כל המרבה בסיפור יציאת מצרים הרי זה משובח. יש נקודות רבות שבהן אפשר להרחיב. במה כדאי להתמקד? מה העיקר בכל הסיפור? הבה ננסה ללמוד את עקרונות הסיפור מהסיפור שסופר לפרעה! "וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לה אֱלֹהֵינוּ" [ג- יח]. זהו ציווי מאוד תמוה. מדוע לא לומר את האמת בגאון?! מדוע לא להודיע לכולם שאנו רוצים לצאת לחירות עולם? קשה לומר שזה מהלך פוליטי שיקל על פרעה לתת להם לצאת, שהרי הקבה מקשה את לבו ולא מחפש להקל עליו.
תמוהה עוד יותר היא העובדה שכל ההסברים של משה נוגעים דווקא לסיפור הכיסוי הזה. פרעה אומר "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ" [ח-כא] ומשה מסביר מדוע חייבים לזבוח דווקא במדבר. לאחר הגבלת המקום הוא מנסה להגביל את המשתתפים: "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" [י-ח], ומשה עונה לו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה לָנוּ". לאחר עוד מכות מגביל הגבלה אחרת: "עִבְדוּ אֶת ה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג" [י-כד]. גם כאן משה מסרב ומנמק זאת על פי הסיפור של היציאה לצורך הזביחה: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה". מדוע מתרץ משה על פי סיפור הכיסוי ולא אומר ללא חשש: כולנו יוצאים לחירות?
שאלה זו הינה שאלה קשה וכבר עסקו בה פרשנים רבים. ברצוני להביא כאן גישה נוספת שנוכל ללמוד ממנה גם לצורך הסיפור שלנו לילדינו. העקרון שעומד ביסוד התשובה הנו: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה- לכל אחד צריך לספר את אותה אמת אבל בכלים שהוא יכול להבין. הנקודה הפנימית היא אחת אולם צריך לספר לכל אחד בשפה שלו. כדי לוודא שלא רק אמרנו את האמת אלא גם השני אכן הבין אותנו, אנו צריכים להתחשב בעולמו ובפרשנות שהוא יתן לדברינו.
מהי הנקודה הפנימית של יציאת מצרים? אומר הפרי צדיק: "וכן אמרו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה אלהינו. ועל זה היה עיקר ההליכה ממצרים. ולמשה רבינו ע"ה אמר השם יתברך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" [עקב אות טו]. אומר ר צדוק שמשה אמר לו את האמת הפנימית האחת של היציאה: יצאנו ממצרים כדי להיות עם ה, כדי להיות בני בכורי ישראל, ולא כדי להצילנו מעבודה קשה ולשחררנו לחופשי. השעבוד בא לצורך הגאולה ולא הגאולה באה כדי לגאול מן השעבוד.
מדוע כדי לומר זאת אין לומר שיוצאים לחופשי? סביר להניח שאם משה היה אומר לו שאנו רוצים לצאת לחופשי פרעה היה מפרש שזה מאבק רגיל של עם הרוצה עצמאות. גם אם משה היה מוסיף שכל זה נועד כדי לעבוד את ה, פרעה לא היה מאמין שזו המשמעות העיקרית של התהליך. היה זוכר את שלח את עמי ושוכח את הויעבדוני... לא רק פרעה היה מפרש כך אלא כל עמו וכל העולם שהתבונן במה שקורה במעצמת העל. אנו רואים בתורה ובנביאים שכל העולם עקב אחר מה שקורה במצרים. כולם ראו את המכות, אבל השאלה כיצד הם יפרשו את סיבת הדבר, על מה היתה המלחמה.
כיצד נגרום לעולם להבין שכל ההסטוריה הולכת להשתנות, שיש כאן מהפכה עולמית? כיצד יבינו כולם שנוצר כאן עם שקורא תגר על כל מה שהיה עד היום, ומבשר את בשורת הנצח לעולם? צריך לדבר עם פרעה כך, שהעולם כולו ידע שהמכות שבגללן נמוגו כל עמי כנען, נתנו משום שפרעה רצה לעכב את עבודת ה מלהופיע בעולם. לכן אמרו לפרעה רק את הלב של האמת. האמת של המאבק היא: שלח את עמי ויעבדוני". לאוזני פרעה זה יותר אמיתי מהאמת ההסטורית.
הופעת שם ה בעולם היא העיקר של יציאת מצרים, "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה." מה כוללת הופעת ה? בתחילה חשב פרעה שעוד אליל הופיע בעולם אולם משה מסביר שיש כאן מושג חדש שכולל את כל החיים. בתחילה הוא מציע ללכת לזבוח בארץ, גם אנחנו חלק מהתרבות האלילית המצרית. משה מסביר לו שאנחנו משהו אחר. לאחר מכן פרעה אומר שרק הגברים ילכו. משה מסביר לו ולכל העולם, שאצלנו עבודת ה היא לא רק עניין של בית כנסת, היא כוללת את כל החיים ולכן כולם יוצאים. בסיבוב השלישי מנסה פרעה להגביל את עבודת ה לקורבנות. אומר לו משה שמתחדש כאן עם הנצח, שעבודתו לא שייכת למוגבל "ואנחנו לא נדע במה נעבוד אלוקינו". שאלנו בתחילה מדוע צריך להסביר לו על פי סיפור לא אמיתי. ומתברר בעצם שכל הדיון קולע לנקודת האמת והיא - כיצד מופיע אלוקי עולם בארץ.
כל סיפור עובר בין שתי נקודות. הנקודה העיקרית, לב הסיפור שממנו כל הסיפור יוצא, ונקודת המטרה, הלב של השומע לשם הוא מגיע. כדי לספר את סיפור יציאת מצרים צריך להבין טוב מהי הנקודה העיקרית בסיפור, ומהי הנקודה של מי שעומד לפנינו, ולטוות את הסיפור בין שתי הנקודות. נספר את כל השעבוד והגאולה, את הייסורים והמכות, אבל לא נשאר במעטפת של הסיפור. לא ניטע כל כך הרבה סיפורים שיסתירו את יופי היער. דרך כל הפרטים נהיה מכוונים כל הזמן אל לב הדבר. וממילא לא נספר את מה שהיה פעם, אלא נספר כל הזמן את הסיפור של הלב שלנו היום. הסיפור של העם היוצא כל הזמן ממצרים ועובד את ה. "חייב כל אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הלילה הזה הוא הסיפור שלנו כל השנה. האם הפרטים של החיים משתלטים על הסיפור שלנו או שאנו כל הזמן מכוונים אל האל הנמצא בלבנו וסביבו טווים את כל סיפור חיינו...
המאמר המלא מתפרסם בעלון באהבה ובאמונה