(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (פרק כג)
לכאורה היה די לכתוב את חציו הראשון של פסוק מב ("בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"); לשם מה חזרה התורה והדגישה שמצות ישיבה בסוכה מוטלת על "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל"? כתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר":
"כפל המקרא להזהיר כל האזרח על ישיבת הסוכה, משום דתכלית המצוה לפי הפשט לצאת מישיבת קבע לדירת עראי, כדי שישימו בעלי האסיף אל לב שמכל מקום אינם כתושבים בארץ אלא כגֵרים, וכמו שאמר דוד 'כי גרים אנחנו תושבים ככל אבותינו' (דברי הימים א כט, טו). ולפי זה הייתי אומר דמצות סוכה לא ניתן אלא לבעלי קרקע בארץ ישראל ויש לו אסיף ולבו רחב עליו, אבל עני הנודד – אין צריך למצות סוכה. משום הכי חזר והזהיר 'כל האזרח וגו'' ופירש הטעם על זה במקרא הסמוך".
ההדגשה שמצות סוכה מוטלת על "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל" נועדה לשלול הבנה מוטעית. כיון שתכלית מצות סוכה, לפי הפשט, היא "כדי שישימו בעלי האסיף אל לב שמכל מקום אינם כתושבים בארץ אלא כגֵרים", היה אפשר לטעות ולחשוב שמצות סוכה מיועדת לבעלי קרקע בארץ ישראל אשר שמחים בשמחת האסיף, ויש להורות להם, על ידי ישיבה בסוכת עראי, שהם גֵרים ותושבים בארץ. לכן, כדי למנוע טעות זו, הדגישה התורה "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" כדי ללמד שהמצוה מיועדת לכולם.
אמנם, עדיין יש לבאר מה תכליתה של מצות סוכה? באשר ל"בעלי קרקע" התכלית התבארה לעיל, כדי לציין את העראיות בעולם הזה דווקא בעת שמחת האסיף; אולם מהי תכלית המצוה באשר ל"עני הנודד" שממילא חש בעראיות בכל יום מימות השנה?
לדעת הנצי"ב תכלית המצוה מבוארת בפסוק הבא: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"; כך הוא כותב:
"למען ידעו וגו'. כדי שלא יהיו מתיאשים מן החיים הטובים אפילו אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעית, מכל מקום ידעו ממצות סוכה כי ניתן לזכור ישיבתם בסכות בהוציאו אותם וגו', והרי היה אז מכל מקום שמחת עולם על ראשם. והרי 'אני ה' אלהיכם'. מנהיג ומשגיח עליכם לעולם, ואין מעצור ממנו יתעלה להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה".
אלו שאין להם אחוזת נחלה עלולים להתיאש "מן החיים הטובים". לכן באה מצות הסוכה כדי ללמד ששמחה אינה תלויה באחוזת נחלה. קיום המצוה יזכיר את ישיבתם של בני ישראל בסוכות "בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", ולמרות זאת היתה "שמחת עולם על ראשם". ניתן לחיות חיים טובים ושמחים גם ללא אחוזת נחלה, ניתן לזכות לשפע טובה וברכה מאת ה' גם בלי אחוזת נחלה. אחוזת נחלה אינה תנאי הכרחי ל"חיים טובים", זאת תְּלַמֵּד מצות הסוכה.