שלוש עשרה שנה ישבו יחדיו ר' שמעון בר יוחאי ובנו ר' אליעזר במערה ולמדו תורה. מאמרים רבים עסקו בנסיבות שהביאו את רשב"י להתחבא תקופה זו במערה וכן על תהליך יציאתם מהמערה והמפגש עם העולם הטבעי. אך מה נאמר לגבי עצם התופעה המיוחדת-שלש עשרה שנה יחדיו אב ובנו שוהים יחדיו בלימוד משותף ומעמיק! הניתן להעריך זאת? איזה קשר מדהים בין אב ובנו נוצר במצב שכזה?
בדורות שלנו אנו זוכים ב"ה ליהנות מקיומה של מערכת חינוך מסודרת ומאורגנת. מעון וגן ילדים, בית ספר יסודי, ישיבה תיכונית או אולפנה, ישיבת הסדר או מכינה. מקובל לזקוף זאת, לזכות כמובן, תקנתו הנפלאה של ר יהושע בן גמלא (בבא בתרא כא ע"א) שיסד את רעיון בית הספר ופתח בכך את האפשרות לכל ילד לזכות בתורה ובדעת. זו הזדמנות להביע הוקרה ותודה למורים ולמחנכים של ילדינו שנושאים יום יום בעול החינוכי. בתפקידי כמנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא אני מתפעל בכל פעם מחדש מהמסירות של צוותי ההוראה. אין מלים להביע את הערכתנו לחבורה נפלאה זו.
ואולם מעשה רשב"י ובנו מחזיר אותנו להבנת האחריות של אבא ואמא לחינוך הילדים. התורה קובעת במקומות רבים עקרון זה. "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" (דברים יא) "ושננתם לבנך"(שם ו).והסוגיא בגמ' בקדושין (כט ע"א) מבססת את חובות האב לבנו - "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה..."וכן פסקו כל מוני המצוות (ספר החינוך מצוה תיח ועוד). והשנה בתקופת הקורונה הדבר מקבל משמעות עוד יותר קריטית.
אסיפת הורים פעמיים בשנה זה יפה אך לא מספיק, אבות ובנים או אימהות ובנות פעם בשנה זה נחמד אך לא משכנע. אין צורך שכל אחד ואחת יקבל על עצמו להתבודד עם ילדיו 13 שנה במערה, אך חייבים לפנות את הזמן למפגש שבועי עם כל אחד מן הילדים. זה יכול להיות בשבת כמובן או באחד מערבי השבוע, זה יכול להיות בימי שישי שבמקומות רבים מתפנים מלימוד סדיר – אך זה חייב להיכנס ללו"ז. פרק בתנ"ך או משנה יומית ,לימוד הלכה או דף יומי, כל נערה וילד על פי דרכו.
אם זה מתחיל מגיל צעיר זה כבר נהפך חלק מהתכנון המשפחתי. ברור שהדבר יוצר גם הזדמנות למפגש קרוב וישיר שמביא עמו יתרונות רבים נוספים והזדמנות לשיחה וקשר שהנוער זקוק לו כל כך.
13 שנים במערה הם בוודאי לא מספר מקרי. גם בדורנו אנו שואפים שילדינו יזכו לפחות לשלוש עשרה שנות לימוד (יסודי, תיכון ולפחות שנת לימוד משמעותית לפני הגיוס במכינה או בישיבה). ומעניין שגם על רשב"י עצמו כתוב שישב לפני ר' עקיבא בבני ברק שלש עשרה שנה ולמד ממנו תורה (ויקרא רבה כא,ח).
ומעניין לעניין באותו עניין, על החיבור בין חינוך לל"ג בעומר. המדורות של חמישי בלילה זו מסורת יפה, בצד הזהירות מפני האש והסכנות שבדבר, היא מחייבת גם בחינה מחודשת ותשומת לב של ההורים. לצערנו טרם נוצרה מסורת של תוכן למדורות אלו. הגדות ונוסחים נוצרו לאירועי ט"ו בשבט וכבר נוצקו גם מסורות לאירועי יום העצמאות- אך ל"ג בעומר עדיין קצת יתום. כך יכול לעבור לילה שלם על ילדינו בגילאים השונים ללא תוכן ולא תכלית (וכידוע בדברים אלה אין ואקום ואכמ"ל). עד שנשכיל להכין את ה"הגדה" למדורות לג בעומר, חובה על ההורים לברר שיש תוכן ותוכנית, לא רק תורנות הורים על האש ועל האוכל- אלא סיפורי ר עקיבא ורשב"י, מדרשי חז"ל ואגדות בר כוכבא, כל קבוצת גיל על פי מדרגתה. (וניתן לצרף גם את סיפורי הרב נריה וחטיבה 7 בכיבוש הגליל במלחמת השחרור).ואם נתחיל בכך במדורה כבר השנה אז נזכה בעז"ה שמהילדים של מדורות ל"ג בעומר תשע"ג יצאו גם הרשב"י ור' עקיבא של הדור הבא.