ראשית כל, אאחל לכל הזוגות הנישאים היום ויינשאו בקרוב, מזל טוב! חתונה בימי קורונה היא חתונה מיוחדת במינה, אשר תיזכר לשנים רבות, דווקא בשל הפשטות, הצמצום וההתרכזות במה שחשוב באמת - הקמת בית נאמן בישראל.
השנה, לרגל ט"ו באב, פורסמו נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצביעים על ירידה של 12% ברישום לנישואין ברבנות. מגמת העזיבה מוכרת מזה שנים, אבל המחקר מגלה שגם קצב העזיבה נמצא במגמת עלייה. ברבנות ינסו לטעון שהמספר משקף ירידה כללית במספר הנישואין בישראל ובעולם, אבל ברור שזה לא כל הסיפור. מחקר של ארגון 'פנים' משנת 2019 הראה בשנים האחרונות עלייה של 8% בחתונות הפרטיות בישראל.
הזוגות האלו יכנסו מבחינה רשמית למניין הידועים בציבור בישראל, או לחלופין למניין הנישאים אזרחית בחו"ל, אבל ברור לכל בר דעת שהתקיימה חתונה, כאן בארץ, ואולי אפילו היה רב שחיתן את בני הזוג, אבל בני הזוג לא עברו ברבנות ולא רב מטעם הרבנות הוא זה שחיתן אותם. בהתאם לכך, המדינה לא מכירה בחתונתם.
יש סיבות טובות לעובדה שהזוגות האלו בוחרים להדיר את רגליהם ממדרגות הרבנות. רבים מהם אינם דתיים, והדרישות המחמירות של הרבנות, שהן לעיתים הרבה מעבר לרף ההלכתי הבסיסי, מרחיקות אותם. מקרים בהם הכלה רוצה לתת לחתן שלה טבעת או לא מעוניינת לעבור הדרכת כלה,, מקרים בהם בני הזוג רוצים לדלג על הקראת הכתובה או להעמיד את המשפחה תחת החופה יחד, ללא הפרדה מגדרית, הם מקרים בהם קיים כפתרון הלכתי אם יש נכונות לפסוק לקולא, אבל זאת לא המדיניות כיום ברבנות.
אמנם ארגון רבני צהר עשה מהפכה חשובה בהנגשת תהליך הרישום ברבנות ושיפורו, אבל בסופו של יום גם ארגון צהר כפוף למדיניות הרבנות הראשית (גם אם היא אינו מסכים איתה). הדוגמה הקשה ביותר לתופעה הזו קשורה לגרים שהתגיירו בבית הדין "גיור כהלכה", בראשו עומדים גם רבנים מצהר. אותם גרים אינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות, ולכן אינם יכולים להתחתן ברבנות, גם באמצעות צהר. להתגייר כן, להתחתן - לא. נושא כואב נוסף, הוא כי הרבנות מחייבת תהליך של בירור יהדות לרבים מיוצאי חבר העמים וילדיהם, תהליך שיכול לקחת עד שנה, ולפי נתוני הרבנות עצמה כמעט תמיד מסתיים באישור.
הראשון לציון לשעבר, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פסק שהתהליך אינו נדרש לרוב, אבל הרבנות לא קיבלה את דעתו. כך יוצא שישראלים רבים עוברים תהליך פוגעני ומיותר, המעכב את נישואיהם, וחטאם היחיד הוא בכך שיש להם או להוריהם מבטא רוסי.
הרב אהרן ליבוביץ'צילום: יח"צ
התופעה המעניינת ביותר שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, היא שבנוסף לזוגות המקיימים חתונה ישראלית חילונית או רפורמית, ישנם יותר ויותר זוגות דתיים שבוחרים להינשא כדת משה וישראל באופן פרטי וללא מעורבות הרבנות.
בט"ו באב לפני שנתיים הקמנו את 'חופות', ומאז ערכנו מעל 330 חופות כהלכה ומחוץ לרבנות. הקמנו את 'חופות' מתוך אמונה בכך שזוגות רבים היו בוחרים בוחרים בחופה יהודית והלכתית, אילו היא לא הייתה כרוכה בקשיים שמערימה הרבנות ובוויתור מהותי על היכולת שלהם לעצב ולהתחבר לאירוע החשוב להם כל כך.
כאשר מציעים להם תהליך מכיל, מכבד, שמשקף את כלל האפשרויות הקיימות בתוך ההלכה על מנת לפגוש אותם במקומם, הם לא בורחים, הם באים.
אני לא כותב בכדי להתריס ואינני כועס. כואב לי. כואב לי שהתורה הקדושה מצטיירת בחוק הישראלי ובמוסד הרבנות ככזו שצריכה לכפות את עצמה על מנת לשרוד. זה עוד יותר קשה כשזה מגיע בהקשר של חתונה, אירוע שאמור לשקף אהבה, שמחה ואמון. אני שואב תקווה וכוחות מהזוגות שבחרו אחרת ויביאו את השינוי ומהזכות לבטא תורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
ט"ו באב שמח!
הרב אהרון ליבוביץ הוא ראש מיזם 'חופות', המחתן זוגות כהלכה - מחוץ לרבנות