דור פוחת והולך או מוסיף והולך?

אנחנו חיים בתקופה מורכבת ומאתגרת. האם אנחנו במצב של ירידת הדורות או שמא עלינו להתסתכל על הצד החיובי?

הרב שמשון הכהן נדל 29/12/19 10:29 א בטבת התשפ

הדלקת נרות חנוכה, צילום: pixabay
הדלקת נרות חנוכה, צילום: pixabay

אנחנו חיים בתקופה מורכבת ומאתגרת. אבל גם בעידן מיוחד. בקטע הידוע, חז"ל מבטאים את ירידת הדורות:

"אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים"  (מס' שבת קי"ב ע"ב).

ומאידך, זכינו להקים מדינה בארצנו ולבנות אותה, עד כדי כך שהמדינה הצעירה הזאת ידועה בעולם הרחב כ-The Start-Up Nation, עם כל ההצלחה הכלכלית ובתחומי הטכנולוגיה.

הדיאלקטיה הזאת נמצאת במחלוקת המפורסמת בלב חג הנוכה: "בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך" (שבת כ"א ע"ב).

וככל ילד בגן יודע, ההלכה נקבעה כדברי בית הלל. אפילו שם החג עצמו מעיד על כך. חנוכה: ראשי תבות ח' נ'רות ו'להכה כ'בית ה'לל.

האמת היא ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. דור ודור פוחת והולך כדברי בית שמאי, וגם מוסיף והולך כדברי בית הלל.

כתב הראי"ה קוק (אגרות הראי"ה ח"א, אגרת של"ב):

"כלל גדול הוא, שאף על פי שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מכל מקום אין זה כי אם מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנסת ישראל, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר גם כן".

לדעת הרב קוק, אין סטירה בכלל. כן קיימת ירידת הדורות. אבל הירידה היא בקשר להפרט, היחיד. ה"כלל" -האומה כנסת ישראל - מוסיף והולך עד שנתקרב לזמן הגאולה.

משל שמובא בתשובותיו של רבי ישעיה די טראני (1165~ - 1240~) מסביר התהילך הזה:

"שמעתי מחכמי הפילוסופים שאלו לגדול שבהם ואמרו לו הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו והלא אנחנו מודים שאנו מדברים עליהם וסותרים דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו היאך יכון הדבר הזה, השיבם אמר להם מי צופה למרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק שעיניו עומדות במקום גבוה יותר מן הננס, ואם תרכיב הננס על צוארי הענק מי צופה יותר למרחוק הוי אומר הננס שעיניו גבוהות עכשיו יותר מעיני הענק, כך אנחנו ננסים רכובים על צוארי הענקים..." (תשובות הרי"ד סימן ס"ב)

לדבריו, אנחנו היום עומדים על כתפי ענקים. רבי ישעיה די טראני מביא המשל הזה, ששימושו המתועד הראשון מיוחס לפילוסוף הצרפתי הנאו-פלטוני ברנרד משארטר (מאה ה-12), להגיד איך זה מותר לחלוק על הקדמונים. הגובה הזאת נותנת לנו לראות אופקים יותר רחבים. לא שאנחו יותר גדולים מדורות הקודמים, אלא שיונקים ולומדים מחכמתם ומניסיונתם. הם סולו לנו דרך.

השאלה היא רק לאן אנו הולכים?

כדור שזכה להקמת המדינה ואיחוד ירושלים, נראה שאנחנו מוסיפים והולכים כדברי בית הלל, למרות כל האתגרים שעומדים מולנו. ועל זה, כדאי 'להודות ולהלל'.

 

שמשון הכהן נדל מכהן כרב קהילת זכרון יוסף בשכונת הר נוף בירושלים

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר