טוב ויפה הוא לידע טעמן של מצוות, אבל בראש ובראשונה יש לעשותם ורק אח"כ לחקור ולהעמיק על סודן. לפיכך מקדימים ואומרים "מצה זו שאנו אוכלים" ורק לאחר מכן שואלים "על שום מה".
רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל מספר על כך משל:
מעשה בפריץ, שרכש סוס אביר בכסף רב, הכניסו לאורוה והפקיד עליה שומר מיוחד. בלילה נדדה שנתו של הפריץ. הוא ירד לחצר וניגש אל האורוה. לשמחתו, ראה, כי השומר עוד על משמרתו אלא שארשת פניו מהורהרת ומצחו חרוש קמטים.
"במה אתה מהרהר?" שאל הפריץ.
"מעיין הייתי" אמר השומר, "כשתוקעים מסמר בקיר עץ, לאן נעלם העץ שהיה שם קודם?".
"שאלה כהלכה", ענה הפריץ, "טוב ויפה שאתה הוגה ברעיונות עמוקים ואינך שוקע בשינה.
הוא נפרד מהשומר ושב לטירתו, אבל החשש קונן בליבו. לא יכול היה להירדם, וירד שוב אל החצר. השומר עמד ליד האורוה, ומצחו תמוך בידו.
"במה אתה מהרהר כעת?" שאל הפריץ.
"תמהני", אמר השומר, "אדם האוכל ביגלה עגול -לאן נעלם החור?"
השתומם הפריץ. מעולם לא עלתה שאלה זו על ליבו. אכן, פילוסוף דגול הוא השומר, ומעלתו הגדולה, שאינו ישן...
השומר לא ישן, והפריץ אף הוא לא נרדם, נדמה היה לו, שהוא שומע רחש חשוד, רעשים עמומים עלו מן האורוה. מהר לרדת, ומצא את השומר, מצחו מלא קמטים, והוא תוהה.
"במה אתה הוגה עכשיו?" שאל.
"אני עומד ותמה. האורוה סגורה ונעולה על מנעול ובריח, השומר ניצב על משמרתו, והסוס נעלם ואיננו. כיצד זה ארע ?!"...
זוהי שאלה פילוסופית, העולה על קומותיה, אבל אם יקיף את האורוה יבחין, שבשעה שהיה שקוע במחשבותיו, פרקו הגנבים את הקיר האחורי, והוציאו את הסוס באין מפריע...
נמצאו למדים, כי בראש ובראשונה יש לעמוד על המשמר,ורק לאחר מכן לשקוע בעיון מעמיק...
מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה?
טוב ויפה הוא לידע טעמן של מצוות, אבל בראש ובראשונה יש לעשותם ורק אח"כ לחקור ולהעמיק על סודן.
