לחשוב קדימה לעצמאות ה-100 בעולם ההלכה, זה לא רק לחלום, לקוות ולייחל לתמונת מצב אוטופית. זה בעיקר להציב חזון מפורט המנסח את הכאן ועכשיו שלנו, באופן שאכן עוד 25 שנה נמצא את עצמנו שם. לחלום הלכה זה לראות אותה מתממשת בכל שדרות החיים, משום שהיא החיבור בין שמים לארץ, בין האלוקי לאנושי, בין הרוח והאידאה לפרקטיקה. תורת חיים.
הרבנית מירב טובול צילום: דוד שטיין
כולם ירגישו בבית בעולם ההלכה
אתאר זאת בשלושה מעגלים: הפרטי, הלמדני והציבורי. ביחס לפרט – אקווה שכל אחד ואחת מאיתנו יצליחו להיות סוג של בני בית בעולם ההלכה. אמנם יש שוני מתבקש בין מי שגר בבית באופן קבוע למי שמגיע בסופ"ש או רק לחופשות, אבל צריך שכולם ירגישו בבית בבית. זה מצריך שילוב משמעותי של לימודי הלכה לאורך שנות חיינו. לא הלכה כדוגמת שיעור "דינים", אלא לימוד מעמיק של הסוגיה ממקורותיה ובהשתלשלותה לענפים ולסברות. באופן כזה נוצרת אהבה לתחום וללימוד; החיבור לנושא הנלמד גובר; ויש גם סיכוי להבין ולזכור את הפרטים. הבנת המערכת והמנגנון ההלכתיים קריטיים כדי ליצור מחויבות הלכתית וחיבור הלכתי, שהלוואי שאלו יעמיקו אצל כל פרט.
בעולם של באי בית המדרש נקווה שמעגלי הלימוד יתרחבו. שיותר אנשים ונשים ייבחרו להיכנס פנימה לעול המתוק הזה, למעבדה של הקיום היהודי. מי שנמצא שם יודע ומרגיש כמה ההלכה היא חיה, והיא בתנועה מתמדת, כשמה - בהליכה. מתוך כך היא מתחדשת, מתחייה ומחיה על ידי הפוסקים העוסקים בה: "כל דבר שהוא נתחדש ויצא לאור על ידי אדם הוא חביב לפני הקב"ה" (בן איש חי). נתפלל ונפעל לחיבורים בין בתי מדרש שונים, כי באמת "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ו"אתוהב בסופה".
במקומות שבהם יש לפעול לתיקון עוולות מוסריות וחברתיות – תמשיך ההלכה לנצל את כל האפשרויות העומדות לרשותה, ותלמידי החכמים יוסיפו עוד אפשרויות אחרות וחדשות – כדי שהכוח המניע לשינוי יגיע דווקא מתוך ההלכה והודות להלכה. "אין שינוי ותיקון בהלכה, ברם יש בה חידוש בלי מצרים. כשהחידוש נחלש, נעקרת ההלכה" (הרב סולובייצ'יק). נישא תפילה ונפעל לכך שנושאי עולם ההלכה יהיו גברים ונשים שעיני כול יהיו נשואות אליהם. לא חלילה מתוך הערצה עיוורת, אלא מתוך צימאון לשמוע את מה שיש לעולם ההלכה לומר.
המשך צמיחתם של תלמידי חכמים
בממשק שבין הפרטי לציבורי נייחל לעולם שבו אמונת חכמים חוזרת להיות בריאה, חיונית, מטיבה ומרוממת. זו קריאה גם לפרט - לצלוח את התנועה המערבית הכללית, שיש בה גם טוב, אך היא ממסמסת את היסוד החשוב של "והיו עיניך רואות את מוריך". וזו קריאה המחייבת גם המשך צמיחתם של תלמידי החכמים, מורי ההלכה – שיהיו גדולים בתורה, בדרך ארץ, באהבת הבריות ובנקיות שהתורה דורשת.
במעגל הציבורי יש לקוות שחכמת ההלכה וגדולתה תדריך את ההנהגה הציבורית במדינה. שנטה אוזן לחכמה ולמוסר האלוקיים והרבניים לאורך השנים, המצויים בהנהגות התורה ובמשפט העברי. הזכות שלנו במדינה מחייבת פתיחה של מרחב גדול וחדש, בבחינת "תורה חדשה מאתי תצא". עם יהודי, ריבוני בארצו – דורש לא רק הטמעה והחלה של העולם ההלכתי הקיים, אלא גם יצירה וחידוש בתחומים הלכתיים שעד היום לא נדרשנו להם. דרך מנגנונים הלכתיים שונים, כדוגמת תקנות, נצטרף להוסיף ולחוקק מה שיתאים לריבונות יהודית בעת הזו, על כל המשתמע מכך.
החזון הזה דורש צמיחה של כולנו – של הפרט, גם זה הרחוק מבית המדרש ושל תלמידי החכמים שיוסיפו להצמיח ולהגדיל את ההלכה בנועם במרחב הציבורי והפרטי. עשינו כבר דרך הארוכה ביחס לחלק מהנקודות הנ"ל, באחרות – נתפלל ונצעד יחד בדרך ל"ומלאה הארץ דעה את ה'", ונזכה שיפוצו מעיינות ההלכה החוצה.