האם סוכה שומרונית פסולה ?

פתיחה

הגמרא במסכת סוכה (יב ע''א) דנה מאלו חומרים מותר לעשות את הסכך של הסוכה, ולמעשה פוסקת בעקבות הפסוק בפרשת ראה (טז, יג), שהיא צריכה להיות עשויה 'מפסולת גורן ויקב', דהיינו מגידולי קרקע שאינם מקבלים טומאה, וכך פסק להלכה השולחן ערוך (תרכט, א):

''דבר שמסככין בו, צריך שיהיה צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה; אבל דבר שאינו צומח מן הארץ, אף על פי שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה כגון עורות של בהמה שלא נעבדו, שאינם מקבלים טומאה, או מיני מתכות, אין מסככין בהם (וכן אין מסככין בעפר).''

השומרונים (קבוצה שהתפתחה במהלך זמן בית המקדש השני) כמו היהודים בונים סוכה, אך בניגוד אליהם, סוכתם נעשית בתוך הבית, מכיוון שלפני כארבעת מאות שנה היו מתנכלים להם, מציתים להם את הסוכות וזורקים לתוכן נבילות. כמו כן, היא עשויה מסכך בלבד (ללא דפנות) שכולו עשוי מפירות.

מעבר לכך שהסוכה השומרונית עשויה בתוך הבית ואין לה דפנות - דברים שוודאי פוסלים את הסוכה (שו''ע תרכו), יש בה מספר בעיות נוספות ובכך נעסוק הפעם, ובפרט בשאלות: א. האם מותר לסכך בענפים שיתייבשו ובפירות. ב. האם מותר לתפוס או להחזיק את הסכך באמצעות דברים שפסולים לסכך בהם.

1. סיכוך בסכך נושר

הגמרא במסכת סוכה (יג ע''ב) כותבת, שעלים פסולים לסיכוך בסוכה. בטעם הדבר מביאה הגמרא שני נימוקים: א. עלים מקבלים טומאה, ואסור לסכך בדבר המקבל טומאה. ב. העלים עתידים להתייבש ולהיעלם, ואז יישאר חלל במקום הסיכוך. נחלקו הראשונים האם האיסור לסכך באותם העלים מדאורייתא או מדרבנן, ומחלוקתם תלויה במחלוקת גרסאות:

א. המשנה במסכת אהלות (ח, א) פוסקת, שעלים מקבלים טומאה אך ורק כאשר הן התייבשו. בעקבות כך טען רבינו חננאל, שכאשר הגמרא כותבת שאסור לסכך בעלים מהטעמים הנ''ל, האיסור הוא מדרבנן בלבד, שהרי העלים עודן לחים ולכן אי אפשר לומר שהם מקבלים טומאה מדאורייתא, וכך פסק גם הריטב''א (ד''ה אמר):

''ואף על גב דבעודן לחין חזו (= ראויים) לחוץ בפני הטומאה, גזרו רבנן כיוון דלכי יבשי מיפרכי וכמאן דליתנהו דמו (= מכיוון שהם יתייבשו ויעלמו), ומהאי טעמא אמור רבנן שיהו פוסלין בסוכה משום אוויר שהוא פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה.''

ב. אפשרות שונה (המובאת גם בריטב''א) לא גורסת שהעלים פסולים מטעם שהם מקבלים טומאה, שהרי עלה לח לא מקבל טומאה מדאורייתא, אלא הטעם המובא הוא רק משום ייבוש העלים. לפי אפשרות זו הפסול הוא מדאורייתא.

נפקא מינה בין השיטות תהיה בעלים שיש ספק אם יתייבשו, לשיטה הסוברת שהפסול מדאורייתא, צריך להחמיר ככל ספק דאורייתא לחומרא, וכך פסק הפרי מגדים (תרכט, יב). לשיטה הסוברת שהפסול מדרבנן, אפשר להקל ככל ספק דרבנן, וכך פסקו הלבוש (שם) ורבי עקיבא איגר (שם, יב).

סיכוך בפירות

עד כה הדיון עסק בעלים שעומדים להתייבש ולנשור. הסכך של השומרונים אינו עשוי מעלים או פירות שעלולים להתייבש, אלא מפירות לחים שמחזיקים יותר משבוע, כמו רימונים, פלפלים, אתרוגים ולימונים. למרות שהם לא אמורים להתייבש, כולם מודים שיש איסור לסכך בהם, מכיוון שפירות וירקות מקבלים טומאה ואסור לסכך בדבר המקבל טומאה.

אמנם, יש בכל זאת הבדל בין עלים העתידים להתייבש לבין פירות המקבלים טומאה. כאשר מסככים בדבר שעתיד להתייבש, דינו כאוויר, ואוויר בסכך פוסל בשלושה טפחים. סיכוך בדבר טמא לעומת זאת פוסל רק אם יש ממנו ארבעה טפחים. בין כך ובין כך סוכת השומרונים פסולה, כיוון שאצלם כל הסכך עשוי מפירות.

2. העמדה בדבר מקבל טומאה

בעיה נוספת שלכאורה מתעוררת בסוכה השומרונית, היא ההעמדת  הפירות על ברזל. כיוון שמדובר בעשרות קילוגרמים (ויותר) של פירות, מחזיקים כל פרי עם קרס מברזל המחובר לרשת גדולה (שגם היא מברזל) המחוברת לתקרה. השאלה היא, האם מותר להחזיק את הסכך בדבר המקבל טומאה:

הגמרא במסכת סוכה (כא ע''ב) כותבת, שכאשר אדם מסכך את סוכתו בכרעי מיטתו - הסוכה פסולה. מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים (ר' זירא ורבי אבא) בטעם הפסול. לדעה אחת , הבעיה היא שמחזיקים את הסכך בדבר המקבל טומאה (כמו הפירות שמוחזקים בברזל), לדעה שנייה הבעיה היא שכרעי המיטה מחזיקים את הסכך בצורה רעועה, ובלשון המשנה והגמרא:

''משנה. הסומך סוכתו בכרעי המטה - כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה. גמרא. מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה.''

כפי שממשיכה הגמרא וכותבת, נפקא מינה בין השיטות תהיה במקרה בו אדם החזיק את הסכך בשיפודים מברזל. למי שסובר שהפסול הוא משום שמעמידים בדבר המקבל טומאה, גם במקרה זה הסוכה תהיה פסולה, שהרי ברזל מקבל טומאה. לעומת זאת למי שסובר שהבעיה בכרעי המיטה היא חוסר הקביעות, עמודים מברזל חזקים ואין בכך בעיה.

טעמי הפסול

כפי שהעירו הראשונים, יש קושי בשני טעמי הגמרא: לפי הטעם הראשון, לא ברור מדוע אסור שהסכך יועמד בדבר המקבל טומאה, הרי כל האיסור הוא רק שהסכך עצמו מקבל טומאה, אבל לא הדפנות (עיין סוכה ב ע''א). לפי הטעם השני, מדוע קיימת בעיה שהדפנות יהיו עראיות? הרי להלכה נפסק כדעת חכמים שהסוכה דירת עראי ולא קבע! נחלקו הראשונים בהסבר הגמרא:

א. דבר המקבל טומאה: לדעת הריטב''א (ד''ה וחד) אסור שהסכך יוחזק על ידי דבר המקבל טומאה, מכיוון  שיש חשש שבעקבות כך יבואו לסכך במה שמחזיק את הסכך, והרי אסור לסכך בדבר המקבל טומאה. רבי אברהם מן ההר (שם) פירש, שמכיוון שרק בזכות הדבר הטמא הסכך מוחזק, הרי זה נחשב ממש כאילו מסככים בדבר המקבל טומאה.

ב. אין לה קבע: לדעת הרמב''ם (פירוש המשנה שם) ורש''י (ד''ה שאין), באמת הפסול של חוסר קביעות הסוכה הוא רק לפי ר' יהודה, הסובר שסוכה צריכה להיות דירת קבע (ולכן אין מניעה שהסוכה תהיה מעל עשרים אמה), אבל לדעת חכמים שהסוכה צריכה להיות דירת עראי - הסוכה כשרה.

חלק מהראשונים (עיין למשל ריטב''א ד''ה גמרא) חלקו על דבריהם, שהרי הגמרא לא ציינה שהפסול הוא רק לפי ר' יהודה (כפי שהיא בדרך כלל עושה). משום כך פירשו על פי הירושלמי, שמדובר במקרה בו גובהה של הסוכה פחות מעשרה טפחים, וכפי שכותבת הגמרא   (ד ע''א) גם לחכמים שסוברים שהסוכה דירת עראי, צריך שהיא תהיה בגובה של עשרה טפחים (ועיין עוד בריטב''א לאפשרויות נוספות).

להלכה

להלכה נחלקו הראשונים, לפי איזה טעם בגמרא יש לפסוק:

א. המאירי (ד''ה לעניין) הריטב''א (ד''ה וקיימא) פסקו כדעה הראשונה בגמרא, שהחשש הוא שמא יסכך בדבר המקבל טומאה. בעקבות כך התקשה הריטב''א, מדוע רבים מעמידים את סככם על קירות מאבנים? הרי יש לאסור מחשש שמא יבואו לסכך בהם! הוא יישב את מנהג העולם על פי הראב''ד, שמכיוון שכולם יודעים שאסור לסכך באבנים, לא גזרו על כך חכמים, ובלשונו:

''וקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך, וכתב הראב"ד ז"ל דליכא למיחש (= שאין לחשוש) שיבוא לסכך בעפר, דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך, וליכא למגזר ביה.''

ב. תרומת הדשן (סי' צא) פסק בעקבות הרא''ש כטעם השני בגמרא, שהאיסור בסוכה שסמוכה על גבי כרעי המיטה, הוא חוסר הקביעות שבה. כך שלפי שיטתו אין בעיה להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.

ג. לדעת הרמב''ם ורש''י כפי שראינו, כל הסוגיה בכלל מתייחסת לשיטתו של ר' יהודה, ומכיוון שלא נפסק כמותו להלכה, אין בעיה להחזיק את הסכך בדבר המקבל טומאה, וכך פסק השולחן ערוך (תרל, יג). עולה מכך, שאין בעיה לשומרונים לחבר את הפירות של סוכתם בלולאות מברזל, והבעיה תהיה קיימת רק לדעת המאירי והריטב''א.

חומרת המגן אברהם

למרות שהשולחן ערוך פסק שאין בעיה להעמיד סכך בדבר המקבל טומאה, המגן אברהם (תרכט, ט) כתב שבכל זאת יש להחמיר בעקבות פסיקה נוספת של השולחן ערוך. השולחן ערוך (תרכט, ז) הסתפק בעקבות הרמב''ן האם מותר להניח סולמות על גג הסוכה, ונחלקו הפוסקים במה הסתפק:

א. מדברי הרמ''א (שם) עולה, וכך הבינו גם הט''ז והמגן אברהם (שם, יא), שהספק של השולחן ערוך הוא האם מותר לסכך בסולם ממש. להלכה, כלי עץ שטוחים אינם מקבלים טומאה. בסולם ישנם חורים בצדדים (כדי לתקוע את השלבים), והספק האם בעקבות הוא מקבל טומאה ואסור לסכך בו. לפי פירוש זה, אין כלל בעיה להעמיד בדבר המקבל טומאה, וכן פסק גם ערוך השולחן.

ב. המגן אברהם (שם) הביא אפשרות נוספת להסביר את ספקו של השולחן ערוך. למרות שכפי שראינו השולחן ערוך פסק שאין בעיה להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, טען המגן אברהם שבסעיף זה סייג השולחן ערוך את דבריו, והבעיה כאן היא לא סיכוך בסולם עצמו כפי האפשרות הראשונה שראינו, אלא העמדה של הסכך באמצעות הסולם שייתכן והוא מקבל טומאה.

המשנה ברורה (ס''ק כב) והרב עובדיה (יבי''א י, מו) פסקו שראוי להחמיר במקום האפשר כמגן אברהם, ובלשונו של המשנה ברורה:

''ויש מאחרונים שמפרשי שהספק דאפשר דיש לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו, וכן העתיקו כמה אחרונים, דלכתחילה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קיימא לן דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדמוכח בסוף סי' תר"ל.''

כפי שהעיר המשנה ברורה, למרות שלכתחילה עדיף לא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, מותר לסמוך אותו על קירות וכדומה למרות שאסור לסכך בהם, שכן כפי שראינו לעיל בדברי הריטב''א מאחר שלא מצוי שמסככים בהם - לא גזרו[1].

מעמיד דמעמיד

דעה חריגה באחרונים, היא דעתו של החזון איש (או''ח קמג, ב). לדעתו, לא זו בלבד שמעמיד פסול, אלא גם מעמיד דמעמיד. דהיינו, במידה והסכך מונח על מוטות מעץ (מעמיד א') ואותם המוטות מונחים על ברזלים - הסוכה פסולה.

הוא טען, שכאשר הראשונים (הרמב''ן והר''ן) כתבו שמותר לסכך על מוטות עץ שמונחות על אילן (שפסול כמובן לסיכוך) ולא חוששים למעמיד דמעמיד, הם התכוונו רק במקרה הספציפי הזה, שהאילן משמש כקרקע הסוכה ולכן אין חשש שיסככו בו. אבל במידה והמעמיד של המעמיד לא משמש כקרקע ואפשרי לסיכוך - הסוכה פסולה.

למעשה, האחרונים לא קיבלו את חידושו של החזון איש, שהרי כפי שראינו אפילו להעמיד בדבר המקבל טומאה הרבה מהאחרונים התירו לכתחילה, וגם מי שאוסר כותב שמדובר במצווה מן המובחר, לכן לאסור מעמיד דמעמיד זאת באמת חומרה מופלגת. יש להוסיף, שגם החזון איש אוסר מעמיד דמעמיד רק במקרה בו המעמיד מחזיק ממש את הסוכה, אבל במידה והוא בא רק לחזק את הסוכה (למשל מסמר מברזל), אין בכך איסור.

חג שמח!