עם תום עבודת יום הכיפורים, מיד אחרי שהגיע השעיר המשתלח למדבר, התקיים בבית המקדש טקס שלא נזכר כלל בתורה: הכהן הגדול היה עומד בעזרה וקורא בתורה את פרשיות עבודת יום הכיפורים, ולאחר מכן היה מברך שמונה ברכות מיוחדות העוסקות בעבודת המקדש ובתפילה על ישראל. למרות שהקריאה לא נזכרה בפרשת אחרי-מות, לדעת רוב הראשונים היא דין-תורה. חלק מסדר היום.
מהו הצורך בקריאה זו? ומדוע היא מתקיימת דווקא ביום הכיפורים?
מקורות רבים הסבירו את טעם הקריאה ברצון לשתף את העם במתרחש בתוך הקודש, "לספר העניין לישראל" (כלשון המאירי). לשאיפה זו יש משמעות מיוחדת בעבודת יום הכיפורים, שנאמר בה "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש". דווקא ביום שבו העבודות עצמן נעשות באין רואים, דורשת התורה מן הכהן לשוב ולשתף את העם. ההתבודדות, העמידה האישית מול ה', הכרחית לתהליך הכפרה. אך בסופו של דבר ייעודו של הכהן הגדול הוא לייצג את העם ולשרת אותו, ולהעניק לציבור כולו תחושה של שותפות. כמו חתן וכלה היוצאים מחדר הייחוד הפרטי, האינטימי, כדי לחלוק את שמחתם עם הקהל כולו.
אולם התלמוד הירושלמי למד את חובת הקריאה מן הפסוק החותם את עבודת יום הכיפורים: "ויעש כאשר צוה ה' את משה". המפרשים הסבירו שלפי הירושלמי הכהן מחויב במסירת דין וחשבון בסוף היום ולהעיד שעשה את העבודה כהלכתה על כל פרטיה ודקדוקיה. אולם אפשר שיש בקריאה מעבר לכך.
ככלל, כמעט כל חלקי עבודת יום הכיפורים מקבילים לעבודת היום השמיני למילואים, יום חנוכת המשכן. אם נבקש למצוא מקבילה לטקס שבו הכהן הגדול יוצא מן המקדש, קורא בתורה ומברך את ישראל, נוכל למצוא אותה בפסוק החותם את עבודת היום השמיני: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם".
מה פשר הטקס הזה? מה עושים אהרן ומשה יחד באהל מועד? במדרש נאמר שמשה נכנס עם אהרן לאהל מועד כדי ללמד אותו על מעשה הקטורת. אותה קטורת שאמורה הייתה להיות מוקטרת מיד אחר כך, אלא שנדב ואביהוא קלקלו והקטירוה שלא כדין.
אפשר שטקס זה ממש, של לימוד תורה מפי משה, מתקיים בכל שנה ביום הכיפורים. לדעת רש"י, הספר שממנו היה הכהן קורא הוא אותו ספר תורה שכתב משה, שהיה מונח כל ימות השנה בארון הברית שבקודש הקודשים. אותו מפגש בין משה לאהרן ממשיך ומתרחש בכל שנה, כאשר נצר מזרע אהרן קורא מכתב ידו של משה, ומתוך כך עומד ומברך את העם.
המפגש בין אהרן למשה לא רק חותם את העבודה אלא גם פותח אותה, כאשר בשבעת ימי הפרישה שלפני יום הכיפורים, שבהם היו תלמידי חכמים "מתלמידיו של משה" מחנכים את הכהן הגדול בעבודה, בדומה לימי המילואים שבהם משה היה מחנך ומלמד את אהרן ובניו.
מה פשר המפגש הזה? נראה שדווקא ברגעי השיא של אהרן, הדגישה התורה שאסור לו להתנתק ממשה. כדי שהעבודה תביא ברכה, היא חייבת להיות קשורה לתורה ולנבוע ממנה. עבודה המנותקת ממשה היא כמו זו של נדב ואביהוא, שעם כל העוצמה וההתלהבות שלה אין היא מסוגלת להוריד ברכה לעולם. כאשר הכהן קורא בתורה בסוף היום הוא מבקש לא רק להכפיף את עצמו לדברי משה אלא להציב את התורה בפסגת שאיפותיו הרוחניות. כל העבודות והקרבנות, ההזאות והווידויים, נועדו כדי להיכנס אל הקודש, לקבל משם תורה, את אותה תורה, ולדעת שעשינו פעם נוספת כאשר צוה ה' את משה.
הכותב לומד ומלמד בישיבות הר עציון ומחנים
המאמר מבוסס על הספר "מבית לפרוכת - פשט עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים". ניתן להשיג בחנויות הספרים ובאתר 'מרכז הלכה והוראה', לפרטים: office@halachaed.org.il; 02-547-4542