כל רוקח מכיר את מבול השאלות המופיעות לקראת חג הפסח בנוגע לכשרות המוצרים השונים. חביב הוא חג הפסח, שאף יהודים שאינם נזהרים בקלה כחמורה, ואף כאלו שאינם סבורים שעליהם להודיע במלבושם על מערכת היחסים שלהם עם בוראם, מבקשים להקפיד ולהימנע מחשש איסור כרת. וכך אתה מוצא עצמך מנסה למצוא ברשימות הכשרות התיחסות לכשרותם של כדורים המשמשים למניעה של תחלואה לבבית, לסירופים עבור תינוקות עם אפילפסיה ולנרות אקמול להורדת חום בילדים. לאור מצב זה, הופתעתי, והתאכזבתי, לראות את הידיעה שפורסמה לפיה "ועדת התרופות של הרבנות הראשית לישראל הנחתה לקראת פסח... כי יש לכלול בטופס מכירת החמץ גם תרופות שיש בהן חשש חמץ". ליתר ביטחון בדקתי באתר הרבנות, ואכן בעדכון הכשרות האחרון מתנוססת הודעה כי התכנסה ועדה מיוחדת לדון בכשרות תרופות לפסח והחליטה על הכרזה זו.
בעיני מדובר כאן בכרסום נוסף במדיניות הציבורית, שלהבנתי, הייתה קיימת שנים רבות ברבנות הראשית. לאור הכלל הידוע ש"חמירא סכנתא מאיסורא" ו"הנשאל הרי זה מגונה והשואל כאילו שופך דמים" נמנעה הרבנות ממתן כשרויות לתרופות בכדי למנוע מצבים בהם אנשים נמנעים מליטול תרופות בשל חששות סביב כשרותן. בשנים האחרונות, משום מה, החלו להופיע כשרויות על תרופות. לפי הידוע לי, בשלב זה מופיעות כשרויות רק על תרופות שניתנות להימכר ללא רוקח. כך תוכלו למצוא תווית כשרות של הרבנות הראשית על אריזות קטנות של אקמול (אך לא על אריזות גדולות) ואף על משאפים לאף ועל טיפות עיניים. באופן לא מפתיע, מצב עניינים זה מוביל יותר אנשים לחפש אחר כשרות תרופתיהם אף בשאר ימות השנה.
אני חושש, כי המסר של הכרזת "ועדת התרופות של הרבנות הראשית", יהיה דומה, ושהיא תוסיף על החרדה והחששות המוגזמים כבר בלאו הכי בנוגע לשימוש בתרופות בפסח, אף שאני משער שלא זו הייתה כוונת הועדה. את הבעייתיות הרבה בהדגשת נושא כשרות התרופות לפסח הציג באופן רהוט הרב שמואל אליעזר שטרן, חבר בד"ץ חוג חת"ם סופר, כפי שצוטט בסוף מאמרו של הרב אברהם דורי בכתב העת "אסיא" (עט-פ, עמ' 77-95, 2007):
"הנה נראה להעיר הערה נחוצה ביותר בענין השימוש בתרופות בפסח הוא השמירה והזהירות המופלגת לא להכשל חלילה וחס בנטילת תרופות שאין כשרותן לפסח מבוררת. כל מדריך כשרות מכובד מייחד את חלקה הגדול של החוברת לרשימה מדוקדקת של התרופות הכשרות ואותן שאינן כשרות ואף מקימים מוקדים מיוחדים שדרכם יוכלו לברר - כל אלו שלא היה סיפק בידם להגיע לבירור - את כשרותן של התרופות למיניהם השונים.
וכך חודרים הרתיעה והפחד בלבות שלומי אמוני ישראל והמה בודקים בשבע חקירות ובדיקות את מלאי התרופות אשר הם משתמשים בהם שלמען השם יופיעו אף הם ברשימה הגואלת בכדי שח"ו לא יבואו לידי כשלון ותקלה כי הדבר מתקבל אצלם כמכשול של חמץ בפסח ר"ל.
והדברים באו עד כדי כך ששבוע לאחר הפסח פנה אלי אברך ירא שמים וברוב תמימותו הוא שואלני על תרופה מסויימת האם היא מופיעה ברשימה של התרופות הכשרות לפסח, וכששאלתיו בתמיה: והרי כבר עבר עלינו חג הפסח לטובה בס"ד, ומה עניין יש לך בכשרות התרופות? השיבני שהוא רוצה לדעת אם מותר לו להשתמש בהם עתה, משום איסורא "דחמץ שעבר עליו הפסח".
ולפני חג הפסח נשאלתי ע"י אדם אחד, על אודות אביו שהוא חולה במחלה סופנית חשוכת מרפא ל"ע ר"ל, והוא דועך והולך, וקיימת תרופה מסויימת אשר היא עדיין מחזיקה אותו במצב טוב יחסי, ולצערו אין אותה תרופה מופיעה ברשימת התרופות הכשרה, והוא אובד עצות מה יהא על אביו בימים האלה, האם יש איזה היתר ליטול את אותן התרופות? ולא חלי ולא מרגיש האי גברא כי נפש הוא חובל, והשואל בזה הרי הוא שופך דמים.
וכתוצאה מהשקפה משובשת זו באים יהודים רבים לידי סכנת נפשות וחשש סכנה, שהרי היהודים החרדים לדבר ה', ובפרט בזהירות יתירה מחשש חמץ בפסח, באים לידי מסקנא שמדוע להם להשתמש בדברים כאלו שהם בגדר "הורה בה חכם", והם עושים לעצמם חשבונות של מה בכך, שבודאי לא יזיק להם אם לא יטלו את התרופות הקבועות שלהם במשך שבעת ימי חג הפסח, והם משלים את עצמם ברוב תמימות שאף על כיוצא בזה נאמר: שומר מצוה לא ידע דבר רע.
והמציאות בשטח מוכיחה, שהרבה אנשים מבוגרים חולניים הנזקקים לטיפול תרופתי קבוע, יש אצלם נסיגה משמעותית מבריאותם התקינה בימי הפסח, וביודעי ומכירי קאמינא, מאנשים רבים ששבועות מספר לאחר כלות הפסח עדיין לא חזרו למצב בריאותם הקודם. ואנא עובדא ידענא, באברך אחד אשר היה עליו ליטול תרופות מחמת חולשת בריאות נפשו, וכשהגיע חג הפסח מנע עצמו מליטלם, ומצב בריאותו הדרדר עד שבאמצע ימי חול המועד זרק עצמו מגג ביתו ר"ל.
ולכן מצאתי חובה בנפשי לפרסם בשער בת רבים בהסכמת מרנן ורבנן בעל שבט הלוי והגרי"ש אלישיב שליט"א, שכל אותם אנשים שנוטלים תרופות מחמת בעיות רפואיות כגון לחץ דם, סכרת, או חולי לב, כליות ושאר אברים פנימיים, וכן אלה הסובלים מבעיות נפשיות וכדו', רשאים לקחת תרופותיהם בלי חשש ופיקפוק כלל, בין אם הם מופיעים ברשימת התרופות הכשרות ובין אם אינם מופעים.
ויתירה מזו, אפילו אם יש ברשימת התרופות תרופה מעין זו שהיא כשרה לפסח, אסור באיסור גמור לשנות מן התרופה הקבועה לתרופה אחרת, דעצם השינוי יכול לגרום סיבוכים שונים ובעיות רפואיות שלא ניתן לצפותם מראש.
ולכן כל הירא וחרד לדבר ה', ונפשו איוותה לקיים מצות "ונשמרתם לנפשותיכם" ככל משפטה וחוקתה, לא ישנה מאומה מן התרופות הקבועות שהוא משתמש בהם, והכל מותרים והכל שרויים, אין בהם לא שמץ של איסור או חשש איסור כלל וכלל.
טעמא דהא מילתא דהרי רובא דרובא של אותן התרופות המצויות בידינו כהיום הם נפסלו מכבר מאכילת כלב מלפני פסח, וכיון שכן פקע איסורא דידהו מכל וכל, וכדאיתא בגמ' פסחים (דף כא:): חרכו לפני זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו. ואפילו לפי דברי הרא"ש שם דמכל מקום האכילה אסורה משום דבהכי אחשביה להאי אכילה ומיתסר, מיהא מדרבנן וכדברי הט"ז באו"ח סי' תמ"ב סק"ח, היינו דוקא היכא דשייכא האי טעמא ד"אחשביה", וכמבואר להדיא ביד אברהם (יור"ד סי’ פ"ז) וכן פשיטא ליה לבעל האג"מ (בשו"ת או"ח ח"ב).
וכן מבואר בחזו"א (או"ח סי' קט"ז סק"ח) דאיהו נמי נקט בפשיטות להתיר ומטעמא אחרינא, דכיון דיש בתרופה תערובת של דברים אחרים המותרים ממילא אין שייך בכה"ג לומר ד"אחשביה" לאכילת חמץ. [ובמק"א נתבאר בס"ד בארוכה הא מילתא].
ומהאי טעמא פשוט וברור ככל מאי דכתיבנא לעיל, והמחמירים בזה אינם אלא מן המתמיהים, ועתידים ליתן על כך את הדין, כנלענ"ד בס"ד להלכה ולמעשה."
נושא כשרות התרופות בפסח מטריד אותי כבר מספר שנים, אך ההודעה האחרונה של הרבנות הראשית העציבה אותי מאוד. בעבר הוטרדתי מכך שהרבנות מזניחה את נושא כשרות התרופות בפסח ומפקירה אותו לטובת תעשיית רשימות התרופות של הבד"צים, אך עתה נראה שהם מוסיפים שמן למדורה. טוב הייתה עושה הועדה, אם במקום לחזק את אובססית כשרות התרופות בעזרת הידור מיוחד וחדש, הייתה מפרסמת דף עמדה ברור וקצר בנוגע לשימוש בתרופות בפסח אשר היה מייתר לחלוטין את תעשיית רשימות התרופות הענפה ואת הרוב המוחלט של השאלות והתקלות בנושא זה אשר עלולות לעלות בחיי אדם.