משנכנס אדר נכנסת מערכת החינוך והורי התלמידים ללחץ. חג הפורים מפחיד אותם, בשל העובדה כי אין לצפות את התנהגות התלמידים ואת ההרס החינוכי והפיזי שהיא מביאה. במקומות רבים הפך חג הפורים לתקופת ההתפרקות וההשתלחות, לסיוט של ממש, לחג בו ניתן להסיר מעלינו את דמות האדם הראויה ולתת לכוחות הבעייתים בתוכנו לפרוץ החוצה, שהרי הכל מותר בפורים. עובדה זו הביאה מוסדות מסוימים לקבוע את הטיול השנתי דווקא בשבוע שחל בו פורים, או לשלוח את התלמידים הביתה, והורים רבים תרים בקדחתנות אחר דרכים למנוע את ההתפרקות.
פורים אינו אסון – הוא אתגר חיוני לחיינו. ראשית – מצוי בו תוכן פנימי עמוק לו אנו זקוקים מאוד דווקא בשעה זו – ריבונו של עולם משגיח גם בתקופה של הסתר פנים בה אין השגחתו גלויה. גם בשעה בה מתרחשת מלחמה על אזורנו מצוי ריבונו של עולם מאחוריה. שנית - אנו ראויים להפוך את האופי שחג הפורים רכש במשך השנים לאתגר חינוכי של ממש. זהו המקום בו אנו יכולים ללמד את החיבור המיוחד של התורה לחיים, ואת העובדה כי אף שלרוב לובשת התורה פנים רציניים וכובד ראש בעת העיסוק בה, אין היא מתכחשת לפנים האחרות של השמחה וטוב הלב, ההומור והצחוק, וגם הם יסודות מהותיים.
שכן מהי בשורתה של מגילת אסתר – אם סברנו עד לבואה של המגילה כי ריבונו של עולם מופיע במקדש בירושלים בלבד, ובשמן המשחה, קטורת הסמים, כלי המקדש ואולם קודש הקודשים, אנו מגלים שהוא מצוי גם בארמונות אחשורוש ובשמני הנשים ותמרוקיהן, בכלים מכלים שונים ובחצר גינת המלך הפנימית. מכאן נולדו מנהגי חג הפורים, המלמדים כי גם בצורה אחרת של מימוש החיים מצוי ריבונו של עולם.
זו ההזדמנות החינוכית העמוקה שלנו כלפי ילדינו וכלפי עצמנו. הרוח הכללית צריכה להיות כי הדרכים משתנות בפורים בצורה מהותית אך לא התכנים המהותיים. אין זה חג בו ניתן להשתלח בצוות ההוראה בהורים ובחברים, כי אם להפך – חג בו ניתן לבסס את הקשר על ידי משלוח מנות איש לרעהו לא רק במובן ההלכתי כי אם בהשקעה עמוקה של חיפוש דרכי שמחת החבר; אין זה חג בו אנו ניתנים לרשות השעיר לעזאזאל ופועלים מכוחו להרוס את הקודש, כי אם להפך – חג בו מתגלים הפנים האחרות של קודש, שהם שמחות ומשמחות. יסוד הדברים הוא ההכרה שהתוכן נותר על עומדו ואנו משנים את דרכי ההופעה בלבד.
בשנים האחרונות התעלו נערים ונערות במוסדות חינוך רבים, והפכו את ה'הכתרה' ואת מסיבת הפורים ומנהגי יום הפורים למה שהם ראויים להיות. הם לימדו דרך הצגות שונות ומעשי החסד וההתנדבות כי בשורה גדולה מצויה בחג הפורים, וכי בת השחוק אינה עוינת את האמונה והחיים הראויים, כי אם מעניקה להם יסוד מיוחד, ללא הלבנת פנים. הריקוד עד כלות הכוחות, ההתבסמות, ההתנדבות, ההצגות ומערכות "רבנית" פורים ומקבילה "רב פורים", הפכו במוסדות אלה להיות מקור עוצמה. החוגג את חג הפורים באופן ראוי שואב ממנו כוחות לחצי השנה הבאה (עד ליום הכיפורים) ועובר חוויה רוחנית עמוקה הפוכה לזאת של יום הכיפורים – לא מכוחו של הצום והתענית הוא בא, כי אם מכוחו של משתה היין, השחוק והשמחה.
על כן, ראוי כי מוסדות החינוך לא יפחדו מחג הפורים כי אם יעצימו את החג דווקא, ויסחפו את תלמידיהם לעמוד באתגר זה, שיש בו שמחת חיים ועילאיות רוחנית כאחד, פנים נוספות של דרכי התורה ויצירתיות עמוקה, תוכן פנימי עמוק בדבר השגחת ד' עלינו גם בשעה שהוא מסתיר את פניו מאתנו יחד עם דרך מיוחדת להבעתה של שמחה זו. במקום לשלוח את הילדים הביתה ותחת הניסיון למנוע מהם לחגוג את הפורים אנו יכולים להפוך יום זה לשיאו של תהליך רוחני מיוחד, שהצלחה בו מהווה שינוי של ממש בדמותם של ילדינו.