"דְּרָכֶיךָ הוֹדַעְתָּ לֶעָנָו לְהוֹרוֹת. יִדַּעְתּוֹ שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה סְדוּרוֹת. הִבְטַחְתּוֹ שֶׁאֵין רֵיקָם חוֹזְרוֹת" בסליחות אנו מזכירים רבות את יג מדות, הן בעצם לב הסליחות. השיא מגיע בתפילת נעילה בו אנו אומרים אותן פעמים רבות. הפסוק המקדים ליג מדות הוא: "ויעבר ה על פניו ויקרא". הגמרא בראש השנה דף יז לומדת מכך שהקבה בעצמו למד את משה את סדר אמירתן: "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם...אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית"
מה הסוד הטמון בהן שגורם להן להיות כל כך חשובות, מדוע אנו מובטחים " שֶׁאֵין רֵיקָם חוֹזְרוֹת"? אולי אם נבין את משמעותן נדע מה אנו צריכים להתכווין כאשר אנו אומרים יג מדות. נשתדל ללמוד זאת לפי דרכו של הרמבם במורה נבוכים חלק ראשון.
כבר בפסוקים רואים שמשה רבינו צריך הכנה רבה לפני שהקבה מראה לו את יג מדות. "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: (כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: (כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" [שמות לג]. יג מדות אינן רק אמירה שהקבה חנון ורחום, את זה יודע כל אחד. יג מדות מכוונות לסודות נעלים שרק בסופו של מעמד רב רושם משה זוכה לקבלן.
הפיוט קורא ליג מדות דרכי ה דְּרָכֶיךָ הוֹדַעְתָּ לֶעָנָו". בתחלת אותו מעמד מבקש משה "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ". משה לא קבל את כל מבוקשו: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" ראה במונ פרק לח וכא שמסביר מה ההבדל בין שתי ההשגות. הקבה נענה באופן חלקי לבקשת משה ואמר לו: "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ". מסביר המורה נבוכים בפרק נד שהקבה למד את משה את סודות הבריאה, את השתלשלות הבריאה מהאין סוף. משה השיג את המציאות כולה על פי צדדיה הפנימיים, את הבנת הקשר בין כל הנמצאים, ואת דרכי הנהגת ה את עולמו הנובעת מכך. "השגת הפעולות ההם הם תאריו יתעלה ...והחכמים יקראום מדות, ויאמרו שלש עשרה מדות". [מונ שם].
כדי שמשה יגיע להשגה רוממה כזאת היה צריך הכנה רבה. ולכן אומר לו הקבה "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" מסביר המורה נבוכים בפרק ח ש"מקום" כאן משמעותו מדרגה של השגה והתבוננות. גם משה רבינו לא יכול להגיע לכך ללא הכנה משמעותית. במה עסק משה רבינו? "וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר" מסביר המורה נבוכים בפרק טז שצור משמעותו: "שורש כל דבר והתחלתו". ונצבת משמעותו התבונן בדבר ועמוד עליו. ואכ משמעות הפסוק הוא: "ונצבת על הצור. השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה התחלה שהוא המבוא אשר תגיע ממנו אליו, כמו שבארנו (בפרק ח) באמרו הנה מקום אתי".
אם כן אנו רואים מהמעט מן המעט שראינו שמדובר כאן על סודות הבריאה. אומר הקבה שכאשר מתבוננים על המציאות מתוך דרכי הנהגת ה את עולמו אז מתגלים הרחמים: "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". אנו רחוקים מאוד מהשגתו של משה. אולם לאחר שהדברים התגלו למשה, כעת אנו יכולים לומר את הסדר הזה והדברים פועלים. אומרת הגמרא שהזכרנו שהקבה כרת ברית, שכאשר אנו אומרים את יג מדות ומבקשים מהקבה לדון אותנו לא כפי מעשינו וערכם בעולם הזה, אלא לפי המבט האלוקי הפנימי על מציאות- "אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". כאשר אנו מבינים שמצד התכנית האלוקית של המציאות לעם ישראל יש ערך רב מאוד ותפקיד חשוב מאוד בבריאה, ואומרים זאת ב" שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה סְדוּרוֹת" אנו זוכים לקיום הבטחה אלוקית: " הִבְטַחְתּוֹ שֶׁאֵין רֵיקָם חוֹזְרוֹת".
לקראת אמירת הסליחות, נביא בפניכם פרוש והסבר על הסליחות הנאמרות.
פרוייקט מיוחד בשיתוף ישיבת אור עציון.