מדורות ל"ג בעומר הן הזדמנות נדירה להתקשר למעגלים רבים הקשורים בהם. השורש ההיסטורי של המדורות כלל אינו ברור, אולם הן הפכו בשנים האחרונות למזמנות הזדמנויות רבות ועשירות, מלמטה ועד למעלה. ה"למטה" הוא ההתארגנות החברתית הכרוכה במדורות החביבות. התארגנות זו יכולה לעצמה להיות בעלת מסגרת עמוקה: ההלכה החד משמעית מחייבת כי כל העצים הכרוכים במדורה זו יושגו כדת וכדין, וכי לא יהיה אפילו קיסם אחד שהושג בדרך של גניבה, שלעתים אנו מכבסים אותה במילים עדינות; ההתארגנות החברתית מאפשרת ביום הזה לדאוג לאלה הנמצאים בשולי החברה, ולהכניס אף אותם תחת המסגרת הלוהטת של האירוע הזה. זה מבחנה האמיתי של המדורה - האם היא משמשת מקור נוסף ליצירת אפליה ריחוק וזרות, או שהיא מביאה לפתיחת הלבבות, ולמאמץ אמיתי שכל אחיד ימצא את עצמו קשור בה ומחובר לחברים השותפים; השעות הארוכות של המדורה הן הזדמנות מהותית לבחינת השימוש בשעות הפנאי והחברה - כיצד הופכים שעות אלה למשמעותיות, ואוחזים ברקמת החיים הקשורה בהם כדי לעשות דבר מה נוגע. אם אנו עצמנו נציב את המשימה הכפולה הזו במדורות שלנו, של ילדינו ושל יישובנו, ונגדיל לעשות בשני המוקדים שלה, אנו נקדם בעזרת מדורות אלה חיבור מיוחד של תורה וחיים. זהו האתגר הארצישראלי המשמעותי ביותר, ונכון יהיה כי כל מי שיש בידו לעצב את אופי המדורה ישקיע בשני הכיוונים כאחד.
והלוא זה האתגר הגדול - לקשור את הדרך הראויה בחיים שמחים וטובים; להיות מסוגלים לאחוז מחד גיסא בכך שיהיה נחמד ונעים מסביב לאש, ושכולם יהיו שמחים ושבעים וטובי לב, ומאידך גיסא שהחוט הקושר בין כל המשתתפים לא יירקם על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר, כי אם יצליח להתרומם מהמקום הזה אל גבהים משמעותיים יותר. האחיזה בשתי המטרות כאחת היא המפתח למשמעות החיובית של המדורה, וככל ששני המוקדים - הן השמחה והחוויה, הנעימות החברתית והכיף, והן היכולת לבנות את כל אלה על דבר מה גבוה יותר מאשר השיגרה הנמוכה - יהיו במקום גבוה יותר, כן יהיה זה נכון לראות באירוע המדורה עוד נקודת ציון בדרך העולה למעלה. אין סתירה בין האכילה המרובה במדורה זו והחוויה החברתית והנפשית שבה - דווקא במקום שיש נפש שבעה ושמחה גופנית פשוטה יכולה להירקם שמחה עמוקה יותר והתקשרות שבין אדם לחבירו במישורים היותר נכונים של המציאות.
המדורה הזו גם מבשרת דבר מה אל היחיד ואל נשמתו. אנו מבקשים לציין בה את הקשר המיוחד לרבי שמעון בר יוחאי, שהוא אחד מאבני היסוד של תורת הסוד. תורת סוד זה מצליחה לראות במציאות לבוש בלבד, והיא חותרת את מה שהוא מעבר לזה. הלהבות העולות במדורה הן בחינת להבות הנשמה, והאש הגדולה היא שזו שבוערת בתוכנו פנימה. תורת הסוד מכוונת אותנו לחפש הרבה מעבר למציאות הנגלית לנגד עינינו. רבי שמעון בר יוחאי לימד אותנו את הסוד הזה כבר במשנתו ההלכתית. הוא לימד להביט אל הכוונה הפנימית של האדם, ופסק כי "דבר שאינו מתכוון - מותר"; הוא הסתכל על מעשי הרומאים ובחן אותם לא לאור התוצאה הסופית בלבד, כי אם גם לאור המגמה שלהם, ועל כן שלל כל דברי שבח כלפיהם; הוא לימד ששחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה, ועוד הלכות רבות מבית מדרשו.
לפיכך, פן עמוק יותר של המדורה הוא החוויה האישית הניצתת בהבטה על להבות האש, ובניסיון להצית אש פנימית זו כחלק מיקוד הנשמה. כל התקשרות אל הסוד, אל הרז, אל הפנים, אל המחשבה, אל העולם הרוחני של האדם, הנעשית מכוחה של מדורה זו - היא המעמיקה עוד ועוד את מהותה של המדורה. אם נזכה לבנות את הפירמידה המלאה - מדורה כשרה בדיני ממונות ובענייני קדושה וטהרה, המחוברת אל החיים והשמחה ומכוונת אל העומק והסוד - אנו בונים פירמידה עמוקה בנשמתנו ההופכת להיות מאירה יותר ברוחה של הנשמה הישראלית המיוחדת.