יום כיפור: יונה נולד מן הדג

ספר יונה נקרא בשעת מנחה של יום הכיפורים, בנקודת אמצע - לפני ההתעלות של יציאת היום בתפילת הנעילה ולאחר המאמץ הגדול של עבודת היום, בדיוק בשעה שבה יש הפוגה לחשוב ולהשתהות על מהותו של יום, ועל רעיונותיו. בשעה זו מסופר סיפורו של יונה שהוא חידתי ועוצמתי גם יחד. כסיפור הוא מבקש וקורא לנו לשקוע בתמונות המובאות בו אחת לאחת ולהבין את המסרים בדרך אחרת שאינה עוברת ישירות דרך החשיבה הלוגית אלא דרך הלב והדמיון.

יונה יורד לנמל, משם יורד לספינה ומן הספינה הוא מוטל לים, הירידה הפיזית שלו תחת ההצהרה הברורה של בריחה מה' מסמלת, ספרותית, את הירידה הרוחנית שלו, המתגברת ומתורגמת לאדישות. אדישות למתרחש- אדישות לחיים. וכשהוא יורד את ירידתו האחרונה והדרמטית לעמקי הים ולבטנו של הדג, ורק כעבור שלושה ימים ושלושה לילות, הוא מתפלל.

המלבי"ם מעיר על הפלא שבהימצאותו של יונה במעי הדג הערה חשובה. ואלו דבריו:

 הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו,
וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפילו שעה אחת,
שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ (יונה ב, א)

לדבריו של המלבי"ם הסיפור על יונה במעי הדג הוא בלתי אפשרי שכן אדם צריך לנשום כדי לחיות. ההערה הזו משמעותית כיוון שהמלבי"ם זורק אותנו משבי הסיפור אל העולם הריאלי ומצביע על הסתירה בין הידע האנושי שלנו ובין חוקי הטבע לבין המתרחש בסיפור הזה. על מנת לפתור את הקושי מציע המלבי"ם תשובה:

אולם, באשר כבר נגזר עליו מיתה
ונחשב כאילו נולד שנית
שם לו ה' טבע העובר הנוצר ומתקיים ט' חודשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח...

יונה, לפי המלבי"ם, נולד מחדש במעי הדג. מעי הדג הפכו עבורו לרחם מגוננת בסביבה של מים – מי השפיר, שבהם העובר אינו זקוק עדיין לחמצן.

 דבריו של המלבי"ם יכולים לשמש מנוף להבנת הסיפור גם בהיבט הרעיוני. המלבי"ם מציע שיונה נולד מן הדג. מעי הדג הם הרחם בתוכו יונה מצליח לחלץ לעצמו חיים חדשים. ובאמת הקורא בספר יונה יכול לראות באופן מאוד ברור שאפשר לחלק את הספר לשניים. החלק שלפני הכניסה למעי הדג והחלק שלאחריו. בשלב הזה נעשה restart  והספר מתחיל כביכול מחדש. הקב"ה שוב נגלה ליונה, ושוב  מבקש ממנו ללכת לנינווה. הפעם הוא הולך.

בתווך שבין החלק הראשון והשני מצויה תפילתו של יונה שנאמרת משאול תחתיות. כדאי לעיין בתפילה הזו, משום שהיא לכאורה נקודת המפנה בספר וכדי להבין את הספר ואת התהליך שיונה עובר כדאי לשקוע בתפילה הזו.

התפילה מורכבת מתיאור מצבו הפיזי של יונה "ותשליכני מצולה בלבב ימים" "ונהר יסובבני" "סוף חבוש לראשי". התיאורים הפיזיים הללו בשלב מסוים מבלבלים. נראה שיונה גולש מן התיאור של הסביבה החדשה שלו ומתאר לא רק את המצב המוטרף בו מצוי יונה אלא גם את מצבו הנפשי "כל משבריך וגליך עלי עברו" "אפפוני מים עד נפש" "תהום יסובבני" וגם את חרדתו מגזירת בדידות אינסופית וגורל של חי-מת: "הארץ בריחיה בעדי לעולם". כל התפילה נאמרת כביכול במבט לאחור "ותבוא אליך תפילתי" "ותעל משחת חיי" כאילו שיונה כבר ניצל. יונה מציין שזכרונו של ה' בא לפניו רק כשכבר הגיעו מים עד נפש "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפילתי". אליקים בן מנחם בפירושו ליונה ב"דעת מקרא" מעיר במקום שלאחר שיונה ברח מפני ה' זו למעשה הפעם הראשונה בה הוא מוכן להביט נכחו ולומר כי הוא זוכר את ה'. התפילה מחולקת לשני פסוקים של תיאור מצב ואז תיאור ההשפעה על יונה כמי שמביט כלפי שמיא ושוב שני פסוקים ותיאור הפנייה לה' בתפילה.

יחד עם זאת, אין בתפילה חרטה או הודאה בחטא. אולי יש בה קבלה לעתיד שכן, יונה מסיים את התפילה בהבטחה להודות לה' "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'". ומיד בתום תפילתו נראה שהתפילה נענית: "ויאמר ה' לדג ויקרא את יונה אל היבשה". אם כן, התפילה שבמרכז הספר אינה מתעדת חזרה בתשובה כמצופה. יחד עם זאת, ברור שיונה עובר תהליך במעי הדג. התהליך הזה הוא שמלווה אותו ליציאה המחודשת לחיים.

כדי להבין מה התרחש שם צריך אולי להבין מה בעצם ענינו של יונה. הצד הגלוי של הספר נראה כהתחכמות של הקב"ה. הוא הטיל את יונה לתוך כף הקלע וכפה עליו דג כגיגית, וכך אולץ יונה לצאת למשימה אותה לא אהב מראש והוא גם מבכה את תוצאותיה לאחר מעשה. אך הצד הסמוי זה שנגלה אלינו מן התפילה וממה שמתרחש לאחר מכן הוא הצד של השינוי שעובר יונה. יונה בורח מה' ונזכר בו במעי הדג. מעי הדג מעניקים לו את האפשרות לחזור אל ההיולי, אל נקודת הראשית שלו עצמו. שם כשהוא נטול צרכים פיזיים בסיסיים, כשהוא משולל עיונים פילוסופיים מעמיקים, ושאלות לאומיות גדולות אינן מעיקות עליו הוא זוכר את ה'. נוכחות ה' מתגלה אליו בצורתה הראשונית ביותר של עצם היבראו. שם, במקום שבו רק נשמת אלוקים באפו מפעמת, הוא לא יכול לחמוק מנוכחות ה' שבקרבו. יונה הנולד מן הדג מסוגל לראות את העולם מן ה"קישקעס" (=מעיים) ולא רק מן המוח. יונה הנולד מן הדג מסוגל לראות שהעולם אינו מתנהל במידת האוטופיה ואינו מתקיים ממהפכות של צדק היסטורי, הוא רואה את הייסורים המוחשיים המבקשים חנינה. את טלטלת האדם על גלי החיים, את הכלא, הצינוק שבו האדם נתון. והוא מבין שהאדם זקוק לחסד, למבט מגבוה.

ביום הכיפורים כשיום הדין מאחורינו גם אנו מבקשים לספר לעצמנו את סיפור יונה ולהזכיר לה' את שהוא עצמו מספר ליונה –  שהצדק הוא איטי וממושך, נסתר ומודחק. בעיצומו של יום נפנה לה' ונתפלל: אנא נהל את עמך ברחמים גדולים, והמצא להם והצילם גם כשהם שקועים בתהום רבה.

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג