שימו לב: ה' איתנו
כשההורים שלנו עלו לארץ ישראל באוניות רעועות, ברגל או במטוסים - עלה ביחד איתם הקב"ה.
הדבר הזה נשמע מוזר כיון שאנו יודעים כי הקב"ה נמצא בכל מקום. "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". אבל כל מי שקורא את פסוקי התורה המפורשים – רואה כי כך היה כשירד יעקב למצרים. ה' אמר לו במפורש: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית פרק מו - ד). וכך באמת קרה כשיצאו ממצרים: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן" (שמות פרק יג כא)
אין השראת שכינה בשני מקומות
מה פרוש שה' יורד עם יעקב והולך לפניהם בדרך יצאתם ממצרים? האם הקב"ה לא נמצא בארץ ישראל אחרי שיעקב ירד למצרים? ומה קורה במצרים אחרי שבני ישראל יוצאים משם?
על כך מלמדת אותנו הגמרא (מגילה דף כט/א)
תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן.,,, גלו לבבל - שכינה עמהן. שנאמר: "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עמהן. שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך". "והשיב" - לא נאמר, אלא "ושב". מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות.
בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. ולא תימא הכא והכא. אלא זמנין הכא וזמנין הכא.
תרגום: איפה השכינה בבבל? אמר אביי: בבית הכנסת של הוצל ובבית הכנסת שנעקר ונקבע בנהרדעא. ואל תאמר גם כאן וגם כאן. אלא לפעמים בהוצל ולפעמים בנהרדעא.
משמעות הדברים היא שבאמת הקב"ה מחיה את הכל, אבל הוא אינו שוכן ואינו מתגלה בכל מקום. לפעמים הוא "נמצא" במקום אחד, וכשהוא שם - הוא לא מתגלה במקום אחר.
לפני אלף ותשע מאות שנה ושלושים שנה "ירדה השכינה" איתנו לגלות. היא שמרה עלינו באופן פלאי "כבשה אחת בין שבעים זאבים" אכזרים, מורעבים. ירידת השכינה לגלות הצילה אותנו אבל שילמנו על זה מחיר כבד. בית המקדש התרוקן מהשכינה ונחרב, הארץ נהייתה חרבה ושוממה "ושממו עליה אויבכם היושבים בה".
עלית ה' לארץ
מאז עלית היהודים לארץ בדורינו עבר מרכז הכובד של עם ישראל לארץ ישראל, גם השכינה עלתה יחד עמנו לארץ ישראל וכוחה עולה עם כל גל עליה. כך ממש כתוב בפסוק (דברים ל ג) "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה".
השכינה עלתה לארץ ומגינה עלינו באותו אופן פלאי שהיה בגלות ואפילו יותר. אולי זה ההסבר לנסים שאנו רואים עין בעין מאז קום המדינה. בתש"ח, בששת הימים, ביום כיפור, במלחמת המפרץ, "בכל יום עימנו". נסים צבאיים ונסים כלכלים. נסים חברתיים ונסים רוחניים. מרוב בעיות הסובבות אותנו איננו מתפנים לראות איזה פלא קורה פה. פלא שגדול פי אלף מכל מה שהעיזו לחלום הרצל וראשי הציונות של פעם.
אנחנו בתוך זה. חמש מאות פגזים נפלו בתקופה האחרונה על גוש קטיף וכמעט שלא פגעו. עשרות אלפי כדורים נורו על גילה ובדרך נס כמעט אין נזק בנפש. במקומות אחרים יש יותר מידי פצועים והרוגים לטעמינו! אבל צריך לזכור כי מספר ההרוגים במדינת ישראל בחמישים ושש שנותיה הוא פחות ממספר היהודים שהגרמנים היו הורגים ביום עבודה אחד.
אין השגחה בחו"ל
דברי חז"ל דלעיל הם ברורים מאוד גם לכיון השני. ברגע שהשכינה עברה לארץ ישראל – אין יותר השגחה על העם בחו"ל. ממש כמו ביציאת מצרים שה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, עוזב את מצרים ועולה איתם לארץ ישראל. כך גם היום, הוא כאן ולא שם. כמו שהגמרא אומרת "ולא תימא הכא והכא. אלא זמנין הכא וזמנין הכא".
התוצאה העגומה שהעם הולך ונמחק בקצב הולך וגובר. יש מקומות ששמונה מתוך כל עשרה יהודים נושא נכריה. השנים הנותרים נישאים זה לזו ואולי הם יזכו לחזור לכלל ישראל.
ההתבוללות היא גם רוחנית. יש כאלו שכבר עברו את גיל הנישואים ונשואים ליהודיה כשרה אבל לא בהכרח שייכים לחיי עם ישראל ברוחו. אילו הייתה להם היום אפשרות, אולי כעת הם היה נושאים גויה וחובק חיק נכריה. חמשים ושתים אחוז מיהודי ארצות הברית חושבים כי מי שמתנגד לנישואי תערובת - הוא "גזען". הם כבר וויתרו על עם ישראל ועל יעודו. בשאר העולם המצב רק יותר גרוע.
מי מוביל
מי מוביל בכל המהלך הזה. האם אנחנו את השכינה או השכינה אותנו?
שמעתי ממו"ר אבא הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א פירוש על פי המדרש המפורסם (איכה ה כא) שאומר כי בכל ימי הגלות היה ויכוח בין הקב"ה לבין כנסת ישראל מי יוביל את התשובה. "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע. שלך הוא. "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" אמר להם: שלכם הוא. שנאמר: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם". אמרה לפניו: רבש"ע. שלך הוא. שנאמר "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ" (תהילים פה ה). לכך נאמר "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"
הפסוק השני "שׁוּבֵנוּ" שהביאה כנסת ישראל "חזק" יותר מהפסוק הראשון "הֲשִׁיבֵנוּ", והוא גם מכריע את הויכוח כיון שהוא מדבר על שיבה משותפת. כך מסביר רש"י את המילה המיוחדת הזו "שׁוּבֵנוּ" – "שוב אתה והשיבנו". על נאמר "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" כמו ביציאת מצרים - יד ביד.
מתי זה קורה?
בסיום תיאור הגלות בפרשת ניצבים אומר הקב"ה ש"הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן" של הגלות יהיה דור של חשבון נפש. הוא יראה במו עיניו ארץ חרבה "לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב" קדחת, ביצות, מלריה ומחלות. ארץ שוממה. שנתקיים בבניה "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת" (דברים כט). והוא ישיב אל ליבו את כל מה שקרה לעם שלנו, ואת מה שעליו לקום ולעשות. הדור הזה שהיה כאן לפני שישים שנה כבר מאחרינו. אנחנו לא מכירים את המציאות הזו של "לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב". כל כמה שנפתח את עינינו ונחפש – לא נמצא. אנחנו אחרי "הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן" של הגלות.
אנחנו בדור הראשון של הגאולה. הדור שרואה ארץ שנזרעת ומצמיחה עצי פרי לרוב. הרים ששמעו את קריאתו של ה' ומקיימים את ציוויו "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". לא כך אמר הרבי מחב"ד על הדור שלו שהוא "הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן" של הגלות ו"הדור הראשון" של הגאולה.
במזמור פה בתהילים ששם מופיעה המילה המחברת הזו: "שׁוּבֵנוּ", מוזכרת גם התופעה המדהימה הזו שעוברת על אדמת הארץ "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ, שַׁבְתָּ (כתיב - שבות) שְׁבִית יַעֲקֹב". והיא נקראת בגמרא "קץ מגולה". בכתיב של הפסוק "שבות" יש גם רמז לשנת תש"ח, שהיא אותה גמטריה.
מחילת החטאים
בשורה גדולה יש באותו פרק. מחילה גדולה. רוח של תשובה הקב"ה מעביר בעולם "נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה: אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ". כמו יום כיפור ויותר מזה. כך קרה בימי הבית השני כשבא השטן לקטרג על השבים מגלות בבל, על יהושע הכהן הגדול ועל הבגדים הצואים שלו. על זה אומר הקב"ה לשטן המקטרג: "יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ".
הדברים הללו נכונים כפשוטם גם עלינו, הדור שניצל מהאש התופת של הכבשנים. "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר,,, הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת".
מה עכשיו?
שכינת ה' מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו ביחד עם ה'. וה' ביחד עימנו. בשנים האחרונות התנהגה המדינה כמו אותו בן מפורסם מהמשל שמובא בזוהר ובמדרש וגם ברש"י בפירושו לתורה (שמות יז ח) "משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא, טול חפץ זה ותן לי. והוא נותן לו. וכן שניה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא?!? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
נשיכות כואבות קיבלנו בשנה וחצי האחרונות. מאות הרוגים ופצועים. בחרנו בדרך של אוסלו ולא בדרך של ה' שאמר לנו: "וירשתם את הארץ" "לא תחנם" "ולא ישבו בארצך".
עכשיו אנחנו אומרים לו: אבינו שבשמים. אנחנו יודעים שאתה הבאת אותנו לכאן. אתה ירדת איתנו לגלות, שמרת עלינו בין העמים, עלית עימנו לארץ ישראל והצלחת כאן את דרכנו. טעינו ועכשיו אנחנו חוזרים אליך. רוצים ללכת בדרכך. רוצים אותך.