דין חיבור הסכך הכשר באזיקונים לסוכה
יש מחלוקת ראשונים האם הלכה כמאן דאמר שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, או שאסור, כפי שסכך אסור שיקבל טומאה. למעשה מרן השו"ע הקל (יש בדבריו סתירה בין שני סעיפים, והמג"א בתירוץ אחד העמיד לקולא, ובשני לחומרא, וקיימא לן כתירוץ הראשון). ואחרוני אשכנז נחלקו בזה. המשנה ברורה החמיר לכתחילה (והתיר מעיקר הדין), וערוה"ש הקל לכתחילה.
-
עוד באותו נושאמתי מברכים לישב בסוכה? הנוסח המלא סוכות תשפ"ו 2025
05/10/25 15:11
באזיקונים, אם לולי הם הסכך לא יעוף ברוח מצויה, אין בעיה לחברם כחיזוק. ואם יעוף בלעדיהם, לספרדים מותר. ולאשכנזים מותר, הן בשל דעת ערוה"ש, הן בשל העובדה שאין סיכוי שאדם יבוא לסכך באזיקוניו, הן בשל היותם שוליים ובטלים, והמחמיר מהם זהו הידור.
דין סכך מעל קורות בטון
א. יש לוודא מראש שללא סכך, הבטון מלמעלה אינו גורם לצל רב יותר משמש בשטח הפרגולה. אם כן, הסוכה פסולה.
ב.בנוסף, נכון להקפיד לשים מעל הבטון כמה מוטות עץ, ומעליהם את הסכך, ולא סכך ישירות על הבטון.
ג.אם הבטון עבה מאד ברוחבו (3 טפחים, ולספרדים 4) ועמוק בגודל של 4 טפחים, אזי כשהסוכה תהיה בנויה יש להקפיד שהחייבים בסוכה (גברים בוגרים) לא ישבו תחתיו כשהם אוכלים לחם, אלא תחת הסכך ישירות.
אך אם הוא פחות מכך ברוחבו, מותר לשבת גם ממש תחתיו, גם אם הוא בעומק 4 (אמנם לאשכנזים נכון לכתחילה להמנע).
בנוסף, יש להקפיד שמוט בטון 4 טפחים ברוחבו ו4 (או 3 לחומרא) בעומקו לא יהיה במרכז הסוכה מלמעלה, משום שאז גם אם לא יושבים תחתיו, הסוכה פסולה. ואם אינו במרכז, הוא חוצה את הסוכה לשניים ויש לבדןק שיש די דפנות וסכך בשתים שנוצרו.
אמנם, אם הגודל של הבטון (העומק שלו) הוא פחות מ4 טפחים, אזי גם אם הוא ברוחב 3 טפחים, מותר לשבת מתחתיו.
סוכת נסרים (מצוי בפרגולה עם נסרים שלבים למעלה בימינו)
רחבים ד טפחים, פסולה מדרבנן (אך אם אין שום סוכה אחרת, יוצאים בה ידי חובה).
אינם רחבים ד טפחים-
כשהנסרים ממוסמרים (או תקועים בחוזקה רבה)-
לדעת ערוה"ש והמשנ"ב (אשכנז) פסולה מדאורייתא. למרן השו"ע (ע"מ) כשרה אך נהגו בימיו להמנע.
כשאינם ממוסמרים או תקועים, אלא מונחים-
למרן השו"ע (ע"מ) כשרה, ונהגו בימיו להמנע. בימינו המנהג השתנה, ולא נמנעים.
לערוה"ש והמשנ"ב (אשכנז), פסולה מדרבנן (אך אם אין שום סוכה אחרת, יוצאים בה ידי חובה).
אמנם יש אחרונים שסברו להתיר באלו של ימינו שרוחבם למטה מטפח (הגרש"ז, וכן נהגו בדור הקודם בירושלים), ויש שסברו שיש להמנע כשאפשר (הגרי"ש אלישיב).