתו ית' על המעשים". הסיפור אינו רק תיאור עובדות, אלא מפגש חי עם השגחת ה' עלינו ואם כך - צריכים לגלות אותה גם היום.
כאשר אנחנו מצטיידים בדברי תורה כדאי שהם יהיו קשורים לחיים עצמם. זה לא הזמן להעביר שיעורי אמונה או פילוסופיה עמוקים (אלא אם בני המשפחה באמת 'נמצאים בהם'), אלא להגדיל את כוח האמונה. את הרוממות, את תחושת השייכות לזהות היהודית ואת השמחה הגדולה במי שאנחנו.
כמה עוצמתית, משמחת ומרוממת מצות "והגדת לבנך" עשויה להיות, כשמתכוננים אליה כראוי ובאים אליה עם כל הלב.