לקראת "חג האהבה" בט"ו באב אנחנו עושים מדי שנה הערכה מחדש של הרומנטיקה והאהבה לאור המקורות והתרבות של עם ישראל
ידועים הם הקשיים הרבים של צעירי העולם המודרני למצוא בן/בת זוג. קשיים אלו בעשורים האחרונים לא פסחו על העם היושב בציון והחמירו יתר שאת לאחר התבססות מדינת ישראל שהביאה איתה עלייה ברמת החיים החומרית ועלייה בביטחון האישי וכמובן לאחר חזרה לתרבות ישראלית עצמאית לאחר 2,000 שנה.
מרגע שהבעיה החלה לעלות - פאנלים, סדנאות, הרצאות, מאמרים וכתבות בנושא החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ולנסות להתמודד עם הבעיה שבאמת חשפה את מצוקתם של רבים מהצעירים במציאת זוגיות, הקמת בית בישראל ושימור הקשר הזוגי והמשפחתי לאורך זמן.
בכדי להתמודד עם הנושא בצורה מדוייקת אגע בשני נושאים חשובים, האחד ראשי והשני משני ונובע מהראשון
א. תופעת השדכנות במגזר הדתי -
מבחינה היסטורית, תופעת השדכנות בעם ישראל בכלל וכיום במגזר הדתי בפרט הינם צורת היכרות שהתפתחה בגלות, תחת עול זרים, רדיפות, גירושים, שמדות ופוגרומים בהם אולצו הצעירים להכיר את בני זוגם דרך המשפחות, המכרים, הקרובים והקהילה עם פרמטרים יבשים למדי וטכניים להחריד כגון: גיל, גובה, עיסוק, רמת הכנסה, סגנון חיים, מוצא/עדה, ייחוס משפחתי ורוחני וכד'
מיותר כמעט לציין, ששיטה זו הייתה כורח מציאות הכרחי בו היה חשש התבוללות, או פגיעה בבנות ע"י הגויים ולכן היה בדיעבד ונהפך במשך שנות הגלות לחיוב 'לכתחילה'.
כאשר עם ישראל חזר לארצו עם עליות גדולות ב-150 השנים האחרונות, אט אט החלו הצעירים לחשוב על אלטרנטיבות טבעיות יותר ולא בירוקרטיות-שמרניות כשידוכים בכדי להכיר את בן/בת זוגם, זאת עקב השינוי המטאורי בסגנון החיים של העם בארץ ישראל יחסית לגלות. שינויים מבניים שאיפשרו להכיר כגון: תנועות נוער, מחתרות, עבודה בסביבה יהודית, צבא ואפילו סתם ברחוב או בחנות השכונתית.
הממסד הדתי השמרני הכולל את הרבנים והשדכנים חשש מאוד מהתנהלות זו שכביכול "משחיתה את הנוער" היה חייב להצדיק את השדכנות המסורתית ולבסס אותה רטרואקטיבית על המקורות. אחד מהמקורות המפורסמים ביותר שגוייס לצורך העניין הוא הסיפור על אליעזר עבד אברהם שנשלח על ידו לקחת אשה לבנו ליצחק וראה במעלותיה הנשגבות כגון: חסד וטוב לב וכך כביכול "שידך" אשה ליצחק.
אלא שכמובן זהו גיוס מלאכותי מהמקורות לצורת היכרות דיעבדית כמו השידוכים שהתפתחה בגלות מסיבות ידועות.
וניגש עכשיו לגופו של עניין:
אליעזר עבד אברהם נשלח קודם כל לקדש את רבקה כשליח - קידושין ע"י שליח. ההוכחות של חז"ל הם מהמילה 'קיחה' שמשמעותה קידושין. "כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". העניין השני שחז"ל מוכיחים ממנו שהיו פה קידושין ולא שידוכים הוא נתינת התכשיטים על ידיה של רבקה כקידושין בשווה פרוטה ממש כמו הטבעת.
דבר שני, פה היה מקרה מיוחד של הוראת שעה של יצירת עם ישראל והמשכת שלשלת האבות ולא בזיווג רגיל כמו רוב העם.
דבר נוסף המפריך את עניין ה"שדכנות" אצל אליעזר עבד אברהם הוא שהכלה נבחרה מראש עוד לפני שיצחק ראה אותה בכלל, וידוע לנו הכלל: "לא יקדש אדם אשה עד שיראנה" (קידושין מא.) אלא ששם זה היה מקרה מיוחד שלא ניתן ללמוד ממנו על צורת היכרות רגילה.
אז מהי שיטת ההיכרות הנכונה והמומלצת לפי התורה?
ידועה לנו המשנה בסוף מסכת תענית: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים שבהן בנות ירושלים(ישראל) היו יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו...ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה..."
ראשית, היו יוצאות לחולל בכרמים - יוצאות החוצה כדי להכיר. והבחורים גם יוצאים החוצה כדי לפגוש אותן, להכיר, לעורר משיכה ולהקים בית ואהבה. שנית, הן היו אומרות: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך". אתה הבחור בורר ובוחר, ולא המשפחה/שדכנים.
אין ספק שהמשנה מתארת את המצב האידאלי של קיום התורה והקמת בית פה בארץ ישראל ולפי התרבות הישראלית המקורית והשדכנות ה"לא טבעית" החלה ככורח בזמן הגלות.
ב. הבלבול וההטעיה בין 'משיכה' ל-'אהבה'
נושא משנה זה קשור קשר בלתי נפרד מהנושא הקודם. בלבול זה נובע מהגלות והשפיע גם על דתיים וגם על חילונים
הדתיים מדגישים רק את האהבה, כלומר-את הקשר הזוגי לאחר החתונה, את הקמת הבית ואת הטיפול בילדים.
החילונים מדגישים בעיקר את המשיכה, כלומר-את ה'קליק', את ההתרגשות וה'פרפרים בבטן', את הפלירטוט ואת המשיכה החיצונית והפיזית
אלא ששני הדברים חשובים בבניית הקשר ולכל אחד יש את זמנו לפי סדר מוגדר: יצירת משיכה-לפני הנישואין, התפתחות אהבה-אחרי הנישואין
בואו נתמקד בציבור הדתי - הדתיים מדגישים את האהבה כי לפי הפרדיגמות בחברה הדתית הגלותית ה'משיכה' שולית עד לא חשובה בכלל לקשר, תפיסה נוצרית מובהקת ששורשיה בדברי אפלטון הגורסת שאסור להנות מהחומר.
לכן בבואנו להדריך ולהציע עזרה לרווקים/רווקות עלינו להתעסק קודם בלימוד יצירת 'משיכה' ורגשות והתמקדות בהם, ורק אחר כך להתעסק בהדרכה של יצירת 'אהבה' - איך לנהל בית, זוגיות משפחתית וגידול ילדים.
בארץ ישראל ובדור הגאולה אנו מוכרחים לחזור להיכרות טבעית בשטח ובבחירת הגבר את האשה והכוללת את שני הדברים: המשיכה והאהבה בהרמוניה מושלמת היכולה לפתור את בעיותיהם של רבבות צעירים וצעירות הנתקלים בקשיים בחברה שמרנית דתית ולעיתים אף מנוכרת לרצונותיהם ולשאיפותיהם, בגלל פרדיגמות גלותיות שהפכו להנהגה של 'לכתחילה.'
אהד שגב - מוסיקאי, בוגר ישיבת הסדר ומדריך בנים להיכרות טבעית