חג המסורת

האם אנחנו "בסדר" בליל הסדר?

מטרתנו בשיעור זה היא להתעמק במעט בליל הסדר.

יש אנשים שמרוב שהסדר מסודר וערוך הם אינם נותנים את דעתם לשאלה מה אנחנו בעצם אמורים לעשות בלילה הזה. אחרים, כמוני, מוטרדים כבר שנים מן השאלה האם אנחנו (בבית שלי לפחות) באמת מקיימים בסדר שלנו את רצון התורה: עיקר הסדר צריך להיות סיפור יציאת מצרים ושנרגיש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו ממצרים, אך אבא שלי לא יושב ומספר סיפורים (כי כולם מכירים את הסיפור) . האם אנחנו בסדר כאשר אנו נוהגים כך?

במהלך שיעורנו נגלה שבשאלה זו לא רק אנחנו מתלבטים, אלא כבר דנו בה קדמונים.

נפתח בשני מקורות שאנו מכירים היטב מההגדה, אך לא בטוח שתמיד שמנו לב למחלוקת ביניהם:

א. "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה - מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח".

ב. "כנגד ארבעה בנים ... חכם ... אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

במקור הראשון אנו רואים שאפילו בשולחן של חכמים יש מצווה לספר סיפורים. אל תאמר לעצמך "סיפורים זה רק לילדים" - אפילו אם חכם אתה חייב לספר את הסיפור. לעומת זאת, במקור השני אנו מודרכים לפתוח לבן החכם בהלכות הפסח, ומכך משתמע שאין שום ציווי להתעסק בסיפורים.

ברגע שגילינו מחלוקת מפורשת בין המקורות, אנו רשאים לומר שישנן כמה גישות בחז"ל לעריכת ליל הסדר, ובהמשך נגלה כי ישנם ארבעה סוגי סדרים (כנגד ארבעת הבנים...).

כיוון ראשון: לחוות ולהפנים את יציאת מצרים

נראה כי הרמב"ם עמד על הסתירה בין המקורות, ועל כן הוא שינה את ההנחייה לגבי הבן החכם:

"לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד ... ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ב).

כלומר, במקום ללמד את הבן החכם את הלכות הפסח, צריך לספר לו את סיפור יציאת מצרים. הרמב"ם עקבי בשיטה זו לאורך כל הלכותיו - המצווה היא לספר את הסיפור. כך בספר המצוות (עשה קנז) וכך גם בתחילת פרק ז' בהלכות חמץ ומצה:

"מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים ... וכל המאריך בדבריםשאירעו ושהיו הרי זה משובח"

קיימת בעיה על פח שיטה זו: ברור שצריך לספר את הסיפור למי שלא מכיר אותו, אך אם כולנו חכמים ומכירים אותו, מה הטעם בלספר אותו שוב?

המשנה בפרק ערבי פסחים מלמדת כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומכאן אנו לומדים על איכות הסיפור הדרושה ואולי על מטרת הסיפור: ההרגשה והחוויה של יציאה ממצרים. אדם שיודע בשכלו שיצאנו ממצרים, לא בהכרח מרגיש וחווה זאת, ולא מפנים כי היציאה הזו מחייבת. גם מי שמכיר את הסיפור לא בהכרח מודע לרמת ההשגחה של הקב"ה בעולם, שנהפכה לגלויה ביציאת מצרים, ולא בטוח שהוא מודע לסגולת ישראל, שבאה לידי ביטוי בהפליית עם ישראל במצרים. על מנת שהרגשת הדברים הללו תבער בקרבנו, אנו חייבים להחיות מחדש בתוכנו את יציאת מצרים. לפי כיוון זה, נראה שהסדר בבית שלי אמור להשתנות.

כיוון שני: הלל ושבח

המשנה שם ממשיכה:

"לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו: הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה - ונאמר לפניו הללויה"

בעקבות המשנה, גם בהגדה אנחנו אומרים מילים אלו, בסוף "מגיד", ומתחילים את ההלל.

מכאן אנו יכולים להגיע למטרה נוספת בסיפור יציאת מצרים: המטרה היא לעורר אותנו בסופו של דבר להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים שעשה עם אבותינו ועמנו. כך כתב גם הרמב"ם בספר המצוות: אחרי שהוא הדגיש את החובה לספר את סיפור היציאה, הוא הוסיף כי "וכל מה שיוסיף ... ובהודות לו יתברך על מה שגמלנו מחסדיו - יהיה יותר טוב"[1].

כיוון שלישי: עיסוק בטעמי הלכות הפסח

לעומת ההגדה, העוסקת בעיקר בסיפור יציאת מצרים, התוספתא (פסחים פרק י' הלכה יא-יב) אומרת כך:

"חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה …".

כלומר, התוספתא מדברת על עיסוק בהלכות הפסח ולא בסיפורי יציאת מצרים[2]. מקור זה מתיישב יפה עם דברי ההגדה כלפי הבן החכם "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח". מקובל שהגרי"ז[3]הסתמך על תוספתא זו כדי להצדיק עיסוק בהלכות הפסח במקום בסיפורים במהלך ליל הסדר.

אולם, לעיל ראינו כי לבן התם מספרים את סיפור יציאת מצרים ("ואמרת לו בחוזק יד...") ולא מסבירים לו את הלכות הפסח. אם כן, מה הקשר בין הסיפור לבין העיסוק בהלכות, וכיצד שניהם נכללים בלילה אחד? כמו כן, אם המטרה של לימוד הלכה הוא על מנת לדעת מה לעשות, אז הלימוד היה אמור להיקבע בערב פסח, ועיסוק בהלכות הפסח תוך כדי הפסח הוא כבר מאוחר מידי.

ניתן לענות על כך באמצעות התבוננות בעוד קטע מן המשנה, המובא גם בהגדה:

"רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן: פסח מצה ומרור. פסח - על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה - על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור - על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים"

יש לשים לב לכך שמדובר כאן על אותו רבן גמליאל שנהג, על פי התוספתא, לעסוק בהלכות הפסח. במשנה הוא מלמד שעלינו לברר את טעמי מצוות ליל הסדר, ומסביר כי מצוות הפסח הן כנגד שלבי סיפור הגאולה והשיעבוד. אם כן, ייתכן שכוונתו של רבן גמליאל היא להתבונן במשך הלילה בטעמי מצוות הפסח, ולהשתמש בהלכות רק בתור קרש קפיצה לסיפור. על פי כיון זה, התוספתא אינה שונה בעצם מהכיוונים הראשונים שהעלנו.

אולם, הסבר זה קצת קשה: האומנם ניתן לעסוק בטעמי המצוות כל הלילה? האומנם זה הפשט של "לעסוק בהלכות הפסח"? בייחוד, אין הסבר זה מסתדר עם התיאור של מה שאומרים לבן החכם "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", ללא הזכרת טעם הדבר.

כיוון רביעי: עיסוק רלוונטי בתורה

"ת"ר...אמר לה (הקב"ה לתורה): בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: רבונו של עולם...ואם בעלי תלמוד הן - יעסקו בהלכות פסח בפסח , בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי ט"ו) ודבר בעתו - מה טוב (סנהדרין קא.).

אומנם מקור זה אינו ייחודי לליל הסדר, אך ננסה לדלות ממנו על משמעות העיסוק בהלכות הפסח. הברייתא מסיימת בכך שהעיסוק בהלכות הפסח בפסח "מביא טובה לעולם", כלומר ישנה חשיבות עצמאית בלימוד. כפי שציינתי קודם, קשה לומר שמדובר כאן על הצורך לדעת מה לעשות, שהרי אם כן הלימוד היה צריך להיות לפני החג, ולא במהלך החג. ההסבר ללימוד כאן שונה: התורה במדרש מציעה לקב"ה את הלימוד של ענייני היום כעיסוק לזמנים של שמחה במקום מיני זמר. כלומר, ישנה חשיבות עצמאית ללימוד תורה.

ניתן להסביר שעל ידי לימוד תורה נוצרת התקשרות מיוחדת לתורה וממילא לנותנה. המעשה ההלכתי ייהפך פתאום ממעשה יבש למעשה המקושר למקורו - לקב"ה. כלומר, העיסוק בהלכות החג בחג מקדש את קיום החג ומרומם את החוויה שבו.

שילוב הכיוונים

ליל הסדר הוא חג המסורת - היום בו אנו מעבירים לצאצאינו את מורשת יצאת מצרים, וממילא את חשיבות סגולת ישראל, את השגחת הקב"ה ואת חיובנו במצוותיו.

בעיוננו, גילנו ארבע דרכים לחבר את עצמנו למסורת פסח. אם תבדקו היטב תגלו שלמעשה ליל הסדר מורכב מכל הדרכים הללו: סיפור, הלל, טעמי המצוות והלכה. אם אתם מתלבטים במה להאריך בסדר וכיצד להדגיש את הפן האישי שלכם, תוכלו לבחור בין הכיוונים ולמצוא את השילוב הנוגע ביותר אליכם.

[1]אפשר להמליץ, למשל, על מזמור קה בתהילים, העוסק ביציאת מצרים.

[2]הגר"א שינה את נוסח התוספתא ל"סיפור יציאת מצרים", אך הנוסח שלפנינו הוא המופיע בכתבי היד.

[3]הגאון רבי יצחק זאב. הגרי"ז היה בנו של ר' חיים מבריסק, והוא נחשב (ביחד עם אחיו, ר' משה) לממשיך שושלת בריסק המפורסמת. לחידושיו ולקביעותיו יש חשיבות רבה בעולם הישיבות ובעולם ההלכה.