יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה: לאחר הצפירה שנשמעה ברחבי הארץ בשעה 20:00 החל הטקס הממלכתי להדלקת נר הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל המערבי. העצרת נפתחה בהדלקת נר הזיכרון על ידי נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, בעוד הלפיד הוגש לנשיא על-ידי מעיין נתנאל, בתו של סרן יהודה נתנאל ז"ל, ועמיעד כחלון, בנו של רב נגד רמי כחלון ז"ל.
הנשיא ריבלין פתח את דבריו בפנייה למשפחות הנופלים: "אימהות יקרות, אבות, ילדים, בנות זוג, בני זוג, חברים לנשק, אחיות ואחים, אחים שלנו, בנות ובני משפחת השכול, שנה אחר שנה אנחנו מבקשים לפגוש אתכם. מבקשים להצטרף אליכם ליום אחד, במלאכת האבל והזיכרון. אתם, אינכם זקוקים לימים הללו. יום יום, הוא והיא נמצאים, על לבבכם. בשכבכם, ובקומכם. בשבתכם בביתכם, ובלכתכם בדרך, אתם נושאים על כתפכם השחוחות את הר הזיכרון, את הפצע שאין לו מזור. את הכאב הזה שאי אפשר לחלוק את משאו עם איש".
ריבלין התייחס בנאומו למשבר הקורונה, שהקשה על ההתייחדות עם זכר הנופלים בשנה שעברה: "שני מועדים בלוח השנה העברי-ישראלי משמשים לנו כימים הנוראים: אלה של תשרי, ואלה של שלהי ניסן, תחילת אייר. לצד עמוד הענן, ענני הכבוד וההוד של תשרי, עומד נישא אל על עמוד האש - אש הקרבות והמערכה, שדרת הזיכרון - בין יום השואה ליום הזיכרון, ויום העצמאות. כאלה אנחנו, צועדים בין אש לענן, בוכים וחולמים. בשנה שעברה, בצל המגפה, לא יכולנו לעמוד אתכם. מראה ההר השומם, מראה הקברים המיותמים, היה קורע לב. העמידה בנוכחות, הבנים והבנות, שנתנו את היקר מכל, הייתה המצפן שהתווה לנו את הדרך, ובלעדיה, ככה חשנו כולנו, אנה אנו באים. וכך, עמדנו, חרדים מלגשת אל ההר, כבולים מאימת הנגיף, מביטים במקום מרחוק".
העצרת הממלכתית בכותלצילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90
הנשיא סיפר על האבלו האישי: "משפחות יקרות, חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל, בן הארץ הזו אנוכי, לחמתי ברבות ממלחמותיה, ראיתי את חברי, בני גילי, מפקדי ופקודי, זקנים ממני, וצעירים למכביר, שועטים אל קו האש, למען האומה, למען החיים, למען החירות. אני זוכר אותם אחד אחד. בשמותיהם. מחיילים שהיו נצר אחרון למשפחותיהם, ועד צברים שורשיים. מחבריי לשכבה ומדריכיי בתנועות הנוער, ועד לבניהם, לעיתים נכדיהם, של חבריי הטובים. אני זוכר אותם נופלים בצדי הדרכים, חובקים את אדמתנו, שייכים אליה לנצח. בנינו ובנותנו, נקראו לדגל, ולא היססו לרגע. גם מול מראות של חשכה גדולה: דם ואש, ותמרות עשן, הם לא חשבו על עצמם. הם חשבו עלינו".
ריבלין הוסיף: "אני פונה מכאן, אליכם המפקדים, החיילים, המועמדים לגיוס, בני הדור הצעיר. גדלתי כילד בימים בהם לא הייתה לנו מדינה. עבורי, עבור בני גילי, מדינת ישראל איננה מובנת מאליה. המדינה העוצמתית והאיתנה, שאתם רואים לנגד עינכם, הוקמה בגבורתם ובמסירות ליבם, של נערים ונערות בני גילכם. היום המשימה הזו, להגן על מדינת ישראל, מוטלת על כתפיכם. זכרו כי ללא אהבת המולדת, הדבקות במשימה, החתירה לניצחון, הרעות, השליחות, הדוגמה האישית וטוהר הנשק, לא יכון כאן עם בן חורין. צבא ההגנה לישראל, ומדינת ישראל, אנחנו, צריכים אתכם, צעירים, איתנים, מאוחדים, נחושים להושיט כתף, נחושים להמשיך ולנצח, נכונים אם צריך, לשלם מחיר".