על משמעותה האקטואלית של גאולת פורים

על רקע ההתמודדויות הניצבות בפני מדינת ישראל והעולם היהודי מצד אויבים הקמים עלינו בזמננו, ובכלל זה המתיחות המתמשכת בדרום הארץ ותופעת האנטישמיות הגואה ברחבי העולם, ראוי לנו לעיין בקטע בעל משמעות אקטואלית לימינו ממש אשר נכתב בחג הפורים של שנת תרמ"ז (1887), לפני כ-133 שנים. 
הכוונה לקטע מתוך אחד ממכתביה של בריינדיל (בטי) גולד, צעירה יהודייה ילידת ברודי, שנישאה בהמשך לשלמה לצטר, אל יהודה ליב לנדא (תרכ"ו-תש"ב; 1866–1942), אשר עמו באה בחליפת מכתבים בעברית. הרב ד"ר לנדא, יליד זאלוז'יץ ליד ברודי, שהכיר אישית את בריינדיל, היה משורר ומחזאי, ולימים כיהן כרבה הראשי של יוהניסבורג (ראו בין היתר יוסף אורן, "יהודה לייב לנדא ומחזהו 'יש תקוה'", בתוך: יהודה פרידלנדר ורפאל וייזר, רב, משורר ומחזאי: יהודה ליב לנדא, ירושלים תש"ן, מבוא, עמ' 75; דב שטוק, "שתי סופרות עבריות", דבר הפועלת, שנה ג, גליון 10–11, בתוך: דבר, י"ב בשבט תרצ"ז, 24 בינואר 1937, עמ' 237–239).
שלושה מכתבים ששלחה בריינדיל ללנדא בשנת תרמ"ז נדפסו בכתב העת "העם" באדר תרנ"ב (1892), ובכללם המכתב שאנו מתייחסים אליו. מכתביה אלו, וכן גם מכתבים אחדים נוספים פרי עטה בכתב יד ששוגרו אל לנדא בשנים תרמ"ז-תרנ"ב, מופיעים בקובץ "קול עלמה עברייה", בעריכתם של פרופ' טובה כהן ופרופ' שמואל פיינר (הקיבוץ המאוחד, 2006).
מכתבה הנדון של בריינדל גולד נכתב בי"ד באדר תרמ"ז, והמחברת נדרשת מבחינת רעיונית ללקחים שראוי להפיק מהמאורעות שהיו קשורים לגאולת פורים. לדידה, פורים הוא מועד אשר אמור להיות יום מאחד בין כלל ישראל. כך אדם אמור לקדם במועד זה את חבירו בברכת שלום, ולקיים את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. גולד כותבת בנוגע למציאות זמנה, כי כשיתעורר עת רצון, עתיד ה' לחלצנו מן המצר. חג הפורים, שאיננו עתיד להתבטל לעולמים, אמור לטעת בנו את ההכרה כי כשם שראינו במפלת המן ובגאולת פורים, כן עתידים אנו לחזות במפלתם של כל מי שמבקשים את רעתנו. לקראת סיום המחברת מציינת כי פורים הוא אף מועד אשר ראוי שנשכח בו את צרותינו ונגיל ונשיש בו. 
לאור ההיבט האקטואלי הטמון בדבריה הכתובים בלשון מליצית, נביאם עתה בלשונם: "חג פורים היום! את היום הזה מנו אבותינו לנו לחג עולם למען נזכור צדקת ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו עת הפך והפיר עצת אויבינו עלינו לטובה ומחשבותיו השיב אחור. כל אחינו בני בריתנו קימו וקבלו עליהם לזכור את היום הזה לדור דורים לקדם איש את רעהו בברכת שלום, לתת מתנות לאביונים ולשלוח מנות איש אל אחיו. מה נכבד אף נשגב היום הזה לנו! בו נדע כי לא יטור ה' עברתו לנצח, ולעת רצון ישים פניו אלינו לחלצנו מן המצר ולשפוך עזוז אפו וחמת עברתו כי קשתה על שונאינו ומנדינו האורבים לנפשנו, להשמידנו ולהכחיד את קיומנו מן הארץ. ביום הזה יבטח לבנו כי כאשר ראינו גמול משנאנו המן בן המדתא כה נראה שִׁלומת כל הרשעים המבקשים רעתנו. ביום הזה נשכח המון צרתינו, נשיש ונגיל, נשיר נזמר בני יעקב עדה ברוכה, נפתח פינו נאמר נדבר, שושנת יעקב צהלה ושמחה" (קול עלמה עברייה, עמ' 125).
דבריה אלה של גולד בדבר ההשתמעויות האקטואליות שיש לשייך לגאולת פורים, לא נסו ליחם מני כתיבתם לפני למעלה ממאה שנים. למרבה הצער ראויים הם לעיון גם בשנה הנוכחית, על רקע מאורעות שאירעו לעם ישראל, ולו רק בתקופה האחרונה.
למעשה, ראוי לחקוק את דבריה על לוח ליבנו ולהציבם לנגד עינינו לא בימי הפורים בלבד, אלא אף במהלך השנה כולה, כחלק מחובת הציפייה לגאולה ולישועה שאנו מצווים עליה תמידית.