סגור
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

"יום הזיכרון בשבילי הוא יום לחשבון נפש"

הרב רפי פרץ, נזכר בחברים הרבים שאיבד לאורך הדרך כטייס וכראש מכינה לשעבר, מספר על הקושי שמלווה אותו מאז ההחלטה הגורלית בצוק איתן, וחושף: "אני נכנס ליום הזה על קצות אצבעותיי, משתדל ליישר את בגדיי, מדיי או חליפתי לכבודם של הנופלים"

הרב רפי פרץ
ב באייר התשפא
,
14 באפריל, 2021 11:06
הרב רפי פרץ

הרב רפי פרץצילום: פלאש 90. יונתן זינדל

בכל שנה, ביום הזיכרון, אני מוצא עצמי  נפעם מכמה סיפור חיי מול השכול מזכיר פרקים נבחרים בפרקיה של מדינת ישראל.

אני נזכר בתחילת דרכי כטייס בחיל האוויר ובחבריי היקרים לטייסת שנהרגו באסון הנ''ד. אחריו הגיעו, לצערי הרב, תאונות נוספות, בהן אסון המסוקים, בו נהרגו מיטב חברי לטייסת, בדרכם לפעילות בלבנון. הכאב, התדהמה, התמודדות עם האדם שהיה ואיננו עוד- כל אלה השאירו צלקת עמוקה בליבי.

באסון המסוקים התווסף מעגל נוסף של שכול שלא הכרתי-מעגל תלמידי מהמכינה. בין ההרוגים באסון היה סגן אלון בביאן זכרונו לברכה, הקצין הראשון בוגר המכינה בעצמונה.  המעגל הזה נעשה מוחשי עוד יותר בפיגוע הטרור הנוראי שהיה במכינה בו נהרגו 5 בני המכינה בעת שלמדו תורה ולצידם עוד עשרות שנפצעו. במותם של תלמידי, מצאתי כאב חדש- כאב של מחנך שמגדל את תלמידיו כבניו. לראות את אותו נער צעיר נכנס בשערי המכינה, צמא ללמוד ולדעת, לצפות בו מרחוק ומקרוב גדל, מתפתח, מתבגר, הופך מילד לגבר של ממש. ללוות את תהליך ההתבגרות הכל כך משמעותי הזה שחוו תלמידי במכינה, להכיר את המשפחה מקרוב, להרגיש חלק מאותו תהליך התבגרות ולחשוב קדימה על מה עוד צפוי לאותו בחור צעיר. לראות את אותם חלומות, שלי כמחנך, של המשפחה והחברים, מתנפצים לרסיסים עם המוות הנורא. אין מזור לכך.

בהמשך, כרב צבאי ראשי, דאגתי להביא לקבורה את חללי צוק איתן  ונאלצתי להכריע הכרעות מאוד קשות לעם ישראל, ביניהן ההחלטה הגורלית על אורון שאול והדר גולדין ז''ל, החלטה שמלווה אותי יום יום, לצד המטרה הברורה להחזיר אותם לקבורה בארץ.

יום הזיכרון בשבילי הוא יום לחשבון נפש. אני נכנס ליום הזה על קצות אצבעותיי, משתדל ליישר את בגדיי, מדיי או חליפתי לכבודם של הנופלים. משתדל להסתכל על עצמי במראה ולבחון היטב את הדברים שאני צריך לתקן כדי להיות ראוי ליום זה. לעשות חשבון נפש גדול בכדי להיות ראוי למחיר הנורא הזה, המחיר הנורא מכל, בזכותו אנחנו אומה, בזכותו אנחנו חיים, בזכותו אנחנו מגשימים את ייעודנו.

אני מרגיש שהסיפור הזה שוזר חיים של אומה שלמה. מצד אחד בונים, ממשיכים, מתקדמים ומתפתחים ומצד שני חוטפים מכות קשות מאוד במעגלים הכי קרובים של החברים, בני המשפחה והילדים. הכל בשביל לזכות לראות את אותה מטרה נכספת ששמה מדינת ישראל, עומדת, איתנה ועצמאית.

חשוב תמיד להמשיך להזכיר ולזכור שיש לנו ייעוד, משימה ותפקיד- אנחנו לא רק יצאנו מעבדות לחירות. יצאנו מעבדות לחירות בכדי להיות אור גדול לעצמנו ולעולם כולו, בעזרתה של התורה ובכוחו של העם הזה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תוצאה מהפרעות בלוד. תמונות דומות בעכו.  צילום: Yossi Aloni/Flash90

ראש ישיבת ההסדר בעכו: "לא עייפנו - תמשיכו להילחם"

קרא עוד